האם קרה לכם שאכלתם ונהניתם עד כדי כך שלא יכולתם להסיר את החיוך המרוח על פניכם? האם קרה לכם שאוכל קיבל פתאום משמעות עמוקה הרבה יותר מסך מוצרי גלם שנאספו לכדי מנה על הצלחת שלפניכם?
כך הרגשתי בכל הפעמים בהן ישבתי במסעדת 'איל פסטיו' באבן גבירול שבתל אביב. גם עכשיו, כשאני כותב שורות אלו, אינני יכול שלא לחוש בפי את טעם המנות ולהיזכר בשירות המצוין שקיבלנו, אני וכל חברי בחמשת הפעמים בהן דרכו רגלי במסעדה זו.
עתה משקילקלתי את ההפתעה שאמורה לבוא בסוף הביקורת, אפשר להתרווח ולהתחיל לספר על מה ולמה.
זמן רב דחק בי אחד מחברי ללכת למסעדת 'איל פסטיו', בכל פעם שנפגשנו הייתה שבה ועולה השאלה: "נו, כבר הלכת ל'איל פסטיו'?" ובכל פעם נאלצתי להשיב פניו ריקם מחדש. לפני כשנה קרה הדבר והגעתי אל מה שאני יכול לכנות היום המסעדה האיטלקית המקורית ביותר שאני מכיר בתל אביב. חברי השונים שסעדו עימי מהלך הפעמים בהן ביקרתי במסעדה, גם הם הסכימו איתי. מוזר הוא שלקח לי זמן רב לכתוב על 'איל פסטיו', ייתכן שרציתי לשמור אותה לעצמי.
המסעדה, והחנות הצמודה לה, שוכנות ברחוב אבן גבירול 27 מול בית ציוני אמריקה. בקלות היה אפשר לטעות ולחשוב כי המדובר בלובי של הבניין בו המסעדה שוכנת, שכן היטמעותו של המוסד הקולינארי במבנה נראית טבעית, כאילו תוכנן כך ע"י אדריכלו המקורי של הבניין. ה"לוק" הכללי אותו שיוו למקום ויטוריה ומשה, בעלי המסעדה, הינו חסר יומרות ובעל קוים פשוטים מאוד. במסעדה שולחנות עץ עליהם מפות שאינן מכסות את כל השולחן ועציץ צנוע, כיסאות עץ ישנים, מראה גדולה מאוד על הקיר הפנימי וחלונות גדולים הצופים אל הרחוב. מיקומה של המסעדה אמנם מרכזי מאוד, אך את המולת הרחוב לא שומעים, רק רואים כאילו התבוננו ממרחק רב דרך משקפת.
למי שאינו מכיר את המסעדה, ההפתעה הראשונה תהיה וודאי המלצרים שמעלים הן את ממוצע גיל המלצרים התל אביבי והן את רמת השירות הארצית. במסעדה, שלקוחות רבים שלה קבועים וחלקם אף מפטפטים עם המלצרים בשפה האיטלקית, ההרגשה היא (גם אם כמוני, לא הייתם עדיין באיטליה) שהגעת למסעדה איטלקית אמיתית. ואכן המסעדה הקיימת משנת 1988 הוקמה ע"י מהגרים מאיטליה במטרה להביא תרבות איטלקית למדינה שהכירה עד אז "לוקשים" במקום פסטה והוראות הכנה דוגמת "בשל עד רכות ושטוף במים קרים" במקום "בשל עד לדרגת דנטה והוסף מיד לרוטב".
ההגשה הכללית במסעדה גם היא, כמו העיצוב, חסרת יומרות. סביר שבמנה שתוגש לשולחנכם העיטור היחיד יהיה צורת פרח שנחתכה מפרוסת גזר או לכל היותר אותו פרח בעיטור פיסת עגבנייה ועלה פטרוסלינון להדגשת הקונטרסט. יש משהו מאוד יפה וצנוע בקישוטים הללו שמאפשר להתרכז ולשפוט את המנה פר סה - אני מופתע בכל פעם מחדש.
