יום שישי, 24 ביוני 2011

טשרניחובסקי 6 - ההפתעה



מאוד מפתה לפתוח ביקורת על טשרניחובסקי 6 בשורה: "טשרניחובסקי שש שעה חמש רק תבוא לבד...". אז אחרי שנמנעתי מכך בגבורה שאין שניה לה, אספר לכם על מקום שאמנם בעליו קוראים לו ביסטרו אבל ביסטרו (=מהר בשפה הרוסית) הוא לא אחת התכונות המאפיינות את מי שישב במסעדת הבוטיק הזו.

אחרי שנכנסים לטשרניחובסקי 6 ומתמקמים ליד החלון הצופה אל שוק בצלאל ההומה או מתרווחים על הספה הרחבה וצופים אל חלל המסעדה, הדבר היחיד שמתחשק לעשות הוא לשקוע בשיחה עם המארחת שתמיד מזכירה לי מעט את עפרה חזה. לא חובה, אבל אפשר גם בהחלט פשוט לשתוק וליהנות מהאווירה הנינוחה והביתית.

בשנתיים האחרונות מצאתי את עצמי חוזר בהזדמנויות שונות למקום הזה. החיוך אותו חיוך, האוכל אותו אוכל והשלטים עם המילים הפולניות בפונטיקה עברית נותרו על הקירות כאילו הייתה זו מסעדונת אירופאית ששומרת על להבתה הקטנה ועל נאמנות לדרכה משך שנים.

טשרניחובסקי 6 מצטיין בתפריט יינות רחב, אך יקר מאוד ובתפריט אוכל שאינו מייצג מסעדות יוקרה אבל בהחלט מספק את המצופה ממנו, כך שכל סועד ימצא משהו שיערב לחיכו.



הפעם האחרונה שבה ביקרתי במקום הייתה מיד אחרי הפנינג הגאווה בגן מאיר. למי יש כוח לצעוד בחום התל אביבי?! עדיף להתחבק במקום ממוזג וטעים. כך מצאנו את עצמנו צועדים לכיוון ההפוך מהמצעד לעבר זרועותיה של המארחת המקסימה שלנו לשיחה ארוכה והפתעה גדולה.

בשלווה היחסית שתקפה את תל אביב של מצעד הגאווה, רק שוק בצלאל נותר הומה אדם. כך התמקמנו בתוך המסעדה צופים בנחת אל הקונים.

לא נותר לנו אלא להזמין מנות שכבר למדנו לאהוב. נקניקיות שרקוטייר מבשר עגל ובשר לבן עם גבינת פיקורינו בתוכן מלוות פירה וכרוב סגול ושניצל פרמז'ן ברוטב עגבניות עם קוביות תפוחי אדמה.

מנת הנקניקיות הייתה טעימה כתמיד, גבינת הפקורינו המומסת בתוך הנקניקייה פרצה לעבר המזלג שלי כאילו רצתה לומר "אכול אותי בעודי חמה", הבשר היה טעים וליווי הפירה הנימוך והכרוב היו מצוינים כתמיד.



שמה המלא של מנת השניצל יש להודות לא עושה עימה חסד, אלא שמדובר במנה מהנה של שניצל גדול עם פרמזן מוקרם ועגבניות. כמויות הרוטב מדודות כך שאינן הופכות את השניצל לסמרטוטי אלא מותירות אותו במרקמו הטבעי והטעים.




אני חייב לציין עוד מספר מנות שניתן למצוא בתפריט אותן טעמתי בהזדמנויות אחרות. מנת בף בורגיניון על אף שאינה המנה הקלאסית, מעניינת וטובה בעיקר לערבי חורף. צלחות הנקניקים והגבינות מציגות מבחר יפה של הקולינריה האירופאית וסלט הרוקפור על אף שמכיל ירקות בריאים גם הוא טעים מאוד.

היינו אמנם ארבעה אנשים סביב השולחן אך בחרנו להזמין רק שני קינוחים פאי לימון ופאי שוקולד. להפתעתנו הרבה הגיעו לשולחננו ארבעה קינוחים מתנת הבית. להזמנה שלנו התווספו פאי אגסים ופאי גבינה.

כמי שעבד בקונדיטוריה ולמד להעריך קינוחים בדרך מעט שונה, אני מוריד את הכובע בפני המארחת שלנו לא בגלל ההפתעה הנעימה, אל בגלל שגיליתי כי היא זו שהכינה את עוגות הפאי הנהדרות שאכלנו. לא נותר פירור מעוגות הפאי, ואילו לא היינו עוצרים את עצמנו גם הצלחות היו נאכלות.




