יום שישי, 31 באוקטובר 2008

גורמה בשחקים

מבחיל, מגעיל, דוחה, מבאיש, מחליא, מלאכותי... תארים אלו ועוד ריחפו בעננות נמוכה וטורדנית במיוחד מעל ראשי, בעודי מביט במונח לפני ומנסה להגיע לידי החלטה מושכלת, בשאלה הרת גורל. השאלה היא האם מי שרוצה להיקרא בבוא היום מבקר מסעדות מקצועי ומכובד יכול להרשות לעצמו להיראות בשלבי הקריירה המוקדמים שלו אוכל מן הסעודה שזה עתה הונחה לפני בידי דייל כעוס או לאו?!

לפני שבוע וחצי בעוד חול המועד סוכות בשיאו, טסתי לבירת גרמניה הלא היא ברלין. עליתי יחד עם זוגי לטיסה בחברת תעופה גרמנית שהייתה לי זו הפעם הראשונה לטוס בה. התלוותה אלינו חברתנו לימור, אך לצערנו לא זכינו לטוס באותה הטיסה מפאת מועדי הזמנה שונים עוד בארץ.

את המטוס הייתי מתאר כלא יותר מרפסודה עם כנפיים מודבקות בדבק שלוש שניות ואת הדייל והדיילת שליוו את הטיסה כלא יותר מבעלי אקצנט גרמני חריף ונכונות נמוכה לשיתוף פעולה באנגלית. האוכל? גורמה שחקים במיטבו.

במהלך הטיסה עלה בדעתי שחוה"מ סוכות הוא זמן פופולרי לטיסות שמטרתן גורמה. בפוסט הקודם שלי סיפרתי על אולימפיאדת IKA בגרמניה אליה יצאו שלוש משלחות ישראליות ועוד מספר מועמדים עצמאיים לנסות את מזלם בהתמודדות על מדליות הזהב (על תוצאות האולימפיאדה וראיון עם אחד המשתתפים אספר בכתבה נפרדת). מבקרי מסעדות מהעיתונים השונים יצאו גם הם לסיורים קולינריים ביעדים שונים בחו"ל. השאלות שהטרידו אותי, עד שהטרידה אותי המנה עצמה היא האם אנשים אלו אכן מבלים חלק מזמן הטיסה במלחמה אל מול סכו"ם פלסטיק גמיש כגומי ומגשיות מחוממות? (זאת בהנחה שמכובדים אלו אינם טסים במחלקות ראשונות של חברות תעופה גדולות). האם בניגוד מוחלט לרעיון הקודם, מעבר דיילי החן בין שורות המטוס עם עגלות ריחניות הוא הסימן לאותן פרסונות לשלוף את סל הפיקניק הקטן שהרכיבו להם לדרך ולהניחו אל שולחן הסעודה המשוכלל שבכיסא לפניהם? מעניין...

ובכן, ארוחת הבוקר או הלילה המאוחרת הוגשה לנו בשעה 04:30 לפנות בוקר. השעה הייתה בדיוק הזמן בו סיימתי לנשנש את שערותיה של מתמתחת גרמניה אולימפית שישבה במושב לפני. יש בידי חשד סביר שכיסוי עיניים מקטיפה שחורה, הטיית המושב עד לזנב המטוס והתמתחות מעל לכיסא בכל רבע שעה, הם הם הגורמים לכך שאדם יוכל להרגיש כאילו שילם לפחות על כרטיס במחלקת תיירים ובמקום רב להתרווח בו. מאחר וברפסודה שלנו היו שתי מחלקות בלבד - זו שיושבים בה לאכול וזו שיושבים בה לעכל, כל שנותרו למתמתחת האולימפית שלי הם חלומות ולי טעם של Head and Shoulders בפה. נסו ותיהנו.

לתדהמתי את עטיפת הפלסטיק של המנה השמימית עיטרה מדבקת "כשר". בשלב זה ניסיתי את מזלי בניחושים בעניין הכבדה על המטוס והטענת מנות חדשות בנמלי היעד במקום נמלי הבית. אם למישהו יש תשובה לתהייה זו אשמח אם יחלוק עם הקוראים את המידע.

השאלה המרכזית היא מדוע חברה גרמנית שנוסעיה מעורבים מעמיסה למטוסיה הנוחתים בישראל מנות כשרות אם לא התבקשה לספק מנה כזו על ידי נוסע זה או אחר? את עניין הכשרות עזבתי ופתחתי את העטיפה מתוך יצר סקרנות אובדני.