בביקורי במקום טעמתי מנות רבות מהתפריט המגוון. בין המנות הראשונות טעמתי עלי תרד בלוויית פרמזן שפריכותם הנפלאה נשמרה בבישול. פרמיג'אנה מחצילים שהוא שילוב של פרוסות חציל, רוטב עגבניות, מוצרלה ופרמזן. פרחי קישואים ממולאים מטוגנים אותם אני מוכן לשבת ולנשנש עוד ועוד עד שאתמלא (לא הייתה פעם במסעדה שלא הזמנתי את המנה). אנטיפסטי ארטישוק (קרצ'ופי אלה ג'ודיאה), שאינו מנת חלקי בימים כתיקונם, נטעם גם הוא וזכה לחיסול ממוקד כאילו היווה איום בטחוני.
ביקורי האחרון במקום התפרש על פני ארבע וחצי שעות מענגות בחברת מי שחרש את איטליה מעקב המגף ועד צפונה ומכונה ע"י המלצרים במקום "איל דוקטורה" או "איל פרופסורה". במהלך ביקור זה לגמנו בקבוק יין אדום יבש מסוג Villa Antinori Toscana 2004 שהיה קל וליווה את הארוחה באופן נעים, אך לא מלהיב או בעל נוכחות שהותירה רושם רב. בקבוק היין לא הפריע לנו לנסות בסוף הארוחה את הגראפה והלימונצ'לו שהוצעו לנו כפי שמוצעים תמיד לאורחי המסעדה.
מנות הפסטה באיטליה נהוגות כמנות ביניים בניגוד לאבולוציה שעברו בארץ לכדי מנות עיקריות, אם כי ניתן גם להזמינן כמנות עיקריות למי שלא חפץ במנות בשר או דגים. הפסטות, המיוצרות במקום ונמכרות גם בחנות, ניחנות בטעם ומרקם מוקפדים שלא מעדו ולו פעם אחת מאז היכרותי את המקום. בין המנות המומלצות אוכל לספר על לזניה בנוסח בולונזי שבלעיסתה נדמה כאילו גן העדן קרוב מתמיד, רביולי עם ריקוטה ופרמזן שיקרבו אתכם כברת דרך נוספת אל עבר גן העדן ומנה שאינה פסטה אלא ריזוטו עם אספרגוס שעל מנת להכינו צריך יד אמן אמיתית, אותה גיליתי באיל פסטיו.
באחת הארוחות שלי במסעדה שמעתי את אחד המלצרים, שהתברר מאוחר יותר כבעל המקום, אומר לסועדת "אביא לך פרמזן אבל אל תזמיני יותר את המנה הזו כאן". התגובה באה להזהיר סועדת שהזמינה מנת פירות ים וביקשה לפזר עליה פרמזן. לא מדובר בעודף חשיבות עצמית של בעל המסעדה אלא כבוד לאוכל המוגש, תרבות שחברת השפע המערבית שוכחת לא אחת לכבד. אוכל איטלקי אינו אוכל לשם הזנת הקיבה ותו לא, זהו מזון לנשמה ומי שפוגע ב-Santa pasta פוגע ביוצרה.
המנות העיקריות שמציעה המסעדה נעות בין דגים לסוגי בשר שונים. אוכל להמליץ בחום על מנות הסקלופינה עגל ברוטב לימון ועל מנת סקלופינה עם גבינה, ארטישוק ופרושוטו שיעשו עבורכם אם תבקשו יפה מספיק. הבשר דק, רך ומענג וכך גם הרטבים המלווים אותו.
בין הקינוחים ניתן למצוא קינוחים קלאסיים, גם הם ללא יומרה. טירימיסו, פנה קוטה, סמיפרדו וקרם ברולה הם המרכיבים את תפריט הקינוחים. אל הטירימיסו והפנקוטה אותם אכלתי בביקורי במקום אני חש ערגה כל אימת שאני נזכר בהם. בתום זלילת הקינוחים תקבלו (בחינם) כוס יין קינוח טיפוסי לאיזור טוסקנה, מתוק ובעל אחוזי אלכוהול גבוהים (כינויו vino santo) וקנטוצ'יני (עוגיות שקדים) אותן טובלים כנהוג ביין המשובח.
