יום שבת, 12 ביולי 2008

"כמובן שהייתי ער כל הלילה. לא בגלל הקפאין, זה היה נדודי שינה. לא יכלתי להפסיק לחשוב על קפה." (פריי, פיוצ'רמה)

אחד מבתי הקפה לו אשמור חסד נעורים הוא בית קפה קטן וחינני בכיכר מסריק שבתל אביב – "קפה קפה". במהלך השנים חזרתי לאותו המקום שמצטיין בשירות אדיב וחייכני בכל שעה של היום, אותו מקום שמגיש ארוחת בוקר עמוסה כל טוב גם בשעת חצות, אותו מקום בו ניתן לפגוש אנשים לא שגרתיים המהווים חלק ממרקמה המיוחד של תל אביב.

כמו הזדמנויות עסקיות רבות, גם בעלי "קפה קפה" מסריק, החליטו כי טוב יעשו אם יפיצו את בשורתם ויגדילו את הכנסתם. המטרה מבורכת וכשרה, אינני מלין על רצונו של אדם לצמוח. הכוונות היו טובות אבל הביצוע לטעמי לא עלה עימן בקנה אחד.

בשנה וחצי האחרונות ביקרתי בכמה מהסניפים החדשים של "רשת קפה קפה" (אשר במאי האחרון כבר מנתה כ-54 סניפים ברחבי הארץ). לבד ממסריק האהוב עלי ניסיתי את טשרניחובסקי בתל אביב, עזריאלי, אבא הלל ברמת גן והסניף בקניון איילון. לצערי לא הצליחו בעלי הרשת להעתיק את הייחודיות של הסניף בכיכר מסריק לשאר הסניפים שהוקמו. העיצוב של הסניפים אמנם אחיד ומקיים את הסלוגן "לקחת את הזמן", אך הדמיון ביניהם ובין המקור בכל הנוגע לאיכות השירות וביצועי המנות דמיוני בהחלט.

ייתכן והסיבה נעוצה בכך שהסניפים מוקמים באמצעות זכיינים. ברור כי שליטה על סניף אחד או שניים אינה דומה כלל ועיקר לשליטה על עשרות סניפים.

לפני שבוע זכיתי למפגש עם חברותי מימי האוניברסיטה הקרופניקית וסיוויצה (הידועות לאימהותיהן גם בשמות הקוד סיגל וסיון). פגישה של צפון מרכז ודרום, רכילות ותוכניות לעתיד. ישבנו באחד מסניפי "קפה קפה" אותם הזכרתי מתוך תקווה למפגש קליל, נעים וטעים.

בכניסה למקום, נתקלנו בפניו המחייכות של אחד מתוך 4 אנשים ש"פיקדו" על אותה כמות של מלצרים והובלנו לשולחן המיועד. שקענו בשיחה עמוקה עד כי לפתע הבחנו כי חלפה כמעט רבע שעה ואף מלצר לא הואיל לסור אל שולחננו, על מנת לתהות האם ברצוננו להזמין או שמא התיישבנו במקום לתהות מי יודע מדוע ולמה לובשת הזברה פיג'מה. בהגיע עלם החמודות אל שולחננו, גילינו כי אדיבותו ממנו והלאה וכך גם של המלצרית שהביאה (לאחר זמן לא מבוטל) את המנות אל שולחננו (שירות טוב רבותי איננה מילה גסה).

האווירה במקום, מסיבה שלא הצלחנו להבין, שידרה לחץ למרות שהתפוסה הייתה לכל היותר 70%. גם האוכל הפשוט שהזמנו היה חתוך בצורה גדולה ומוגזמת (למשל סלט נתחי עוף, עם נתחים בגודל חסקה לאוגרים) ובסה"כ לא תואם את המקור.

מאחר וזו לי הפעם השנייה באותו הסניף אני יכול לומר שלא מדובר במקרה חד פעמי. החברה המרעננת של חברותיי לספסל הלימודים לשעבר הצילה את הערב, שמבחינת אוירה מקומית השאיר טעם מר בפה. הייתי צריך לדבוק באהבות ישנות ולהובילן אל הסניף בכיכר מסריק שמצליח לאורך השנים לשמר את מרכיביו הבסיסיים, שהם בראש ובראשונה שירות נפלא.
אין ספק כי הצמיחה המטאורית של בעלי הרשת ראויה להערכה רבה בפן העסקי. אני מעריך מאוד אנשים שיש להם התעוזה לבצע מהלכים מהסוג הזה ולהצליח. יחד עם זאת, לא פעם למדתי מהסתכלות בהתנהלותו של עסק (ואין זה משנה אם מתחום המזון או מתחום אחר), כי אין כמו שליטה in house למען מוצר איכותי, אמין והומוגני. או במילים אחרות אם אתה רוצה לשמר מוצר מצליח עשה זאת בעצמך.

2 comments:

אנונימי אמר/ה...

בניגוד למקדונלס בהם בכל הסניפים בכל העולם עובדים לפי אותו ספר נהלים עם התאמות קטנות לאופי המקום (כמו גודל ההמבורגר בישראל) רוב העסקים אשר נותנים זכיינות מקבלים כסף תמורת זכותו של הזכיין להשתמש בשם והזכיין לרוב מנהל את עסקו כעסק פרטי אשר משתמש בשם של הרשת וכך זה נראה, רוב הזכיינים יהיו פחות טובים ומהנים ומהמקור.

אנונימי אמר/ה...

יש מצב שאופי בתי הקפה שונים בגלל מיקומם בעיר ובארץ? אנשים שונים מתגוררים וחיים במסריק. משובחים יותר. ותחשוב על זה...