יום שישי, 2 בינואר 2009

דיטה

אין כל סיבה להיכרות הטומנת בחובה דעה קדומה, שכן היא מונעת ממני את הזכות לגבש דעה אמיתית משלי. מעולם לא אהבתי לשאול דברים מאחרים או להשתמש בדעות מיד שנייה. זו אולי הסיבה לכך שמי שמכיר אותי ואת סגנון חיי יודע כי נטייתי היא לדון אנשים ומקומות לכף זכות. מאידך, הסדק הראשון הנחשף בזכות זו מערער מיד את אמות הסיפים ומזמין אותי לבחינה מדוקדקת, וביקורתית מאוד, שסביר כי תחשוף סדקים נוספים.

פעמים מעטות קרה כי אנשים שזקפתי לזכות היתלו בי ואכזבו. לעומת זאת, בתחום הקולינארי טרם התאכזבתי מדעותיי שהתגבשו מתוך ניסיון ומתוך טעמי האישי ההולך ומשתכלל.

בתקופה שקדמה לכתיבתי המקוונת בנושאים קולינאריים הקפדתי לחלק את בחירותיי במסעדות בין ניסוי ותהייה לבין קריאת ביקורות מוקפדת. עם התפתחותי לכיוון הכתיבה הקולינארית זנחתי את קריאתן המוקדמת של הביקורות, וזאת על מנת שלא אושפע חס וחלילה מדעתו של מבקר זה או אחר בעת כתיבת הביקורת, ובעצם להימנע ככל שניתן מלגבש דעה קדומה באשר למסעדה. כיום, קריאת ביקורות מקבילות היא שעשוע שאני שומר לזמן שאחרי פרסום פרי עטי, לשם השוואה ובחינת נקודות מבט רבות ככל שניתן על המקום בו סעדתי.

בכל הקשור לעולם המסעדות, סדקים תמיד יהיו ולא רק בקירות, מוסתרים מעיני הסועדים ע"י תמונות ועציצי סייפנים אקסטראווגנטים. יחד עם זאת, מסעדה טובה תדע לחפות על סדקים אסטטיים ולתת תוצאה טובה ואף יותר לחוויה העוטפת ישיבה וסעודה בה.

חוסנה של מערכת העצבים שלי קורס כמגדל קלפים, בכל פעם בה אני חש הפגנת זילות מצד השירות או המטבח. רוח חזקה מאוד נשבה באותו מגדל קלפים בשבת האחרונה בעודי חוגג את יום הולדתו של אבי שיחיה יחד עם בני משפחתי במסעדת "דיטה" הוותיקה.

את מסעדת "דיטה" אתפלא אם יש מי שאינו מכיר, שכן מסעדה ותיקה זו קיימת מזה שנים במתחם שד' רוטשילד. הן הרפרטואר של המסעדה והן היותה פתוחה 24/7 ממקמות אותה בין רשימת המסעדות הפופולאריות בתל אביב. פופולאריות מפוקפקת לטעמי וזאת לאחר מספר ביקורים במקום בעיקר בשנה האחרונה.

המקום בעל אוירה נעימה ומעוצב בחן, המתבטא בטפטים פרחוניים, נברשות, כיסאות לא יציבים ושולחנות שהזכירו לאימי את אלו שהיו בביתה שבפולניה. אולם כל אלה אינם מסווים את העדר האיכות ברמת האוכל והשירות.

המקרה אותו אפרט היה תרכיז של אסופת מגרעות, דחוסות לכמה שעות אומללות בשבת אחת. בתקלות השונות שחווינו, ובאחרות בעלות אופי דומה, נתקלתי גם בביקורי הקודמים במקום - בצורה זו או אחרת - אם כי פיזורן, גם אם הפריע להנאתי ולהנאת שותפי לארוחה, היה מפוזר כך שלא תפס את נפחה העיקרי של החוויה. כפי שציינתי קודם, מטבעי אני דן לכף זכות. הפעם הסאה גדשה.