אפשר כמובן גם להוסיף לאלכוהול לימונצ'לו וכמה "שוטים" של גראפה טובה - למצב רוח זה ודאי לא יזיק ואת החיוך שכבר נסוך על פניכם מפאת הארוחה המשובחת הגראפה תשמר לזמן ארוך יותר.
לפעמים כשאני סועד במסעדה אני חש פיצול אישיות מסוים. אישיות אחת מקווה להיות במטבח, ללמוד את כל סודות השף העמל על המנות המצוינות שמונחות לפני, או במקרה הגרוע לתקן את העוול שנגרם מהמנה הגרועה ולהציל את שאר הסועדים במסעדה מכיב הקיבה שעומד לתקוף אותם. האישיות השנייה חשה בצורך להישאר סועד, אורח המסעדה ותו לא.
באיל פסטיו לעולם ארצה להיות הסועד, במטבח שלהם נידונתי לכישלון, את האהבה בה מבשלים במטבח זה איש לא יוכל לחקות!
קובי קלייטמן
kubush
כך הרגשתי בכל הפעמים בהן ישבתי במסעדת 'איל פסטיו' באבן גבירול שבתל אביב. גם עכשיו, כשאני כותב שורות אלו, אינני יכול שלא לחוש בפי את טעם המנות ולהיזכר בשירות המצוין שקיבלנו, אני וכל חברי בחמשת הפעמים בהן דרכו רגלי במסעדה זו.
עתה משקילקלתי את ההפתעה שאמורה לבוא בסוף הביקורת, אפשר להתרווח ולהתחיל לספר על מה ולמה.
זמן רב דחק בי אחד מחברי ללכת למסעדת 'איל פסטיו', בכל פעם שנפגשנו הייתה שבה ועולה השאלה: "נו, כבר הלכת ל'איל פסטיו'?" ובכל פעם נאלצתי להשיב פניו ריקם מחדש. לפני כשנה קרה הדבר והגעתי אל מה שאני יכול לכנות היום המסעדה האיטלקית המקורית ביותר שאני מכיר בתל אביב. חברי השונים שסעדו עימי מהלך הפעמים בהן ביקרתי במסעדה, גם הם הסכימו איתי. מוזר הוא שלקח לי זמן רב לכתוב על 'איל פסטיו', ייתכן שרציתי לשמור אותה לעצמי.
המסעדה, והחנות הצמודה לה, שוכנות ברחוב אבן גבירול 27 מול בית ציוני אמריקה. בקלות היה אפשר לטעות ולחשוב כי המדובר בלובי של הבניין בו המסעדה שוכנת, שכן היטמעותו של המוסד הקולינארי במבנה נראית טבעית, כאילו תוכנן כך ע"י אדריכלו המקורי של הבניין. ה"לוק" הכללי אותו שיוו למקום ויטוריה ומשה, בעלי המסעדה, הינו חסר יומרות ובעל קוים פשוטים מאוד. במסעדה שולחנות עץ עליהם מפות שאינן מכסות את כל השולחן ועציץ צנוע, כיסאות עץ ישנים, מראה גדולה מאוד על הקיר הפנימי וחלונות גדולים הצופים אל הרחוב. מיקומה של המסעדה אמנם מרכזי מאוד, אך את המולת הרחוב לא שומעים, רק רואים כאילו התבוננו ממרחק רב דרך משקפת.
