‏הצגת רשומות עם תוויות פרמזן. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פרמזן. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 24 ביוני 2011

טשרניחובסקי 6 - ההפתעה



מאוד מפתה לפתוח ביקורת על טשרניחובסקי 6 בשורה: "טשרניחובסקי שש שעה חמש רק תבוא לבד...". אז אחרי שנמנעתי מכך בגבורה שאין שניה לה, אספר לכם על מקום שאמנם בעליו קוראים לו ביסטרו אבל ביסטרו (=מהר בשפה הרוסית) הוא לא אחת התכונות המאפיינות את מי שישב במסעדת הבוטיק הזו.

אחרי שנכנסים לטשרניחובסקי 6 ומתמקמים ליד החלון הצופה אל שוק בצלאל ההומה או מתרווחים על הספה הרחבה וצופים אל חלל המסעדה, הדבר היחיד שמתחשק לעשות הוא לשקוע בשיחה עם המארחת שתמיד מזכירה לי מעט את עפרה חזה. לא חובה, אבל אפשר גם בהחלט פשוט לשתוק וליהנות מהאווירה הנינוחה והביתית.

בשנתיים האחרונות מצאתי את עצמי חוזר בהזדמנויות שונות למקום הזה. החיוך אותו חיוך, האוכל אותו אוכל והשלטים עם המילים הפולניות בפונטיקה עברית נותרו על הקירות כאילו הייתה זו מסעדונת אירופאית ששומרת על להבתה הקטנה ועל נאמנות לדרכה משך שנים.

טשרניחובסקי 6 מצטיין בתפריט יינות רחב, אך יקר מאוד ובתפריט אוכל שאינו מייצג מסעדות יוקרה אבל בהחלט מספק את המצופה ממנו, כך שכל סועד ימצא משהו שיערב לחיכו.



הפעם האחרונה שבה ביקרתי במקום הייתה מיד אחרי הפנינג הגאווה בגן מאיר. למי יש כוח לצעוד בחום התל אביבי?! עדיף להתחבק במקום ממוזג וטעים. כך מצאנו את עצמנו צועדים לכיוון ההפוך מהמצעד לעבר זרועותיה של המארחת המקסימה שלנו לשיחה ארוכה והפתעה גדולה.

בשלווה היחסית שתקפה את תל אביב של מצעד הגאווה, רק שוק בצלאל נותר הומה אדם. כך התמקמנו בתוך המסעדה צופים בנחת אל הקונים.

לא נותר לנו אלא להזמין מנות שכבר למדנו לאהוב. נקניקיות שרקוטייר מבשר עגל ובשר לבן עם גבינת פיקורינו בתוכן מלוות פירה וכרוב סגול ושניצל פרמז'ן ברוטב עגבניות עם קוביות תפוחי אדמה.

מנת הנקניקיות הייתה טעימה כתמיד, גבינת הפקורינו המומסת בתוך הנקניקייה פרצה לעבר המזלג שלי כאילו רצתה לומר "אכול אותי בעודי חמה", הבשר היה טעים וליווי הפירה הנימוך והכרוב היו מצוינים כתמיד.



שמה המלא של מנת השניצל יש להודות לא עושה עימה חסד, אלא שמדובר במנה מהנה של שניצל גדול עם פרמזן מוקרם ועגבניות. כמויות הרוטב מדודות כך שאינן הופכות את השניצל לסמרטוטי אלא מותירות אותו במרקמו הטבעי והטעים.




אני חייב לציין עוד מספר מנות שניתן למצוא בתפריט אותן טעמתי בהזדמנויות אחרות. מנת בף בורגיניון על אף שאינה המנה הקלאסית, מעניינת וטובה בעיקר לערבי חורף. צלחות הנקניקים והגבינות מציגות מבחר יפה של הקולינריה האירופאית וסלט הרוקפור על אף שמכיל ירקות בריאים גם הוא טעים מאוד.

היינו אמנם ארבעה אנשים סביב השולחן אך בחרנו להזמין רק שני קינוחים פאי לימון ופאי שוקולד. להפתעתנו הרבה הגיעו לשולחננו ארבעה קינוחים מתנת הבית. להזמנה שלנו התווספו פאי אגסים ופאי גבינה.

כמי שעבד בקונדיטוריה ולמד להעריך קינוחים בדרך מעט שונה, אני מוריד את הכובע בפני המארחת שלנו לא בגלל ההפתעה הנעימה, אל בגלל שגיליתי כי היא זו שהכינה את עוגות הפאי הנהדרות שאכלנו. לא נותר פירור מעוגות הפאי, ואילו לא היינו עוצרים את עצמנו גם הצלחות היו נאכלות.




בצקי הפאי היו פריכים, נימוחים ומהטובים שאכלתי מעודי. פאי הלימון הצטיין במראהו וטעמו העדין, פאי השוקולד נראה כאילו ריחף מעל עננים כשהוגש מעל אבקת סוכר, פאי האגסים בקרם שקדים היה קלאסיקה בהתגלמותה ופאי הגבינה המדמם היה נ-ה-ד-ר!
כל כך הרבה אהבה וכל כך הרבה כוונה טובה בקלאסיקות של עולם הקינוחים.