בבוקר אותה שבת הגענו אני ומשפחתי הקרובה, הכוללת חמישה אנשים מלבדי, להתנסות בארוחת הבוקר אותה מציעה המסעדה, זאת לאחר שהזמנו מקומות מבעוד מועד. התקבלנו בסבר פנים יפות והושבנו במרפסת המקורה והמחוממת של המקום. בעודנו מעיינים בתפריט הבראנץ' ניגשה אלינו אחת המלצריות והתעקשה שוב ושוב על כך שתפריט הבופה (64 ₪) כדאי מאוד, למרות הפצרותיי בה שמאחר ואנו יושבים במרפסת המרוחקת ממיקום הבופה בפנים המסעדה נוותר עליו.

הזמנו 5 ארוחות בוקר, שכן בכל המנות נרשם כי תכולתן 3 ביצים ולאחותי נראה היה שניתן בהחלט לחלוק את הכולסטרול עם בן הזוג. המנות שהוזמנו היו: 2 בוקר שקשוקה
(45 ₪ כל אחת), 2 בוקר דיטה (45 ₪, כולל 3 ₪ על תוספת עשבי תיבול לאחת מהמנות), בוקר קלילה (35 ₪). את המנות ביקשנו ללוות במיץ תפוזים, דיאט קולה ולי סיידר תפוחים.

מהר מאוד הגיעו 4 צלוחיות קטנות ובהן גבינת שמנת עם בצל ירוק וסלט טונה. הצלוחיות הונחו לידי וליד אבי מזמיני מנות השקשוקה. כמו כן הגיעו שתי כיכרות לחם לבן, עגול וחם בלוויית חמאה צהובה רכה. כעבור מספר דקות גם השתייה הקלה הגיעה, חוץ מהסיידר שלי. הזכרתי למלצרית, שמא שכחה אותו, ונעניתי במבט מרגיע ומבטיח. עם סיום כיכר הלחם הראשונה שעל השולחן שאלתי את המלצרית היכן הסיידר שלי או אז נעניתי בתשובה שעדיף אם כלל לא הייתה נאמרת: "יש קצת לחץ במטבח כרגע". לא זכור לי שביקשתי לסחוט עבורי את התפוחים במטבח ולסננם במיוחד וודאי שלא לקטפם בחצר. רק כעבור כ-7 דקות ותזכורת נוספת הגיע הסיידר מהגליל הרחוק בעודו שומר את ניחוחות הצפון בתוך בקבוק זכוכית הקטן. "לחץ במטבח" או חוסר תשומת לב?

המנות הגיעו טיפין טיפין אל השולחן. הזמן שחלף מרגע הגשת הצלחת הראשונה, דרך השנייה והשלישית שהגיעו יחד והרביעית והחמישית שסיימו את התהלוכה, עמד על לא פחות מ-15 דקות. אולי כדאי להסביר למטבח ב"דיטה" שמנות לשולחן אחד יש להוציא בבת אחת ולא מהלך 15 דקות, בעיקר כאשר מדובר באוכל שיש לאוכלו חם. אולי ייטב עוד אם נסביר למלצרים החביבים שלנו שני נוהגים בסיסיים: את המנות לא מוסרים לסועד אלא מניחים אותן לידו, וודאי כשאין בעיה של נגישות לסועד ועוד יותר מכך כדאי לקבל תדרוך מהמלצרית לה שייך השולחן למי להגיש איזו מנה. בכל זאת, לא כדאי שהשירות ייתפס כחובבני.

קבלת המנות ומבט חטוף בהן הזכירה לנו שארצנו שרויה במיתון ההולך וגובר, לא כל שכן התשלום אותו דורש המקום. 3 ביצים מבחינתי הן 3 ביצים מספר 2 (או L כפי שהן מכונות היום). מה שנראה היה כשאריות חביתה בצלחות השונות העלה בי תהיות שמא הזמנו ביצי שליו בטעות. ככלל, ארוחות הבוקר שקיבלנו היו דלות במרכיבים ושערורייתיות בפשטותן וגודלן בהתחשב במחיר ובהשוואה למקומות אחרים.

מנות השקשוקה שהגיעו אחרונות דווקא נראו מבטיחות בגודלן, אך טעמן ומרקמן אכזבו. השקשוקה לא הייתה מגובשת ונראה כי הירקות שנטחנו לתוכה תובלו, חוממו ותו לא. לא היה דבר שקשר את המרכיבים יחד, מה שמעלה בי את החשד שהביצים שנכחו בשקשוקה בושלו בנפרד. עקב אכילס של מנות השקשוקה היה מליחותן הגבוהה מדי. היות ומנות השקשוקה לא לוו בכיכרות לחם התנחמנו בשתייה.


