בית תאילנדי

היום בו ביקרתי במסעדה היה רווי אירועים ועבודה, כך שלאחר 11 שעות במשרד כל שיכולתי לייחל לו היא ארוחה טובה. אף הטיה של המילה "לייחל" לא תצליח לתאר את מה שהתגלה תוך זמן קצר כיום שממאן להסתיים. בהגיעי לרכב גיליתי שאורותיו נותרו דלוקים משך 11 שעות וכילו את המצבר. ניסיונות כושלים להסתייע בעוברי אורח, גרמו לי להשתמש בטלפון הנייד שלי שגם הוא סבל מפרפורי גסיסה ולהזעיק חבר מהעבודה לסייע לי. (אין מזל עם סוללות).

ברגעים שכאלו נופי תאילנד נדמו רחוקים מתמיד, אם כי קולות העידוד של המנוע שפעם בחוזקה החזירו אותי למסלול. לאט ובזהירות עשיתי את דרכי לעבר המסעדה השוכנת ברחוב בן יהודה פינת בוגרשוב, שם כבר המתין לי ידידי, פרופ' אבי ויינברום.

הכניסה למסעדה חבויה בינות צמחיה עבותה, ענפי במבוק המעטרים גם את קירותיה הפנימים של המסעדה, בר פראי ומאווררי תקרה לבנים. באם מראה המקום תואם את המתרחש בתאילנד הרחוקה או שמא מדובר בתפאורה ותו לא, ייטיבו לספר כל אותם תרמילאים ישראלים שעושים את דרכם בהמוניהם אל עבר המזרח הרחוק ובכללו לתאילנד. אותם תרמילאים שהביאו בעיקר בשנות התשעים של המאה הקודמת את בשורת המטבח התאילנדי לארץ יחד עם העובדים הזרים שהחלו זורמים לישראל כמעיין המתגבר.

המונח מטבח תאילנדי נתפס בציבור הרחב לרוב כמטבח של איטריות (נודלס) מסוגים שונים הטובעים בים של רוטב. קריאה בנושא העלתה את העובדה כי המטבח התאי נחלק כמו המדינה למחוזות. כל מחוז מושפע מהמדינות השכנות ומקפיד על תרבות קולינרית משלו.

המטבח אותו מציגה מסעדת 'בית תאילנדי' הוא מטבח בדגש על צפון מזרח תאילנד על השפעותיו הבורמזיות ומנות מבוססות רטבי צ'ילי למיניהם כמו גם לאוס והחריפות הדומיננטית של מטבח זה. לא בכדי לצד המנות בתפריט מופיעים סמלי פלפלונים חריפים שמספרם עולה בקנה אחד עם חריפות המנה. פיקנטי? מה זה? יש או חריף, או יותר חריף או חריף מאוד שאינו מומלץ לחולי אסטמה, לב ונשים בהריון.

המסעדה שהזכירה לי דווקא את הסרט "Good morning Vietnam" מאופיינת בחלל אליפטי, שולחנות וכיסאות עץ מלא ובסך הכל משרה אוירה נינוחה השונה מאוד מהרחוב הסואן בפינתו היא שוכנת. מעיין בריחה אל מציאות אחרת. בהחלט פינה טובה להתרגע בה לאחר יום סוער.

פתיחת התפריט וחשיפת כמות סמלי הפלפלונים הקיימים בו, העלתה בי מחשבות שמחות על כך שהבאתי עימי רופא לארוחה, מאידך העציבה אותי שכן התפריט אמנם כתוב בעברית, אך קאסוטו לא היה באזור באותו ערב. התמזל מזלנו והמלצרית חדת העין שלנו אבחנה מיד את תחושת האבדון ונרתמה לעזור. השירות מתחילת הארוחה ועד סופה היה קשוב ואדיב הן בשולחננו והן בשולחנות אחרים בהם צפיתי.

החלטנו לפתוח את הארוחה בשתי מנות ראשונות "נאה יאנג" וסלט שרימפס עם אטריות שעועית "ים וון סן גונג". בנוסף התברכנו במנת סלט פאפיה "סום טאם" מתנת המטבח.

מנת "נאה יאנג" היא מנת בשר צלוי פרוס עם רוטב חריף. הבשר שהגיע כמעט נא לחלוטין נפרס וסודר כקשקשים חופפים ונדמה היה כאילו כך גם עלה לצלייה שכן אזורים מסוימים בו היו צלויים ואחרים נאים לחלוטין. הרוטב שליווה את המנה השתלב בה יפה אם כי היה יותר מדי חריף. סלט השרימפס הכיל אטריות שעועית שקופות, ירקות, שרימפס שלצערי היו מהקפאה, עשבי תיבול ופלפלים חריפים. הסלט שהודגש בכוסברה טעימה ששולבה יפה בלימוניות קונטרסטית היה מצוין ומעורר. סלט הפפאיה שלמען האמת לא קרץ לי בתחילה היה המנה הטובה ביותר שזכיתי לאכול באותו הערב - הסלט שהכיל פפאיה ירוקה מגוררת בטעם מעודן להפליא, בוטנים, לוביה טריה ופריכה השאיר באופן מפתיע טעם של עוד.