תחת עטיפת הפלסטיק גיליתי מגשית פצפונת עליה הונחו לחמניה, מעדן יופלה וקופסא אטומה ומחוממת שהכילה מוצקים שונים ודוחים. (את התיאור המלא קיבלתם כבר בפתח הכתבה). את הלחמניה אכלתי כאשר בכל ביס דמיינתי אותה כמעדן גורמה אחר (רק כדי שיהיה מעניין). מילוי לא הייתי צריך שהרי הבלונדינית שמקדימה הרגע התמתחה פעם נוספת לכיווני. זכיתי במילוי וקינוח קשקשים - מישהו אמר מפעל הפיס?!. על המוצקים שחוממו ריחמתי ועטפתי חזרה כאילו שהו בסרקופג שהתגלה זה עתה על ידי ארכיאולוג שהצטער על הגילוי.

בתום חלוקת המנות עוברים הדיילים עם עגלת משקאות חמים וקרים. טוב, צריך לשטוף את הפראמין עם שתייה. בשלב זה ולאחר שיושבי המטוס שמעודם לא ראו גורמה שחקים מהו לא אטעה אם אדווח שלא היה נוסע או נוסעת שלא ביקשו לשטוף את הזוועה עם כוס משקה קר או חם העיקר שטיפה.

שמחתי כשנאספה המגשית משולחני הקט ועוד יותר שמחתי כשנחתנו בנמל היעד ברלין. בנחיתה גילינו שלימור אשר התרוממה לאוויר חצי שעה אחרינו הגיע חצי שעה לפנינו. ייתכן והתארכות הטיסה שלנו נבעה מהרצון לספק את כל אלו שמיהרו לשירותים מיד לאחר המנות ועמדו בשני תורים שהשתרכו לאורך המעבר היחיד שבמטוס.

אם יש מסקנה אחת באמצעותה אוכל להעשיר אתכם קוראיי היא - קחו כריך בתיק היד, זה לא מצפצף, עובר ללא בעיה במשקף ומונע דלקות מעיים עתידיות.

טיסה נעימה,
קובי קלייטמן kubush

יום שני, 13 באוקטובר 2008

אולימפיאדה והיסטוריה ישראלית

בעוד שבוע ימים תיפתח אולימפיאדת הקולינריה IKA ה-22 בעיר ארפורט (Erfurt) שבגרמניה. האולימפיאדה תתקיים בין התאריכים 19 עד ה-22 באוקטובר תחת הסיסמא - "cooking without borders".
באירוע תשתתפנה 53 מדינות, תוך היעדרות בולטת של מדינות בעלות אופי מוסלמי, בניגוד לאולימפיאדה הידועה בתחומי הספורט. לאולימפיאדה היסטוריה בת 100 שנה והיא נחשבת לאחת היוקרתיות ביותר בתחום תחרויות הבישול בעולם. האולימפיאדה שיוסדה בשנת 1896 נערכה כל השנים בעיר פרנקפורט, כאשר בשנת 1996 השתנה מיקומה לברלין. שנה זו היא השנה הראשונה בה נערכת האולימפיאדה בעיר Erfurt.

כל מדינה רשאית לשלוח קבוצות לקטגוריות הבאות:
National-Senior - נבחרת לאומית בוגרת (31 מדינות)
National-Junior - נבחרת לאומית נוער (20 מדינות)
Military - צבאי (10 מדינות)
Pastry (אף מדינה לא נרשמה)
Community Catering - הסעדה (4 מדינות)
Regional-Teams - נבחרת אזורית (20 מדינות)
Individual Competitiors - גופים/מתמודדים פרטיים (29 מדינות)

מדינת ישראל שולחת 3 נבחרות:
נבחרת לאומית בוגרת (השפים - אדם עינב, ראובן הראל, אביגדור ברו, צ'רלי פדידה, דרור שושן, איתמר כהן, גיא פרץ ואריק בן עמי-שף קונדיטור).
נבחרת לאומית נוער (השפים - רפי יפת, מאיר רייז, שבי זריה, יגאל הורוביץ ובני הנוער - רומן גלזקוב, עידן הסן, אורן אלון, פרוקופץ בן, לירן כץ ויזרייב נתנאל).
נבחרת עצמאית של חברת ההסעדה נורקייט המהווה את הנבחרת הראשונה בקטגוריה העצמאית מטעם ישראל (השפים - עופר פישמן, רמי ניסים, יוסי סקורי, חי שוורץ, יוסי בן דוד, יגאל כרפיס, יונתן וקסלר, המסעדן אילן רוברג וכן כוכבה שמיר, רועי לביא ועוז רדומסקי).

