יום שישי, 23 בדצמבר 2011

ושתי - פמיניזם קולינארי


מקומות רבים בהם נהוג מטבח פתוח, נוטים לשכוח זאת מעת לעת ולרגעים בהם משתלט על הטבחים אגו טריפ, שאינו מחזה נדיר בתחום הגסטרונומי, נחמצים פניהם של הסועדים והעניין בארוחה חולף. למרות זאת, ב"ושתי" מתגלה סינרגיה מכבדת ומכובדת בין עובדי המטבח ובראשם מירב דוידזון הצעירה.

הודות למבנה המאורך, עיצוב הבר והפרשי התאורה, מראה המטבח הפתוח משתלב בצורה מושלמת עם שאר חלל המסעדה עד שלעיתים נדמה כי המטבח הוא סרט המוקרן ברקע ולא מי שטורח על המנה הבאה שכבר עוד מעט תעשה את דרכה לשולחן. מאידך אולי זו הנוכחות הנשית המאסיבית במטבחה של ושתי שהופך את המטבח לשונה ממטבחים אחרים בברנז'ת המסעדות הישראלית.

דבר אחד שמאוד בולט בושתי הוא אוירה ממגנטת. בין אם ישבתי בפנים או בחוץ תמיד עוברי אורח מצאו את דרכם למסעדה, גם אם צעדו פנימה בצעדים מהססים, פניהם בתוך מספר דקות הפכו מחויכים לא פחות משלי. האוכלוסייה הצובאת על המקום מגוונת וניכר שכולם נהנים.

מבחינת האוכל, מצד אחד אין משהו חדשני או פורץ דרך ב"ושתי", מצד שני האוכל מאוד מוקפד ומוגש בצורות מעניינות ויצירתיות. כך למשל אופן ההגשה של טרטר דג בקריצה למעמקי הים. טרטר הדג המוגש בלווי קרם אבוקדו ושעועית נשפך באלגנטיות מתוך דף אורז המעוצב כקונכייה העומדת על הצלחת כשפסי יוגורט שנראים כמו גלי הים נמשכים ממנה הלאה אל גבולות הצלחת. מנה טעימה מאוד ויפה מאוד.

דוגמא נוספת ליצירתיות היא באחת המנות העיקריות שטעמתי אצל ושתי. בתפריט רשום "חריימה בורי חריף בדיוק במידה" אני חייב להודות שהמנה הזו הפתיעה אותי מאוד בכמה אופנים. ראשית, המנה מוגשת  בתוך סיר כסוף קטן ויפה כשלצידה פרוסה יפה של חלה. שנית, ברוב מנות החריימה שטעמתי בחיי הביטוי העוצמתי ביותר במנה אינו הדג אלא החריפות הנוקשה. במקרה זה, הבורי הוא המלך. למה הכוונה? באופן מפתיע אתה מוצא את עצמך לועס את הדג הטעים ורק לאחר כמה שניות בודדות מגיחה החריפות ו"בדיוק במידה". החריפות אינה שורפת את קרביך אלא מלווה את המנה בכל כך הרבה חן שהציפייה למכה החריפה הופכת לציפייה נעימה ולא ציפייה מתוך חשש לעתיד לבוא.

מן המנות הראשונות ראוי לציין את מרק השעועית השחורה מלווה בשמנת חמוצה וירקות שורש, זהו מרק עשיר מאוד ובהחלט מתאים לחורף, רק כדאי לזכור להגישו חם הרבה יותר למאותגרי מזג האוויר הקר שהחליטו לשבת בחוץ. מנה נוספת היא מנת שקדי עגל המלוות בבייקון וסלרי. זו מנת עילית לכל דבר בעיקר בשל שילוב הטעמים וההכנה המוקפדת. עם שקדי עגל קל לפספס בעיקר בגלל שרמת עשייה לא נכונה עלולה להפכם ראויים להחלפת צמיגי רכב תקורים. כאן העשייה הייתה מצוינת והשילוב הכולל מוצלח מאוד.

