סושי סמבה - מהומה על לא מאומה

אחותי הלכה לפני זמן מה לרכוש לעצמה כריות לסלון ביתה. באחת החנויות פגשה אחותי מוכרת בעלת מאפיינים ערסיים קלים שניסתה להלהיב אותה על ידי הדגמת אפקט בד ייחודי שבלט על אחת הכריות. "את רואה?" אמרה המוכרת אגב ליטוף הבד "פעם זה נעים, פעם זה לא, פעם זה נעים ופעם זה לא". ממכרת ככל שהייתה ההרגשה בעת ליטוף הבד, הייתה זו רק סיבה נוספת לעוד סיבוב בין חנויות העיר. סיבוב נוסף שתם בכניסה לאותה החנות ממש וברכישת 2 כריות "פעם זה נעים ופעם זה לא".

אני נזכר בסיפור זה, כיוון שהרגשה דומה הייתה לי כשאני מסכם את כל אותן 4 הפעמים בהם הייתי במסעדת סושי סמבה שבאזור ההיי-טק מלא ההייפ של רמת החיל. פעם אחת לא הספיקה לי על מנת לאמוד את טיב המקום. גם הפעמים השנייה והשלישית העלו עדין ספקות באשר למה עומד מאחורי הקונספט ולמה אני לא מצליח להבין אם אני אוהב או שונא את המקום הזה. בפעם הרביעית נפל לי האסימון.

מתברר שכאשר בחרתי לסעוד בחברת גרופיות שמחצית מהשבוע מדברות על סושי סמבה ובמחציתו השנייה מבלות שם, האובייקטיביות והחקרנות הפכו למשימה ממעלה ראשונה. אם לא די בכך שמזל ואורית נשבו בקסם קירותיה הצבעוניים של המסעדה, מנות שצויינו על ידן כ"לא להיט" מיד הוחלפו במנות "להיט" מהתפריט ובמחמאות למקום. כך במהלך ארוחותיי "כמעט הכל טעים", "כמעט כולם יפים" (הן אגב מוסיפות חן רב למקום), השירות "כמעט מאלף" – הכל בסם הזה ממכר וכמעט בסדר.

אי אפשר לומר על האוכל שאינו מיוחד, לא רק בגלל השמות הבלתי אפשריים. אכן יש באוכל שילובים מעניינים שחלקם אף מוצלחים מאוד. אוכל לציין בשמחה רבה סלט קלמארי חם ששילב עגבניות שרי טריות ופריכות, פטריות, אספרגוס במידת עשייה מצוינת ורוטב יוזו שמהווה שילוב חמוץ מתוק מעניין. מנה נוספת שטעמתי פעמיים הייתה סמבה פיצה שהיא בצק דק עליו מרוח מיונז חריף, זיתי קלמטה, סלמון, בצל סגול וחלפיניו. מבין הפעמיים הייתה פעם אחת שבה הפיצה הגיעה נוטפת שמן, כאילו מוכנה לשיזוף על השמש. למרות זאת בבסיסה מנה טעימה מאוד.

בנוסף, תוכלו למצוא במקום מבחר מנות סביצ'ה ביניהן אני יכול לציין לטובה את הילוטייל שחיבבתי מאוד ואחרות שבהן הביצוע היה תמיד טוב. תוכלו גם למצוא, היצע גדול מאוד של סושי על סוגיו כמתבקש ממסעדה הקרויה סושי סמבה. חלקו מצוין, חלקו טוב וחלקו באחת הפעמים גרם לי לקום בשלוש לפנות בוקר עם קלקול קיבה.

הקינוחים משובבי נפש. אני ממליץ, על אף המחיר הגבוה להזמין צלחת טעימות מבחירת השף. תגלו שיצירות אומנות אינן חבויות רק במוזיאונים אפרוריים.

מבחר האלכוהול במסעדה מכובד ויקר. באגף הבירות תוכלו למצוא את הבירה ההודית "קוברה" בירת לאגר שאני מאוד מחבב וזוכר לטובה מארוחה באינדירה. הקוקטיילים מאכזבים שכן מזיגת האלכוהול לתוכם לוקה בקמצנות מרגיזה.

השירות הוא הבעייתי מכל. בפעם הראשונה שהגעתי לסושי סמבה, המתנתי למזל (שתמיד רצה מפגישה עסקית אחת לשנייה) 20 דק'. בזמן זה הושבתי ליד שולחן. הייתי השולחן הרביעי בכל המסעדה רחבת הידיים. האם יהיה זה "פולני" מצידי להתלונן על המתנה בת 17 דקות? 17 דקות שבהן המלצרית הספיקה לחלוף על פני לפחות 7 פעמים בטרם שאלה האם ארצה לשתות דבר מה? האם יהיה זה קטנוני מדי אם אתלונן על כך שכשהזמנתי במהלך הארוחה את כוס השתייה השנייה, לא טרחה המלצרית החביבה לפנות את הבקבוק הריק ולהחליף את התחתית ספוגת המים? פעמים אחרות השירות היה או מספק או ידידותי מדי. משהו לא עובד שם באגף הזה.

בעודי כותב את השורות הללו, אני מלטף ברכות מענגת את כרית "פעם זה נעים ופעם זה לא" שבינתיים הספקתי גם אני לרכוש וחושב – סושי סמבה פעם זה נעים ופעם זה לא, עניין של מזל. אז אורית ומזל תגידו לי על מה כל המהומה?

kubush