למי שאינו מכיר את המסעדה, ההפתעה הראשונה תהיה וודאי המלצרים שמעלים הן את ממוצע גיל המלצרים התל אביבי והן את רמת השירות הארצית. במסעדה, שלקוחות רבים שלה קבועים וחלקם אף מפטפטים עם המלצרים בשפה האיטלקית, ההרגשה היא (גם אם כמוני, לא הייתם עדיין באיטליה) שהגעת למסעדה איטלקית אמיתית. ואכן המסעדה הקיימת משנת 1988 הוקמה ע"י מהגרים מאיטליה במטרה להביא תרבות איטלקית למדינה שהכירה עד אז "לוקשים" במקום פסטה והוראות הכנה דוגמת "בשל עד רכות ושטוף במים קרים" במקום "בשל עד לדרגת דנטה והוסף מיד לרוטב".
ההגשה הכללית במסעדה גם היא, כמו העיצוב, חסרת יומרות. סביר שבמנה שתוגש לשולחנכם העיטור היחיד יהיה צורת פרח שנחתכה מפרוסת גזר או לכל היותר אותו פרח בעיטור פיסת עגבנייה ועלה פטרוסלינון להדגשת הקונטרסט. יש משהו מאוד יפה וצנוע בקישוטים הללו שמאפשר להתרכז ולשפוט את המנה פר סה - אני מופתע בכל פעם מחדש.
בביקורי במקום טעמתי מנות רבות מהתפריט המגוון. בין המנות הראשונות טעמתי עלי תרד בלוויית פרמזן שפריכותם הנפלאה נשמרה בבישול. פרמיג'אנה מחצילים שהוא שילוב של פרוסות חציל, רוטב עגבניות, מוצרלה ופרמזן. פרחי קישואים ממולאים מטוגנים אותם אני מוכן לשבת ולנשנש עוד ועוד עד שאתמלא (לא הייתה פעם במסעדה שלא הזמנתי את המנה). אנטיפסטי ארטישוק (קרצ'ופי אלה ג'ודיאה), שאינו מנת חלקי בימים כתיקונם, נטעם גם הוא וזכה לחיסול ממוקד כאילו היווה איום בטחוני.
ביקורי האחרון במקום התפרש על פני ארבע וחצי שעות מענגות בחברת מי שחרש את איטליה מעקב המגף ועד צפונה ומכונה ע"י המלצרים במקום "איל דוקטורה" או "איל פרופסורה". במהלך ביקור זה לגמנו בקבוק יין אדום יבש מסוג Villa Antinori Toscana 2004 שהיה קל וליווה את הארוחה באופן נעים, אך לא מלהיב או בעל נוכחות שהותירה רושם רב. בקבוק היין לא הפריע לנו לנסות בסוף הארוחה את הגראפה והלימונצ'לו שהוצעו לנו כפי שמוצעים תמיד לאורחי המסעדה.
מנות הפסטה באיטליה נהוגות כמנות ביניים בניגוד לאבולוציה שעברו בארץ לכדי מנות עיקריות, אם כי ניתן גם להזמינן כמנות עיקריות למי שלא חפץ במנות בשר או דגים. הפסטות, המיוצרות במקום ונמכרות גם בחנות, ניחנות בטעם ומרקם מוקפדים שלא מעדו ולו פעם אחת מאז היכרותי את המקום. בין המנות המומלצות אוכל לספר על לזניה בנוסח בולונזי שבלעיסתה נדמה כאילו גן העדן קרוב מתמיד, רביולי עם ריקוטה ופרמזן שיקרבו אתכם כברת דרך נוספת אל עבר גן העדן ומנה שאינה פסטה אלא ריזוטו עם אספרגוס שעל מנת להכינו צריך יד אמן אמיתית, אותה גיליתי באיל פסטיו.
באחת הארוחות שלי במסעדה שמעתי את אחד המלצרים, שהתברר מאוחר יותר כבעל המקום, אומר לסועדת "אביא לך פרמזן אבל אל תזמיני יותר את המנה הזו כאן". התגובה באה להזהיר סועדת שהזמינה מנת פירות ים וביקשה לפזר עליה פרמזן. לא מדובר בעודף חשיבות עצמית של בעל המסעדה אלא כבוד לאוכל המוגש, תרבות שחברת השפע המערבית שוכחת לא אחת לכבד. אוכל איטלקי אינו אוכל לשם הזנת הקיבה ותו לא, זהו מזון לנשמה ומי שפוגע ב-Santa pasta פוגע ביוצרה.