במנות העיקריות  פירות הים מנוצלים לכדי ביצועים משובחים. כך במנת המולים בערק המוגשים בקערה מעל פרוסת חלה עבה שסופגת את טעמי הרוטב הנפלא וכך במנת הסרטנים על אף שהיא מצריכה עבודה רבה בפיצוח ולא תמיד מתחשק להשקיע. מנת הפפרדלה לעומת זאת, טובה אבל החמאה הלימונית לא באה לידי ביטוי מספק.

בגזרת הקינוחים טעמתי שניים, מוס שוקולד שעל אף הבנאליות של המנה הצליחה לשכנע אותי שיש לה מקום של כבוד בפנתיאון הקינוחים. מוס השוקולד לווה בארומות וויסקי וקינמון. שילוב הקינמון והשוקולד שמגיע במקור ממקסיקו אמנם לא גרם לי להזות שאני שוכב פרקדן על חופה של קנקון אבל אדי הוויסקי בהחלט קירבו אותי לכך. קינוח שני מומלץ הוא עוגת סולת עם קצפת, הל, קינמון ובסיס רוטב פיסטוק.  קינוח עשיר שמשאיר טעם של עוד.

צ'כוב כתב "אדם שלא שותה הוא לא אדם שלם בעיני". ב"ושתי" זו כמעט מנטרה. המגוון הגדול ביותר הוא במשקאות החריפים שהבר מספק ולמרות ששתיתי יינות טובים במקום מן הראוי להרחיב את ההיצע. בפרס, ארצה של ושתי, היו משתאות לרוב, חבל שלא לנצל את השם עד תומו.

כיף גדול הוא לראות מקומות חדשים שמצליחים לעבור אבולוציה מהירה בזמן כל כך קצר. לראיה התאמה של התפריט לעונות המשתנות ולמצרכים העונתיים ואפילו התאמת רמת השירות. לא תקבלו שירות מהודק של מסעדת עילית וטוב שכך, שכן ברור ש"ושתי" אינה מכוונת למקומות אלו. השירות אדיב, חייכני ולפעמים אפילו תיאטרלי (אם פלורנס באזור). בכל מקרה נראה שכיף למלצרים לתת שירות כמו שכיף היה לי לקבל אותו בתור לקוח.

שני ביקורים במסעדת ושתי שבכיכר השעון ביפו בהפרש של חודשיים וחצי הצליחו להרשים אותי ובעיקר לגרום לי לרצות לשוב גם בעתיד.

 קובי קלייטמן



יום שישי, 2 בדצמבר 2011

פורטר אנד סאנס - בירות לכל דורש


כמה סוגי בירות אתם באמת מכירים? עד כמה רחב ספקטרום הצבעים של בירה? האם באמת ניתן לשתות 6 סוגי בירות בערב אחד? ואיזה אוכל יכול ללוות בירות מבלי להפוך לנטל? על כל השאלות האלו ועוד בביקורת שלפניכם.

פורטר אנד סאנס או בעברית פורטר ובניו מוגדרת על גבי השלט המתנוסס מעל המקום השוכן ברחוב הארבעה בתל אביב, כבית מסחר לבירה. אני הייתי מגדיר את המקום יותר כגימיק מצוין שהלוואי וייהפך לעובדה מוגמרת ולא עוד עניין חולף כמו רוב הרעיונות או המסעדות בישראל.

רחוב הארבעה, המשופע באופן יחסי במספר מקומות מאתגרים, מעניינים ובעלי אורך חיי מדף ארוך יחסית, זכה במקום עמוס לקוחות המציע לראשונה תפריט בירות מהמגוונים שניתן למצוא במחוזותינו אם לא המגוון ביותר.

לא, אנחנו עדיין לא בלגיה ולא ניתן למצוא כאן מעל לאלף סוגי בירה אבל בפורטר אנד סאנס עושים לה כבוד אמיתי. במסעדה כ-40 סוגי בירות מחבית ומספר עוד יותר גדול של בירות בבקבוק. בירות כמו chimay כבר אינן מרשימות במיוחד כפי שהיו לפני כ-3 שנים כשהחלה הפצתן בשוק הישראלי באופן מאסיבי. ההיצע גדול דיו בשביל למצוא בירות מעניינות יותר בהתאמה אישית ולנסות על קצה האצבע את מה שהעולם יודע להציע כבר שנים רבות ורק בשנים האחרונות התפתח לתרבות צריכה איכותית שהולכת בצעדים הססניים אחרי תעשיית היין הנמצאת בתנופה.

