אמלי - פוסט אורח - שלומי פליין

*היום מתפרסם כאן פוסט אורח של אחד האנשים הביקורתיים יותר שאני מכיר בתחום האוכל, אדם שאוכל בשבילו כמו בשבילי הוא דרך חיים. אני מזמין כל מי שחפצה נפשו לשלוח אלי חוויות ממסעדות בארץ.

שלום לכולם, אני שלומי, בן 34, הכרתי את קובי שמארח אותי בבלוג שלו דרך אשתי טלי לפני כתשע שנים.

ביום שבת 20 דצמבר 2008, ישבנו אשתי שתחייה ואני לארוחה במסעדת אמלי רסטו-בר השוכנת בתל אביב ברחוב נחלת בנימין 22 פינת רחוב גרוזנברג, מסעדה די קטנה ואינטימית אשר על קירותיה תלויות תמונות מימיה הראשונים של העיר תל אביב, חוף ימה , רכב הקרח , ועוד.

אקדים ואציין כי הארוחה הייתה לרגל יום נישואינו השמיני (אבל מי סופר...).
לכבוד האירוע הרמנו בתחילה כוסית לחיים ומזל טוב, אשתי בחרה בקברנה שהיה נחמד לטענתה ואילו אני בחרתי בכוס שרדונה שהיה קל וטעים, כוסות היין ליוו אותנו משך רוב הארוחה.

למנות פתיחה לקחה טלי קלאמרי מטוגן שהיה טעים מאד פריך וטרי ואני בחרתי בפטה כבד עוף שהיה עשוי כהלכה ומאד טעים, כך גם ריבת האגסים שליוותה אותו. הטוסטים שצורפו למנת הפטה היו טעימים, אך נראה כי נפרדו מהר מדי מהטוסטר בו הוכנו.

במהלך אכילת המנות הראשונות ביקשתי מהמלצרית "שני" לפרוט עבורי שטר כסף. הסכום הפרוט הגיע רק כאשר הזמנו את הקינוח וגם זה רק לאחר שהזכרתי לה. בנוסף אליה, היה בחור בשם גולן שצריך ללמוד שאם אינו זוכר דברים כדאי שירשום, כיוון שאם לא היה מוודא מה הזמנו (ומצליח לטעות) ומתוקן על ידנו היינו מקבלים מנות לא נכונות.

למנה עיקרית הזמינה טלי מדליוני סינטה ברוטב יין אדום במידת צלייה M ואילו אנוכי בחרתי בסטייק אנטריקוט במידת צלייה MW. תוספת הפירה שליוותה את שתי המנות ראתה ימים טובים יותר, אך מעט חמאה החזירה אותו למרקם נעים יותר.

לקינוח בחרנו בשתי מנות אותן אכלנו בצוותא. מוס שוקולד לבן בלוויית פירות יער שהיה מתוק מדי לטעמנו , קשה מכדי להיקרא מוס ולא מאד טעים. מנת הקינוח השנייה הייתה עוגת גבינה טופי ואגוזים, מנה טעימה מאד וערבה לחיך.

לסיכום האווירה במקום נחמדה , האוכל ברובו טעים אבל לא היה משהו ש"נפלנו" ממנו, השירות במקום בהחלט מצריך שיפור, לא נגיד לא אם נוזמן למקום, אך אני מניח שלא יופיע בעשרת המסעדות המובילות להמלצה על ידינו.

שלומי