המנות העיקריות שמציעה המסעדה נעות בין דגים לסוגי בשר שונים. אוכל להמליץ בחום על מנות הסקלופינה עגל ברוטב לימון ועל מנת סקלופינה עם גבינה, ארטישוק ופרושוטו שיעשו עבורכם אם תבקשו יפה מספיק. הבשר דק, רך ומענג וכך גם הרטבים המלווים אותו.
בין הקינוחים ניתן למצוא קינוחים קלאסיים, גם הם ללא יומרה. טירימיסו, פנה קוטה, סמיפרדו וקרם ברולה הם המרכיבים את תפריט הקינוחים. אל הטירימיסו והפנקוטה אותם אכלתי בביקורי במקום אני חש ערגה כל אימת שאני נזכר בהם. בתום זלילת הקינוחים תקבלו (בחינם) כוס יין קינוח טיפוסי לאיזור טוסקנה, מתוק ובעל אחוזי אלכוהול גבוהים (כינויו vino santo) וקנטוצ'יני (עוגיות שקדים) אותן טובלים כנהוג ביין המשובח.
אפשר כמובן גם להוסיף לאלכוהול לימונצ'לו וכמה "שוטים" של גראפה טובה - למצב רוח זה ודאי לא יזיק ואת החיוך שכבר נסוך על פניכם מפאת הארוחה המשובחת הגראפה תשמר לזמן ארוך יותר.
לפעמים כשאני סועד במסעדה אני חש פיצול אישיות מסוים. אישיות אחת מקווה להיות במטבח, ללמוד את כל סודות השף העמל על המנות המצוינות שמונחות לפני, או במקרה הגרוע לתקן את העוול שנגרם מהמנה הגרועה ולהציל את שאר הסועדים במסעדה מכיב הקיבה שעומד לתקוף אותם. האישיות השנייה חשה בצורך להישאר סועד, אורח המסעדה ותו לא.
באיל פסטיו לעולם ארצה להיות הסועד, במטבח שלהם נידונתי לכישלון, את האהבה בה מבשלים במטבח זה איש לא יוכל לחקות!
קובי קלייטמן
kubush
רשומות
5 comments:
אויייייייייי כמה אני מתגעגעת ורוצה לחזור למסעדה נפלאה זו.
אני לא יכולה אלא להסכים עם כל מילה
ורק לומר שהכתיבה בהחלט מעוררת ציפיה ו/ או געגועים
נעים טעים ומשמח
מצטרפת בחום להמלצות, ושוב משבחת את הכתיבה
קבלו את ההמלצות
ותהנו
טלי
איזה פוסט נהדר.
ממש בא לי ללכת לשם עכשיו.
אומנם טרם יצא לי לבקר במקום אך מקריאת הבלוג ועדויות שמיעה על המקום ניתן להגיד כמעט בוודאות שאבקר במקום בעתיד (הקרוב אני מניח), כחובב אוכל איטלקי עצם הקריאה על המנות (רובן לפחות) מעורר חשק לקום ולנסוע לאבן גבירול בת"א.
למרות שהמסעדה היתה ריקה לחלוטין, בכל זאת נכנסנו זוגתי ואני. פגשנו עיצוב אייטיז-שבהתחלה חשבנו שהוא "אותנטי מגניב כזה", אבל לא. הוא סתם ישן. מנות קטנטנות! לריזוטו הזעיר היה טעם תעשייתי, והטורטליני הזכיר כזה של תלמה. שירות קר וקורקטי. יצאנו ביוקר: 150 שקלים לשתי המנות. לראשונה בחיי הלכתי לאכול פיצה אחרי מסעדה וזה אומר הכל. תמורה גרועה מאוד לשקל. ללא ספק אחת המסעדות הפחות טובות שהיינו בהן.
Very effectively written information. Will probably be beneficial to anybody who usess it, together with myself. Keep up the great work – for certain ill check out more posts
הוסף רשומת תגובה