אתר האולימפיאדה

נאחל בהזדמנות זו בהצלחה לקבוצות השונות ובברכת מדליות, מדליות, מדליות...

קובי קלייטמן
kubush

יום שישי, 3 באוקטובר 2008

תשס"ט - Here we come

בכל שנה מקדימות את ראש השנה (כמו גם את חג הפסח) התהיות מי עורך השנה את ארוחת החג, היכן ובכמה אנשים יהיה מדובר. השנה נדדנו צפונה לחגוג את ראש השנה בבית משפחת שובל, משפחתו של גיסי עומר. בניגוד לכל הציפיות לפקקי תנועה אימתניים, חווינו נסיעה נעימה לצלילי שירי חג מתנגנים ברשת ג'. מאז ומתמיד אני נוהג להאזין לשירי החג ברדיו שכן אין כשירים שורשיים אלו כחיבור אל הארץ והעם בתוכו אנו יושבים.

מאחר ואין זה מהנימוס להגיע באמתחת ריקה, עמלנו בבוקר ערב החג אימי, אחותי ואני על הכנת חלות מתוקות, פלפלים מוחמצים כמו שרק ידיה של אימי יודעות להפיק ושני סוגי קינוח - סופלה שוקולד בכוסות אישיות ופאי תפוחים עם קינמון. בדרך כלל את מטבח בית הורי פוקדים אימי ואני בהכנות לחג, השנה ביקשה אחותי להצטרף להכנות. אינני בטוח שהיה זה צעד נבון. אחותי מבשלת מצוין, כך לפחות אני יכול לספר מעדות שמיעה, שכן לא זכיתי עד היום לפקוד את שולחן ארוחתה, אלא להסתפק בסיפוריה. (אולי במהלך השנה החדשה). מאחר וניתנה לי הזכות להנהיג את הכנת הקינוחים והחלות, במהלך חלוקת ההוראות להכנת המנות זכיתי לכינוי דיקטטור מספר שעלה על מספרן של מנות הסופלה (20) וכן בגידופים שסוננו לעברי בחרישיות שדמתה לתסיסת השמרים. מעל לכל והחשוב ביותר הוא שהתוצאה הייתה מוצלחת גם אם עלתה לי ברצון להתחפש לסדאם חוסיין בפורים הקרוב.

בהגיענו לבית מארחינו המכובדים, ניכרה אוירה חגיגית במיוחד תוך ציפייה דרוכה ומיוחדת לבואה של הדודה שולה. עם התכנס האורחים, הכרנו את אחותו (שולה) ואחיו (יוסי) ומשפחתו של אב גיסי שמעון אותם ככל הנראה פגשתי בחתונת הזוג שאיחד את משפחות קלייטמן-שובל, אך לצערי הרב לא זכרתי.

במהרה התיישבנו לשולחן הארוחה שהיה ערוך למשעי אז החלה מסכת ברכות ראש השנה. בעוד שמעון מנפנף בפרסה (לוף) שעד לרגע זה אין לי שמץ של מושג מה הקשר שלה לראש השנה (בפעם הבאה מבטיח שאקשיב), שולה כדרכן של דודות, החלה מתפזרת לכל עבר בבית המשפחה, מבלי לשבת ולו לרגע אחד. מבולבלים? גם אני...

עם תום הברכות, הוגשו לשולחן גפילטע פיש מפולפל וחזרת חריפה מעשה ידיו של הסבא עמיהוד כספי אותו כבר הזכרתי בכתבה קודמת, כבד קצוץ מצוין מעשה ידי יוסי, הפלפלים המוחמצים של אימי, סלט ירוק טעים עם פקאנים מסוכרים ויין אדום שלא היה מלהיב במיוחד. אני מנחש שעבר את שיאו מבלי משים לב לכך.