איציק צדק – "אין יום גאווה מוצלח בלי לגמור בטשרניחובסקי 6" ואני אוסיף – אין כמו טשרניחובסקי 6 כדי לנקות את הראש, לאכול טוב ולצפות על תל אביב הקדחתנית מתוך הפינה המושלמת בעיר.

יום שישי, 16 בינואר 2009

איל פסטיו - האיטלקיה ששבתה את ליבי

האם קרה לכם שאכלתם ונהניתם עד כדי כך שלא יכולתם להסיר את החיוך המרוח על פניכם? האם קרה לכם שאוכל קיבל פתאום משמעות עמוקה הרבה יותר מסך מוצרי גלם שנאספו לכדי מנה על הצלחת שלפניכם?

כך הרגשתי בכל הפעמים בהן ישבתי במסעדת 'איל פסטיו' באבן גבירול שבתל אביב. גם עכשיו, כשאני כותב שורות אלו, אינני יכול שלא לחוש בפי את טעם המנות ולהיזכר בשירות המצוין שקיבלנו, אני וכל חברי בחמשת הפעמים בהן דרכו רגלי במסעדה זו.

עתה משקילקלתי את ההפתעה שאמורה לבוא בסוף הביקורת, אפשר להתרווח ולהתחיל לספר על מה ולמה.

זמן רב דחק בי אחד מחברי ללכת למסעדת 'איל פסטיו', בכל פעם שנפגשנו הייתה שבה ועולה השאלה: "נו, כבר הלכת ל'איל פסטיו'?" ובכל פעם נאלצתי להשיב פניו ריקם מחדש. לפני כשנה קרה הדבר והגעתי אל מה שאני יכול לכנות היום המסעדה האיטלקית המקורית ביותר שאני מכיר בתל אביב. חברי השונים שסעדו עימי מהלך הפעמים בהן ביקרתי במסעדה, גם הם הסכימו איתי. מוזר הוא שלקח לי זמן רב לכתוב על 'איל פסטיו', ייתכן שרציתי לשמור אותה לעצמי.

המסעדה, והחנות הצמודה לה, שוכנות ברחוב אבן גבירול 27 מול בית ציוני אמריקה. בקלות היה אפשר לטעות ולחשוב כי המדובר בלובי של הבניין בו המסעדה שוכנת, שכן היטמעותו של המוסד הקולינארי במבנה נראית טבעית, כאילו תוכנן כך ע"י אדריכלו המקורי של הבניין. ה"לוק" הכללי אותו שיוו למקום ויטוריה ומשה, בעלי המסעדה, הינו חסר יומרות ובעל קוים פשוטים מאוד. במסעדה שולחנות עץ עליהם מפות שאינן מכסות את כל השולחן ועציץ צנוע, כיסאות עץ ישנים, מראה גדולה מאוד על הקיר הפנימי וחלונות גדולים הצופים אל הרחוב. מיקומה של המסעדה אמנם מרכזי מאוד, אך את המולת הרחוב לא שומעים, רק רואים כאילו התבוננו ממרחק רב דרך משקפת.

למי שאינו מכיר את המסעדה, ההפתעה הראשונה תהיה וודאי המלצרים שמעלים הן את ממוצע גיל המלצרים התל אביבי והן את רמת השירות הארצית. במסעדה, שלקוחות רבים שלה קבועים וחלקם אף מפטפטים עם המלצרים בשפה האיטלקית, ההרגשה היא (גם אם כמוני, לא הייתם עדיין באיטליה) שהגעת למסעדה איטלקית אמיתית. ואכן המסעדה הקיימת משנת 1988 הוקמה ע"י מהגרים מאיטליה במטרה להביא תרבות איטלקית למדינה שהכירה עד אז "לוקשים" במקום פסטה והוראות הכנה דוגמת "בשל עד רכות ושטוף במים קרים" במקום "בשל עד לדרגת דנטה והוסף מיד לרוטב".

ההגשה הכללית במסעדה גם היא, כמו העיצוב, חסרת יומרות. סביר שבמנה שתוגש לשולחנכם העיטור היחיד יהיה צורת פרח שנחתכה מפרוסת גזר או לכל היותר אותו פרח בעיטור פיסת עגבנייה ועלה פטרוסלינון להדגשת הקונטרסט. יש משהו מאוד יפה וצנוע בקישוטים הללו שמאפשר להתרכז ולשפוט את המנה פר סה - אני מופתע בכל פעם מחדש.