תפריט הבירות מחולק לקטגוריות - לאגר כהה, לאגר בהיר, בירות פירות וסיידר, חיטה, בירות בוטיק ישראליות, אייל בלגי ועוד. ליד כל בירה מצוין מוצאה ואחוז האלכוהול שבה. מאחר וההיצע גדול ייתכן ובהחלט תממשו את הפוטנציאל הטמון בהזמנת בירה שלא לטעמכם. ולכן למי שטרם ביסס טעם קבוע בבירה, ניתן בהחלט להיעזר במלצרים המצויים לפרטי פרטים בטעמים השונים ואף לבקש לטעום. לחילופין למי שלו זו הפעם הראשונה במקום בהחלט מומלץ לעשות כפי שאני עשיתי ולהזמין סט טעימות של 6 כוסות בירה בטעמים שונים מהקטגוריות השונות. תמצאו שלפחות את אחת מהבירות תרצו להזמין בפעם הבאה שתגיעו למקום ואם לא, אז מי מבני משפחתה. רעיון מגניב ובהחלט משתלם.

תפריט האוכל מתאים מאוד לליווי בירות ומכיל מנות בשריות רבות לצד מספר מנות צמחוניות. מאוד אהבתי את פלטת הנקניקים והקורנישונים, פלטת בשרים מגוונת ועשירת טעמים. גם צלחת האנטיפסטי וסלט ירקות חתוך גס היו נהדרים. אם נחה דעתכם על פירות ים, מנת הקלמארי המטוגנים בהחלט הוכיחה את עצמה יותר מפעם אחת כמנה טובה מאוד, למרות שאני לא בטוח שטריותה הייתה עוברת את הטברנות היווניות של סנטוריני (יוון), אבל כאן זה בהחלט מספק.

אם תחפצו במנות כבדות יותר אוכל להמליץ בפה מלא וכך גם קיבתי המאושרת, על מנת נקניקיות הבית המכילה שלוש נקניקיות צלויות מבשרים שונים ומוגשות על שעועית לבנה ברוטב עגבניות. מנה טובה עוד יותר, שייתכן ותצריך הזמנתה של ניידת טיפול נמרץ, היא המבורגר עם גבינת סנט מור מוגש על שפצלה (בצקניות פופולאריות במטבח הגרמני וההונגרי) מטוגנים בחמאה ופונדו גבינות. מנה זו יכולה להבטיח פינוי שולחנות מהיר לממתינים בתור הארוך בליווי סירנות צורמניות. למרות הסיכון שבמנה היא טעימה להפליא.

מתוך מגוון מנות נוספות שאכלתי הייתי ממליץ להימנע ממנת א-לה רומנה. זוהי מנת "ניוקי" סולת וגבינת פרמז'ן עם מרווה, עגבניות שרי ואגוזי מלך. הסולת מגיעה בריבועים ובטעם לוואי פלסטיקי מעט שלא מצא חן בעיני. לצערי הרב גם אגוזי המלך לא היו טריים במיוחד ולמי שמכיר את הנושא לאגוזי מלך ישנים יש נטייה לפתח טעם של עור מעובד.

מאחר ואחרי 2 כוסות בירה (1/2 ליטר כ"א) אני נוטה לסלחנות, החלטתי בסיכום להתעלם מהנפילה של הניוקי. פורטר אנד סאנס באמת מתקשים לפספס במנות. עובדה היא שבכל ביקורינו היה פיספוס אחד. אמנם אין במקום אווירה של פאב לונדוני למרות פינת העישון בחוץ, אבל אם אתם בחברה הנכונה תיהנו מאוד מהמקום, מהשירות האדיב והקשוב, מהאוכל הטעים ומההזדמנות לטעום בירות שכנראה לא תיקנו כך סתם הביתה. פאן אמיתי!