בעודנו מגששים בינות רטבי הצ'ילי (נחנקים מעת לעת) וכוסות היין (ספרדי לבן לא מרשים במיוחד ALBARIÑO 2007), נראה היה כאילו המיתון לא הגיע לתל אביב שכן ידידי הפנה את תשומת ליבי לכך שהמסעדה התמלאה מפה לפה. ואכן לא נותר שולחן פנוי לרפואה. חשוב לי לציין כי אופי היושבים במסעדה היה מגוון מאוד מילדים ועד קשישים ממבקרי מסעדות טרחנים ועד לזוגות אוהבים.

סיימנו את המנות הראשונות וביקשנו לנוח מעט בטרם נמשיך את הארוחה. את זמן המנוחה תפסה שיחה ערה (על אף היותו של ידידי רופא מרדים) במהלכה התאווררנו מהפתיחה החריפה וושוחחנו על הרפואה לאן, המאמר האחרון שכתב ידידי האמיץ על שחיתות כלכלית ורפואה ומדוע איננו מקיימים את הדיון הזה עכשיו בעודנו יושבים על גדות נחל בחו"ל. כנראה שהאווירה במסעדה בכל זאת השפיעה.

המלצרית היעילה שלנו ביקשה להמליץ לנו על מנות עיקריות וליוותה את המלצותיה בהסברים על השילובים השונים הנהוגים. יחד עם זאת לא שעינו במאת האחוזים להמלצותיה והזמנו "טאפ פאד" ו-"נאם טוק מו/נאה".

מנת "טאפ פאד" היא מנה מעניינת המורכבת מכבד עגל חלב, Pad kana הוא עשב תאילנדי הדומה למנגולד, שום גס ואיך לא פלפל חריף. צבע הכבדים היה יפה מאוד ושילובם עם הירק התאילנדי הוסיפה למנה גוון וטעם טובים מאוד. יחד עם זאת לא יכולנו שלא לשים לב לדמיון בטעם הכבדים לכבדי בקר רגילים. את המנה ליווה אורז שאמנם היה "סטיקי" אך שמר על גרגריות מפתיעה. האורז לא תובל ונשען כל כולו על השילוב עם המנה. המנה הייתה מוצלחת.

מנת "נאם טוק מו/נאה" היא מנה קרה של פרוסות סינטה צלויות למחצה עם נענע, בצל סגול, כוסברה, פלפלים חריפים מיובשים ומעט לימון סחוט מלווה שוב באורז "סטיקי". לצערי לבד מההבדל בסוג הבשר הייתה המנה זהה למנת "נאה יאנג" שהזמנו במסגרת המנות הראשונות. המנה נותרה רובה בצלחת ההגשה. את הטעות חלקנו 50:50 עם המלצרית שכפי שציינתי ניסתה להניאנו אך לא התעקשה דיה. אני חייב לציין כלקח לכל מי שיבוא לבקר במסעדה כי במסעדה מסוג זה ראשית כל יש להישמע למלצרית, שנית המלצרית צריכה להתעקש יותר בהנחיה שבבחירת המנות גם אם במחיר "פגיעה באגו" הסועד.

בשלב הקינוחים, באופן די מפתיע ולאחר שהיה בי הרושם שידידי הרופא מצוי יותר במטבחי העולם הרחב, גיליתי שטפיוקה אינה מוכרת בחדרי הניתוח הרחבים של איכילוב. הזמנו שתי מנות האחת טפיוקה קרה עם מלון ופתיתי קרח והשנייה בננה בחלב קוקוס חם. את הטפיוקה גיליתי בעצמי לפני מספר חודשים באחד משיטוטי באינטרנט. ניסיון מוצלח להכינה בבית גרם לי להתאהב באותן פנינים לבנבנות שהופכות שקופות במהלך הבישול ומותירות סביבן את הלובן רק כהילה מסקרנת. הקינוח היה טוב לטעמי אם כי הכיל יותר מדי פתיתי קרח כתוש, מהצד השני נרשמה הסתייגות מה ממרקמה של המנה על ידי ידידי. אני אהבתי.

קינוח הבננה וחלב הקוקוס היה חם, מצוין ויכול היה להיות טוב עוד יותר אם בחוץ היו סוערות רוחות קרות להשלמת האווירה.

על מנת לבקר את ביקורי במסעדה בצורה הוגנת אפתח בכך שהחלטתי לשוב למסעדה בעתיד הקרוב וזאת על מנת לבחון מנות נוספות מהתפריט, והחשוב מכל - הפעם להקשיב למלצרית שמכירה אותן טוב ממני. שנית, אציין כי כל מי שנרתע מחריפות מקומו בתפריט הקינוחים בלבד שכן מספר המנות נטולות החריפות מועט מאוד וכל ניסיון או בקשה לעדן את חריפות ארוחתנו עלה בתוהו. כמו כן, חשוב לציין שבכל הנוגע להגשה מסוגננת אין להגיע עם ציפיות גבוהות מדי שכן ההגשה פשוטה ובסיסית מה שבמקרה זה לא היה רע כלל וכלל.

'בית תאילנדי' הותיקה, שטבחיה כולם תאילנדים, סיבכה את שותפי לארוחה ואותי באמביוולנטיות שאינה אופיינית לנו בחיי היומיום, אך הצליחה לסקרננו די והותר על מנת שנחזור לטעום מהמטבח הלא שגרתי שהיא מציגה ומהעובדה שבתל אביב העיר בה הסטטיסטיקה בדרך כלל עובדת נגד ענף המסעדנות מצליחה המסעדה להתקיים ולמלא את חללה גם בימי מיתון.

קובי קלייטמן kubush
*הייתי אורח המסעדה