האדסון ברסרי

עלעול בגיליון Time Out הקודם חשף בפני מודעת פרסומת שהבטיחה מסעדה/בראסרי עם "המנה החדשה שכל העיר מדברת עליה: סלופי ג'ו".
המשך המודעה אתגר את כל מהותי הפולני ואת כל אשר למדתי על הליכות ונימוסי שולחן במהלך שנות ינקותי וציין "אז נראה אתכם נשארים נקיים". למשפט שכזה לא יכולתי להישאר חייב. וידאתי שיש מקום פנוי, ארזתי את חפצי ואת בן זוגי ויצאנו בדהירה אל עבר ה"האדסון" כאילו מדובר בטיול לאותו נהר אדיר.

אתקשה לומר כי הופתעתי כאשר הגענו למקום ולא היה אלא נחל מלאכותי קטנטן מחוץ למסעדה. המסעדה ממוקמת בינות לבנייני ה-Hi-Tech הרבים שברמת החיל. כבר בכניסה למקום ניתן להבחין בהפרדה ברורה מאוד בין איזור המסעדה לאזור הבר-לאונג'. המקום בנוי כתואם לסביבתו, Hi Tech עם קוים ברורים ונקיים, תקרות גבוהות (אולי אפילו יותר מדי Hi Tech).

הובלנו אל עבר שולחן פינתי, צמוד לחלון. המיקום היטיב עימנו כיוון שהסתיר אותנו מהמסעדה, אך חשף את כולה כמו גם את מבקריה בפנינו. המלצר שניגש אלינו, שאל לשלומנו ובאופן מפתיע וחריג בנוף המלצרים אליו התוודעתי, אף המתין לתשובה. סנונית של תקווה הופרחה לאוויר המסעדה בתקווה לארוחה איכותית.

למנה ראשונה הזמנו מנת רול סינטה בקר במחבת עם עלי בייבי, אספרגוס, מיסו, הדרים ופקאן. זוגי הזמין בירה טובורג ואילו אני הזמנתי מרלו (Two Vines, Columbia Crest, WA, USA). לצערי אינני מבין דיו ביין, אך כשאני אוהב משהו אין עליו ויכוח. היין הפירותי לווה בטעם שוקולדי דומיננטי ועקצוץ עדין מאוד בסיום דבר שהסב ללגימותיי עונג רב.

כעבור כמה דקות הצטרף אל הרול סינטה גליל לחם ארוך שהוגש בתוך שמפניירה, לצידה צלוחית חמאה רכה עם מלח גרוס מעליה. המנה עצמה נארזה יפה מאוד ועוטרה בפילה תפוז ושומשום שנבזק בעדינות. הפקאן הבודד שליווה את המנה נחמס על ידי בן זוגי. המנה התאפיינה בהתחלה בעלת מתיקות עדינה ובסיומת בה הסינטה הורגשה יפה. בסך הכול מנה טעימה, אך ללא טוויסט מיוחד בכל הקשור לטעם הכולל.

למנה עיקרית בחרנו שתי מנות - מנת הסלופי ג'ו שהבטיחה בפרסומת ללכלך אותנו ומנת סטייק אנטריקוט מלווה בברוקולי מפתיע. שתי המנות מלוות בצ'יפס פריך מבחוץ ורך מבפנים - טעים מאוד.

את תפריט המסעדה מלווה רשימת הבשרים המיושנים במקום, רשימה המשתנה בכל יום. בחירת האנטריקוט הייתה לי הבחירה השנייה ,שכן חפצי במנת סטייק שאטובריאן שלא הופיע בתפריט היומי. ביקשתי, אך נתקלתי בסירוב מהמלצר מבלי שהלך לבדוק אם אולי בכל זאת ניתן.

מנת הסלופי ג'ו היא מנת בשר קצוץ בתוספת פרוסת אנטרקוט או בייקון, עתירת טעמים, ארוזה בלחמנייה מלבנית. מבטו המופתע של בן זוגי בעודו נוגס את הנגיסה הראשונה, אמרה הכול. עיניו המופתעות כמעט שיצאו מארובותיהן, עד כי יכולתי לדמיין סרט מצויר מתרחש מולי. טעמתי גם אני את המנה ואכן מנה מצוינת.

סטייק האנטרקוט (350gr) פולפל יפה בפלפל גרוס ונעשה במידה המבוקשת, בעודו שומר על ורדרדות מפתה בתוכו. הסטייק לווה בענפי ברוקולי אשר הפרחים שבקצותיהם היו פריכים באופן לא צפוי ובמידה מצוינת. את המנה ליווה רוטב עדין שהיווה תוספת מתאימה מאוד למנה.

בעודנו שקועים בשיחה וברכילות על שאר יושבי המסעדה, סיימנו את היין והבירה. הכוסות הריקות לצערי לא פונו, על אף שהזזתי בהפגנתיות את כוס היין לכיוון המלצר כך שהפריעה לו בגישה לשולחן. יחד עם זאת המלצרים היו כל כך נחמדים שקשה לכעוס עליהם.

למנה אחרונה הזמנו קינוח אחד - קרם ברולה. אספרסו קצר ותה עם נענע היו הכרח בליווי המנה. הקינוח שאמור היה לסיים ארוחה יחסית מוצלחת, אכזב מאוד. ניסיון ההגשה היה יפה, קרם ברולה שהונח על פרוסות דקיקות של אגס אשר בושל ביין אדום וריבה אדומה חמצמצה . יחד עם זאת, קרם הברולה נראה אמבואידי על הצלחת המסודרת למשעי. נראה היה כאילו נחתך מתוך תבנית גדולה ואיבד כל צורה מוגדרת או יכולת להחזיק את עצמו. ממש מדוזה בערפל. שכבת הסוכר שקורמל מעל הברולה הייתה עבה מדי לטעמי והפיצה חום רב מידי, שחימם את שכבתו העליונה של הקרם. אגב, הקרם עצמו היה רך מדי ולא מוצלח. חבל.

יצאנו מה"האדסון" לא מלוכלכים - שלא באשמת המסעדה - אנחנו פשוט אוכלים נקי (אם כי נחמד היה אם המלצרים החביבים והזריזים לא היו שוכחים לתת לנו מטליות לחות). שבעים ובסך הכול מרוצים מעיקר הארוחה, נזכרנו בפגמים הקטנים שליוו אותה, פגמים המעידים כי ה"האדסון" עדיין לא מתנהל באופן חלק, כפי שראוי ממקום המתהדר בהיותו בראסרי בעל שף רציני, שרמתו אמורה להיות גבוהה יותר ממסעדה רגילה. כמו שבן זוגי אמר: קינוח אפשר לאכול במקום אחר, סלופי ג'ו - לא!