עוד יש לציין כי במנת 'בוקר דיטה' נוכחות הגבינות שמבטיח התפריט הייתה דלה ובהחלט לא מספקת. מאוחר יותר הסתבר כי הטונה וגבינת השמנת שהוגשו בתחילה אל אבי ואלי כלל היו שייכים לארוחת הבוקר של אחותי ואימי.

עם סיום אכילת המנות החלה המלצרית לפנות את הצלחות משולחננו. אדגיש כי בדומה להגשת המנות, גם כאן ננקטה שיטת הפינוי המדורג. ליתר דיוק, רק עם קבלת החשבון (מרחק כמחצית השעה מסיום המנות) פונו 2 הצלחות האחרונות משולחננו. לא זו בלבד שהצלחות לא פונו, השולחן לא נוקה או פונה מפירורי הלחם שהתפזרו עליו מהלך הארוחה. איה המלצרית? מתרוצצת בחלל הקטן עליו הופקדה כמי שמנהלת מבצע חסר מטרה.

לסיום הוחלט על נטישת הקינוחים מחשש לאכזבה נוספת וזאת על אף ניסיוני הטוב עם קינוחי המסעדה בביקורים קודמים, עם דגש על אצבעות השוקולד המריר. לעומת זאת, חלק מהמשפחה סירבה לוותר על קפה, כך הוזמנו 3 כוסות קפה הפוך וקפה אחד הפוך גדול ללא קצף.

באופן לא מפתיע ומקומם גם סיום הארוחה לווה בתקלות - הקפה כמובן שהגיע בחלקים ובהדרגה. המחשבה שניתן לערבב ממתיק לקפה באמצעות אצבע הנחתה ככל הנראה את המלצר שהביא את 2 כוסות הקפה הראשונות, אחרת אין לי כל דרך להסביר את היעדרותן של הכפיות. עוד נעדרו ביסקוויטים דוגמת אלו שליוו כוס קפה שהוזמנה ע"י אחותי בתחילת הארוחה. לכפיות ולעוגיות לקח כ-5 דקות נוספות להגיע והערה על כך למלצרית נענתה בחיוך נבוך והתנצלות שלא גרמה לקפה הרביעי החסר להגיע מהר יותר.

כתבתי מוקדם יותר כי נתקלתי בתקלות דומות גם בביקורים אחרים במקום. נושא השירות בכל ביקורי היה בעייתי ובעיקר לא מרוכז. המטבח הסמוי מהעין גם הוא לא מצטיין במנות דה לוקס. בכל הפעמים בהן סעדתי במסעדה המנות היו בינוניות או במרקמן (ההמבורגר, למשל) או בסידור תכולתן. מנות שאוכל לציין לטובה הן הבאפלו ווינגס והקבבונים. מנות אחרות שטעמתי במקום כהמבורגר, אנטרקוט, סלטים שונים לא היו יותר מסבירים מינוס.

אני חושב שבימים אלו, בהם חרב המיתון תלויה מעל צווארם של בעלי עסקים רבים ובכללם בעלי המסעדות, אפשר בהחלט לצפות מחד להוריד מחירים ומאידך לתת תמורה איכותית יותר לסועד (גם על חשבון מנות קטנות יותר). לא אוכל להמליץ על שירות חובבני ואוכל בינוני, הסדקים במקרה זה רבים מדי.

קובי קלייטמן
kubush

3 comments:

שלומי וטלי אמר/ה...

אם זה המצב בכל המנות ו/או נותני השירות ב"דיטה" אזי נראה שנשאר ממנה רק השם שמלווה אותה לאורך השנים.

אנונימי אמר/ה...

אאוצ'
ולא ברור אם בגלל החוויה או הביקורת...
לחוויות טובות יותר

פלורי אמר/ה...

אני לא רוצה להגיד לך TOLD YOU SO
אבל זה קצת דורש ...
את האמת אני מסכימה איתך שאין כמו לטעום ולטעות בעצמך מאשר לקבל ביקורת של מישהו אחר ...
אז מתי הולכים למסעדה אחרת ?