יום ראשון, 11 בינואר 2009

נועה ביסטרו בר

יש מילים שאולי עדיף להוציא מהלקסיקון עם הזמן, מילים שבימי 'על הברזלים' וכשדליק ווליניץ עוד הנחה את 'שמיניות באוויר' היו אולי שיא הסלנג והיום הוחלפו בז'רגון מזן חדש.

אחת מהמילים האלו היא 'סתלבט'. מילה שהדהדה שוב ושוב בראשי בעודי יושב ביום ראשון האחרון במסעדת 'נועה ביסטרו בר' של השף ניר צוק. התחושה וההרגשה שאפפו אותי היו בדיוק מה שטומנת בחובה אותה פנינת סלנג שפסה מן העולם.

מסעדת 'נועה' ממוקמת ביפו העתיקה, בתוך מה שהיה פעם מעבר בין שני מבני אבן דו קומתיים ועתה נסגר לכדי מרחב נעים שלא שוכח את סביבת שוק הפשפשים מצד אחד (למי ששכח את הסיפולוקס ומאוד רוצה סודה מהחבית) ומשלב אלמנטים מעניינים כצמחיית שרכים שופעת וניאגרות המשמשות אהילים לחלק מתאורת המקום מצד שני.

גם הריהוט במקום, שבאחד מביקוריי העלה בי את השאלה השייקספיריאנית האם להיות? או להיות על הרצפה שנייה אחרי שאתיישב עליו? נראה כאילו נרכש בשוק הפשפשים והושאר כמו שהוא, גאה כיין על השנים שחלפו.

אהבתי במיוחד את עיטור החלונות הפונים לפנים המסעדה בגגוני בד מפוספסים אדום ולבן. הקיר הזכיר לי תפאורה מתוך הצגה שרצה לפני מספר שנים בתיאטרון הרצליה 'רחוב טוב' ובכך העצים את תחושת השלווה.

כאמור, הגעתי למסעדה פעמיים בחודש האחרון, בפעם הראשונה לארוחת צהריים מבלי שצוות המסעדה ידע על הגיעי למקום ואילו בפעם השנייה בשבוע שעבר בשעות הערב ביודעין.

בביקורי האחרון נכחה במקום להקה מינימלית של גיטריסט, כנר ומתופף פנדיירו (pandeiro - מעיין תוף מרים רחב ברזילאי) שניגנה מוסיקה שהשתלבה להפליא באווירת המקום ובהחלט הסבה עדנה לי ולשותפי לארוחה - גיא.

בשני ביקורי במקום ניתן היה להזמין מנות זהות ואכן כך בוצע בחלק מהמקרים על מנת לבחון עקביות.

המנות הראשונות לוו בסלסילת לחמניות ביס טעימות וממרחים. בין הראשונות אציין לטובה סלט עגבניות פיקנטי עם פיסות פרי ששימשו קונטרסט לחריפות.

בנוסף, סלט פיסטוקים עם עשבי תיבול היה מושלם בסעודתי הראשונה במקום, אך היה רחוק מכך בביקורי השני. ראשית, השמן בו השתמשו על מנת לתבל את הסלט היה שונה באופן מובהק וחיבל בטעם, שנית מצאנו לא מעט קליפות האגוז. רשלנות מסוכנת שגרמה לי להזיז את המנה לצד השולחן וחבל.

טעמו של קרפצ'יו דניס היה טעים אם כי מעט יותר מלח לא היה מזיק, בל נשכח שדניס ידידנו (או דניז בשמו המקורי) רגיל למים מלוחים וודאי היה שמח גם כן "להתבשל" מעט יותר עם המלח והלימון המלווים קרפצ'יו. ההגשה קיבלה ציון 10.

מנות נוספות שטעמנו היו קלמארי שלמים מוקפצים בעגבניות על מצע בצקי בעיטור פטרוזיליה, שלא זכו להתלהבות ונתחי סרדינים כבושים יפהפיים שהונחו בשורה על תל עגבניות טריות קצוצות מעורבבות עם עגבניות שרופות ופטרוזיליה. הסרדינים היו נקיים להפליא, לא יכולתי להתעלם מברק פדחתי שהשתקף בעורם האפרפר, אפילו פריכות קלה מצאתי בהם. מנה טובה שגם היא לא הייתה נעלבת מעוד קצת מלח.

בהערת אגב אציין שכדאי מאוד לגלות מאין מגיעות העגבניות למטבחו של ניר צוק, טעם העגבניות הזכיר לי שפעם לעגבניות היה טעם ומרקם. גם אם הן מהונדסות גנטית הצליח להם הפעם... פשוט תענוג.

מהלך הארוחה נהניתי מיין מיראז' אביב 05 של יקב ססלוב. היין מורכב מתערובת של ענבי מרלו, קברנה סוביניון ושיראז. ביין, בעל צבע כמעט סגול-חצילי, נכח ריח של פלפל שחור וציפורן ובכך התמזג יחד עם תיבול הארוחה כאילו כך תוכנן שיהיה.

המרווחים היפים שניתנו לנו בין המנות הראשונות והעיקריות היו בדיוק הזמן המתאים להתענגות נוספת על המוסיקה המצוינת.

כמה מילים על הנגנים - ניגשתי בסיום הארוחה לשאול לשם הלהקה, אך לצערי טרם גובש שם. נגן הגיטרה, התגלה כפורטוגזי אותנטי ששוהה בארצנו מזה שנה.