בצקי הפאי היו פריכים, נימוחים ומהטובים שאכלתי מעודי. פאי הלימון הצטיין במראהו וטעמו העדין, פאי השוקולד נראה כאילו ריחף מעל עננים כשהוגש מעל אבקת סוכר, פאי האגסים בקרם שקדים היה קלאסיקה בהתגלמותה ופאי הגבינה המדמם היה נ-ה-ד-ר!
כל כך הרבה אהבה וכל כך הרבה כוונה טובה בקלאסיקות של עולם הקינוחים.


איציק צדק – "אין יום גאווה מוצלח בלי לגמור בטשרניחובסקי 6" ואני אוסיף – אין כמו טשרניחובסקי 6 כדי לנקות את הראש, לאכול טוב ולצפות על תל אביב הקדחתנית מתוך הפינה המושלמת בעיר.

יום שני, 25 באפריל 2011

אנתרופולוגיה של אוכל – פרופ' עוז אלמוג

לפני מספר ימים התוודעתי לקמצוץ מעבודתו של פרופ' עוז אלמוג בזכות הופעתו ברשימה ביבליוגרפית של ספר שאני קורא בימים אלו, עליו אספר בפוסט הבא.

פרופ' עוז אלמוג סוציולוג והיסטוריון של החברה והתרבות בישראל במחלקה סוציולוגיה של החברה הישראלית, החוג ללימודי ארץ ישראל, אוניברסיטת חיפה.

בין עיסוקיו השונים הוא גם יוזם אתר http://www.peopleil.org בו מפורסמים מאמרים סוציולוגים-אנתרופולוגים על החברה הישראלית ובהם מאמרים המעניינים אותי במיוחד בתחום האנתרופולוגיה של האוכל במגזרים השונים. אציין כי זו הפעם הראשונה בה אני נתקל במגוון כזה המוגש לציבור בישראל בצורה ידידותית וגלויה.

בהמשך לקשר דוא"ל שנוצר בינינו, אני מצרף לכאן בקשה לסיוע לקראת כתיבת מאמר בנושא תרבות הקפה בישראל. אשמח אם תושיטו יד ותשלחו את המבוקש לכתובת הדוא"ל של אתר "אנשים" - anashimisrael@gmail.com

"חבריי היקרים

אתר המידע שלנו "אנשים ישראל – המדריך לחברה הישראלית" www.peopleil.org)) יצא ביוזמה משותפת עם חברת נסטלה-אסם: תערוכת צילומים תחת הכותרת "רגעי קפה ישראלים". בחרנו 10 צלמים מוכשרים ובעלי רקורד מרשים והטלנו עליהם להביא תמונות המשקפות את הווי הקפה בישראל (התערוכה מתמקדת בשתיית קפה בבית ובעבודה ונמנעת מלגעת בהווי בתי-הקפה, המצריך פרויקט נפרד).

אני מתעתד לכתוב מבוא סוציולוגי מקיף לתערוכה ומבקש להיעזר בסיפוריכם ובתובנותיכם. כמעט לכל אחד מאיתנו יש את רגעי הקפה שלו/ה והם קשורים במכלול רחב של מרכיבים זעירים המרכיבים את הפאזל האישי והקולקטיבי: קפה של בוקר וערב, שיחה, הפוגה, פגישה, אירוח, בילוי, מחשבה ועבודה. ויש כמובן את הטעמים והגחמות, הספלים-הפרטיים, הטקסים האישיים והקבוצתיים.

אנא כתבו לי בקצרה (גם פסקה עוזרת) על הקפה בחייכם ובחיי קרוביכם. נסו לחשוב גם על ההקשר הישראלי וכמובן אשמח לתובנות וכן לסיפורי קפה מעניינים ומשעשעים.

להלן מספר שאלות מפתח:

1. מתי ומדוע אני/אנחנו שותה/ים קפה?

2. מה ה"שטיק" שלי בעניין הקפה (ספל, סוג ותרכובת הקפה, צורת הלגימה, החטיף וכו')?

3. מה אפשר ללמוד על הישראלים מתרבות שתיית הקפה שלהם?

תודה רבה וחג שמח

שלכם

פרופ' עוז אלמוג"

יום שבת, 9 באפריל 2011

וידאו: אמהות מבשלות - אמא שלי מכינה גפילטעפיש

לכל הבשלנים שבינינו יש דמות אחת מרכזית ממנה למדנו לבשל. בדרך כלל מדובר באמא או בסבתא שלנו.

אפילו אנשים שלא חשבו בילדותם כי המטבח יהיה כר להגשמת משאלותיהם בבגרותם, החלו את מסעם הלא נודע במטבח עם דמות אמהית, מלמדת, מלאת נוסטלגיה קולינארית משלה אותה העבירה אף מבלי להתכוון לכך, לדור הבא.