בביקורי במקום טעמתי מנות רבות מהתפריט המגוון. בין המנות הראשונות טעמתי עלי תרד בלוויית פרמזן שפריכותם הנפלאה נשמרה בבישול. פרמיג'אנה מחצילים שהוא שילוב של פרוסות חציל, רוטב עגבניות, מוצרלה ופרמזן. פרחי קישואים ממולאים מטוגנים אותם אני מוכן לשבת ולנשנש עוד ועוד עד שאתמלא (לא הייתה פעם במסעדה שלא הזמנתי את המנה). אנטיפסטי ארטישוק (קרצ'ופי אלה ג'ודיאה), שאינו מנת חלקי בימים כתיקונם, נטעם גם הוא וזכה לחיסול ממוקד כאילו היווה איום בטחוני.

ביקורי האחרון במקום התפרש על פני ארבע וחצי שעות מענגות בחברת מי שחרש את איטליה מעקב המגף ועד צפונה ומכונה ע"י המלצרים במקום "איל דוקטורה" או "איל פרופסורה". במהלך ביקור זה לגמנו בקבוק יין אדום יבש מסוג Villa Antinori Toscana 2004 שהיה קל וליווה את הארוחה באופן נעים, אך לא מלהיב או בעל נוכחות שהותירה רושם רב. בקבוק היין לא הפריע לנו לנסות בסוף הארוחה את הגראפה והלימונצ'לו שהוצעו לנו כפי שמוצעים תמיד לאורחי המסעדה.

מנות הפסטה באיטליה נהוגות כמנות ביניים בניגוד לאבולוציה שעברו בארץ לכדי מנות עיקריות, אם כי ניתן גם להזמינן כמנות עיקריות למי שלא חפץ במנות בשר או דגים. הפסטות, המיוצרות במקום ונמכרות גם בחנות, ניחנות בטעם ומרקם מוקפדים שלא מעדו ולו פעם אחת מאז היכרותי את המקום. בין המנות המומלצות אוכל לספר על לזניה בנוסח בולונזי שבלעיסתה נדמה כאילו גן העדן קרוב מתמיד, רביולי עם ריקוטה ופרמזן שיקרבו אתכם כברת דרך נוספת אל עבר גן העדן ומנה שאינה פסטה אלא ריזוטו עם אספרגוס שעל מנת להכינו צריך יד אמן אמיתית, אותה גיליתי באיל פסטיו.

באחת הארוחות שלי במסעדה שמעתי את אחד המלצרים, שהתברר מאוחר יותר כבעל המקום, אומר לסועדת "אביא לך פרמזן אבל אל תזמיני יותר את המנה הזו כאן". התגובה באה להזהיר סועדת שהזמינה מנת פירות ים וביקשה לפזר עליה פרמזן. לא מדובר בעודף חשיבות עצמית של בעל המסעדה אלא כבוד לאוכל המוגש, תרבות שחברת השפע המערבית שוכחת לא אחת לכבד. אוכל איטלקי אינו אוכל לשם הזנת הקיבה ותו לא, זהו מזון לנשמה ומי שפוגע ב-Santa pasta פוגע ביוצרה.

המנות העיקריות שמציעה המסעדה נעות בין דגים לסוגי בשר שונים. אוכל להמליץ בחום על מנות הסקלופינה עגל ברוטב לימון ועל מנת סקלופינה עם גבינה, ארטישוק ופרושוטו שיעשו עבורכם אם תבקשו יפה מספיק. הבשר דק, רך ומענג וכך גם הרטבים המלווים אותו.

בין הקינוחים ניתן למצוא קינוחים קלאסיים, גם הם ללא יומרה. טירימיסו, פנה קוטה, סמיפרדו וקרם ברולה הם המרכיבים את תפריט הקינוחים. אל הטירימיסו והפנקוטה אותם אכלתי בביקורי במקום אני חש ערגה כל אימת שאני נזכר בהם. בתום זלילת הקינוחים תקבלו (בחינם) כוס יין קינוח טיפוסי לאיזור טוסקנה, מתוק ובעל אחוזי אלכוהול גבוהים (כינויו vino santo) וקנטוצ'יני (עוגיות שקדים) אותן טובלים כנהוג ביין המשובח.

אפשר כמובן גם להוסיף לאלכוהול לימונצ'לו וכמה "שוטים" של גראפה טובה - למצב רוח זה ודאי לא יזיק ואת החיוך שכבר נסוך על פניכם מפאת הארוחה המשובחת הגראפה תשמר לזמן ארוך יותר.

לפעמים כשאני סועד במסעדה אני חש פיצול אישיות מסוים. אישיות אחת מקווה להיות במטבח, ללמוד את כל סודות השף העמל על המנות המצוינות שמונחות לפני, או במקרה הגרוע לתקן את העוול שנגרם מהמנה הגרועה ולהציל את שאר הסועדים במסעדה מכיב הקיבה שעומד לתקוף אותם. האישיות השנייה חשה בצורך להישאר סועד, אורח המסעדה ותו לא.

באיל פסטיו לעולם ארצה להיות הסועד, במטבח שלהם נידונתי לכישלון, את האהבה בה מבשלים במטבח זה איש לא יוכל לחקות!

קובי קלייטמן
kubush