בעוד שני אחייניו של גיסי נהנים מזמרת החג ומתשומת הלב הרבה לה זוכים כדרך הטבע נכדים, הוגש לשולחן מרק צח עשוי למשעי במרקיות שהעלו בי מיד דה ז'ה וו לימים עברו, בהם אבי עבד כמכונאי בחברת לפיד. חברת לפיד מקבוצת כור, ייצרה כלי קרמיקה החל מצלחות פשוטות ועד כדים מעוטרים ופסלים. טרם פגשתי בית בישראל שאין בו לפחות מאפרה או צלחת בתחתיתן מוטבע השם לפיד. לכדים הגדולים מתוצרת לפיד הייתה לי חיבה יתרה בילדותי, שכן הייתי נוהג לבדוק עד כמה שבירה היא הקרמיקה המרכיבה כדים בגובה מטר. במחשבה לאחור, לא מן הנמנע שאני הייתי זה שתיחזק את פס הייצור גם כשעננת הסגירה כבר ריחפה מעל המפעל בימי ישראל קיסר. אבי נאלץ לרכוש לא מעט כדים כחלופה לאלו שראות עיני לא הותירה להם מקום בעולם הזה.

שלב המנות העיקריות הוגש כבופה עליו הונחו - פולקע א-לה-ורד שעורם הוסר מבעוד מועד ואת מקומו תפסו פרוסות נקניק אווז מעושן-הודו דקות ששיוו לו טעם מצוין בלווית רוטב שהורכב מתרכיז רימונים, סויה ועוד ,בשר בקר אה-לה יוסי שבושל בירקות שורש יין וסויה ונפרס כחמאה רכה, רולים ויאטנמים מדפי אורז שמולאו בבשר טחון ולוו ברוטב חמוץ, אנטיפסטי של בטטות, תפוחי אדמה ושום, אורז משולב באורז בר וסהרוני בצק מלאווח ממולאים בכבדים וריבת תות. הארוחה הייתה טעימה מאוד ובמידה והנכונה בבחינת כמויות האוכל שהוכנו. כידוע, לאמהות היהודיות מכל עדה וזרם יש הנטייה להכין כמויות אוכל שלמראיתם שף צבאי יכול להחוויר.

אט אט פרשנו למרפסת הבית הגדולה להתאוורר מעט מן הארוחה, וכהכנה למנות הקינוח שעוד יבואו עלינו לטובה. כאשר כתבתי בתחילה שבדרך כלל קורה משהו שאינני מורגל בו באירועים המשפחתיים הרגילים אותם אני פוקד, רגע הזה הגיע. הדודה שולה שלא מצאה את מקומה לאורך כל הארוחה והזכירה לי אך במעט חברה ותיקה של הורי, אספה את עצמה ושלפה כינור שנראה היה גדול מדי במימדיו יחסית אליה. לא זו בלבד שהפליאה בנגינתה על הכינור, אחיה (אב גיסי) שמעון הצטרף אליה בשירה אדירה (ואני מתכוון אדירה). שולה שהחלה את נגינתה בשירי חג ושירים חסידיים המשיכה לאריות קצרות כסנטה לוצ'יה (טוב גם ישו היה יהודי). אם נשפוט לפי האור שדלק בחלונות השכונה כולה, צלילי המיתר של שולה, שירתו קורעת הלב של שמעון ומחיאות הכפיים שלנו, לא זו בלבד שהותירו את השכונה ערה אלא גם דרוכה וסקרנית לשאלה האם יקיץ הקץ על השירה או שאת המנגינה הזו אי אפשר להפסיק...

בדבר אחד אי אפשר לטעות, הנגינה הייתה מופלאה, מחיאות הכפיים שלנו נשמעו למרחוק והלוואי ובתים נוספים היו מאמצים מנהג זה, שכן אין חגיגי ממנו בפתחה של שנה חדשה.
עת הקינוחים הגיעו, כל בני הבית היו ערוכים לאכילת המנות.(מאחר והמנות היו פרי יצירתנו לא אחווה את דעתי עליהן).

את הערב סיימנו שבעים ומלאי אנרגיות שילוו אותנו בשנה החדשה הבאה עלינו לטובה.

אני מאחל לכל קוראי, שנה טובה
בחירות נכונות בפרט בתחום הקולינרי
וזיכרו - ערכי המשפחה הם הערכים היחידים שיעמדו לנו בזמנים טובים ובזמנים קשים.
הוקירו את יקיריכם והשקיעו אנרגיות בתיחזוק קשרי המשפחה.

קובי קלייטמן
kubush