הכמיהה שלי להנצחה קיבלה טוויסט מעניין כשהחלטתי לתעד את אימי מבשלת את אחד מהמאכלים המסורתיים של יוצאי פולין – הגפילטעפיש. מאחר ואני ידוע כמי שעומד בהבטחותיו, גם הפעם אין מתכון כתוב. מי שירצה ללמוד איך מכינים גפילטעפיש אמיתי פולני יצטרך לצפות בסרטון עד סופו – הנאה מובטחת!
(צילום: לילך קלייטמן שובל, עריכה: דורי גולדשטיין)

בהזדמנות זו אני פונה לכל אמא או לכל מי שיש לו/לה אמא בעלת מתכון מיוחד (לא דווקא עדתי) שהייתה רוצה להצטרף אל הסרטונים המתוכננים בהמשך, לפנות אלי למייל kubush1@gmail.com .

בהזדמנות זו אאחל לכל קוראיי הנאמנים
חג פסח שמח וטעים

יום שני, 28 במרץ 2011

רק בשר - שקיעתה של קרניבוריה

רק בשר סניף רמת החיל הוא מאותם מקומות בהם יימצאו לקוחות רבים כל אימת שמגיעים לפתחם. ביקוריי במקום הספיקו על מנת להבין - שוב - כמה קשה במרוצת הזמן לשמור על הרמה הראשונית שמקום מציב לעצמו ומשווק כלפי לקוחותיו. כזה הוא "רק בשר", מקום מבטיח שהסב לי נחת ואז במחי יד נטל אותה.


בפעם הראשונה בה הגעתי למקום נשא חן בעיני הקונספט הכללי. המראה האפלולי, לו תורמים העץ והאבן המחוספסת המכסים כל פינה בניסיון לשוות למסעדה סטייל של מערב פרוע, המחויבות לבשר שהפגינו עובדי המקום כולם, סלט הקקטוס שהתפרסם ברחבי העיר עם פתיחת המקום ונתחי הבשר הרבים המוצגים לראווה בויטרינות גדולות.


אפילו בעל המקום שעמד בפינה מבויש משהו, עיניו מרצדות ושפמו העבות מסתיר חיוך מקסים נתן הרגשה שכאן יודעים לבחור בשר, לעשות בשר ולהגיש בשר, רק בשר.


משהו באנרגיות הטובות בסניף, ביין הבית אותו ניתן לשתות ללא הגבלה בקנקנים גדולים הכל-כך לא אופייניים למסעדות ישראליות, ובכוונות הטובות שהגיעו מכל עבר יצרו הבטחה וציפייה לעתיד של מסעדה אליה אחזור עוד פעמים רבות.


ואכן חזרתי שוב. אבל כפי שקורה עם כל קקטוס, אחרי שאתה מקלף את הקליפה אתה מגלה שנשארת עם כל הקוצים ביד. כך קרה גם כאן.


בפעם האחרונה שבה הייתי במקום סלט הקקטוס נעלם מן התפריט, אבל זהו לא הדבר היחיד שנעלם מהמסעדה. השירות הפך חובבני, תוקפני, לא קשוב ואפילו מרגיז. איכות הגשת הבשר ירדה עד כדי הגשת בשר פושר לשולחן בו סעדתי ולשולחנות נוספים סביבי. הבשר הוחזר שוב ושוב למטבח לחימום.


לא ייתכן שבהזמנה המורכבת ממנות בשר קטנות כנקניקיות ומנות גדולות כסטייקים, בה ביקש הלקוח להגיש קודם את הנקניקיות ורק אחר כך להעלות את הסטייקים על האש תוגשנה כל המנות ביחד.


לא ייתכן שלקוח שבוחר שני נתחי סטייק ומבקש להעלותם על הגריל בהפרש זמנים, על מנת שהשני לא יתקרר בעוד הוא אוכל את הראשון, יאלץ להתחנן שכך יהיה ולבסוף יקבל את שני הנתחים יחדיו כאילו לא קיימת תקשורת בין חלקיה השונים של המסעדה.


לא ייתכן שמלצרית בעלת תעוזה תתווכח עם לקוח לא מרוצה על כך שהיא כן הייתה בסדר ושהוא כן צריך להיות מרוצה, ועוד יותר מכך - לא ייתכן כי במקום לקבל ביקורת ובמקום לנסות לשפר את הרגשת לקוחותיו אחראי המשמרת ימשיך כאילו דבר לא קרה. אני בטוח שהבקר עצמו היה מעדיף להתאבד מאשר להשתתף בפארסה הקולינרית הזו.


המקום שביקש להציב עצמו כמוסד קרניבורי מהשורה הראשונה הלך ודעך בכל הפרמטרים האחרים המצופים ממנו. למרות זאת, בתוך עמי אני חי ואני יודע שעם ישראל ימשיך לצבוא על דלתות המקום בשביל עסקיות בשר מנגל ב-50% ויעדיף להתפשר על איכות.


בשר בתהליך היישון משתבח, "רק בשר" התקלקלה באותו התהליך בדיוק.


kubush