הגיטריסט סיפר לי שהם יופיעו ב - 16.1 גם בשבלול (מועדון עליו כתבתי בעבר ובאופן אישי אני מאוד אוהב). כפי שציינתי הלהקה תרמה רבות לאווירה המצוינת במסעדה, בשלב מסוים נראה היה כאילו היו שם מאז ומעולם. קצת פרסומת, נכון, אבל הם הסבו ליושבים במסעדה הנאה כל כך גדולה שהחלטתי שאלך לשמוע אותם שוב, הפעם בשבלול.

למנה העיקרית התכבדנו תחילה במורדו (קבב ממולא בגבינת עיזים). את גיא, שהזמין את מנת הקבב, כבר מזמן לא ראיתי כל כך מרוצה מאיכות הבשר והדואט שניגן יחד עם הגבינה שמילאה אותו. המנה הגיעה עם פירה ושני רבעי סלק פריך (רך במידה ולא מתפרק כסלק פולני טיפוסי שנתקף היסטריה). את הפירה, שאגב נכח בכל המנות שעיקריות שטעמתי במקום, גיא לא כל כך אהב בשל מרקמו הגבשושי ואילו אני זללתי אותו בהנאה מרובה.

המנה שלי הכילה נתח קצבים מפורק לחתיכות ועליו מקלות סלק, שוב במידה הנכונה, ופירה עם קישוט כרובית מבושלת. את המנה שלי לא הייתי מציג במוזיאון הקולינרי השוכן בבטני, לולא היה בה משהו פשוט שקסם לי מאוד. על נתחי הבשר פוזרו בקמצנות (והפעם בצדק...) גרגירי מלח גס. המלח הגס התמוסס רק כשהבשר בא לפי והתחושה דמתה למשהו שמלטף את הלשון ומעורר אותה בכל ביס מחדש. אלמלא תוספת זו המנה הייתה בינונית.

מנות עיקריות אחרות שטעמתי בהזדמנות מוקדמת יותר היו פילה מוסר ברוטב ארטישוק ירושלמי ואוסובוקו ברוטב שהכיל גרגירי הל ותבלינים נוספים. מנת הדג בשילוב שלה עם קרם הארטישוק הירושלמי העדין הייתה מצוינת ובהחלט מומלצת ואילו האוסובוקו היה מנה גדולה מכדי להאכיל אדם ממוצע וטובה מאוד ברכותה וטעמיה שהושפעו מבישול בערב של תבלינים ויין.

כהרגלי בקודש על הקינוחים אינני פוסח, אם תראו אותי יוצא ביום מן הימים ממסעדה מבלי לאכול קינוח כנראה שתמצאו אותי רגע אחר כך בגלידריה טובה שאני מכיר ממש מעבר לפינה.

אם לומר את האמת, הקינוחים שהציעה לנו המלצרית נשמעו מעט בנאליים ובכל זאת החליטו קיבותינו על קרם ברולה עם הל ומרווה ומנת בננות חמות על מוס שוקולד.

הגשתו של קרם הברולה תיזכר לטובה, הקרם הוגש בכלי ארוך וצר. קירמול הסוכר שמעליו היה הומוגני. הקרם היה טעים ככל קרם אם כי תוספות ההל והמרווה היו מיותרות בעיני, בעיקר המרווה.

מנת הבננות זכתה לשבחים, השוקולד בעל אחוזי קקאו גבוהים שהרכיב את המנה היה טעים מאוד וכך גם מרקמו של המוס. הבננות שהמסו את חלקו העליון הן תמיד שילוב מוצלח. אי אפשר לטעות עם מנה כזו.

אם עבר עליכם יום עמוס דאגות ואתם מחפשים מקום ל'הסתלבט' בו ולשכוח מצרותיכם, סורו ל'נועה ביסטרו בר'. המסעדה מציעה תפריט אוכל ויין עשירים מאוד שיוציאו אתכם שבעים במחיר סביר, אך לא ברמה שהייתי מצפה ממסעדת שף. ייתכן ש'קורדיליה' מבית מדרשו של השף ניר צוק תעמוד יותר בהגדרה זו.

שלכם,
קובי קלייטמן kubush
*הביקורת מתפרסמת גם באתר תל אביב סיטי

3 comments:

אנונימי אמר/ה...

מקווה לבקר שם מתישהו...
איציק

שלומי אמר/ה...

מצד אחד הוא אמור להיות אחלה שף וחלק מהמנות אכן נשמעות ככה
מצד שני אם אני נמצא באמצע "שוק הפשפשים" זה בהחלט דורש להיות בסתלבט

Granit אמר/ה...

ביקרנו אתמול במקום, בשעה 13:00, המסעדה לא הייתה מלאה. חיכינו 10 דקות למארחת, לאחר מכן, חיכינו 10 דקות לתפריטים. ניסינו להזמין, במשך עשרים דקות, אך ללא כל התייחסות אחרי שהזמנו, התנצלו על העיכוב ונתנו לנו ממרח כפיצוי, למנה ראשונה, כנראה, שזה היה לבנה. הזמנו אוסובוקו ורביולי בטטה בחמאת מרווה שהומלץ ע"י המלצרית. האוסובוקו היה בינוני והרוטב שהיה על הצלחת שלו היה עטור בשמן. הרביולי המומלץ הגיע לאחר שהיה יותר מדי זמן בבישול וכולו התפרק ואילו הרוטב היה נראה מימי לחלוטין. ביקשתי להחזיר את המנה והמלצרית לקחה אותה. ביקשנו חשבון ואז מלצר אחר הביא לי מנת רביולי חדשה וציין שהטבח היה רוצה שאראה איך באמת צריכה לצאת מנה שכזו. - משמע?!?! שמה שהגישו לי קודם לא היה אמור לצאת? - ממש ביזיון והזוי. - ממסעדה של ניר צוק לא ציפיתי לכזו התנהגות. יצאנו יותר ממאוכזבים - בקיצור - אל תבזבזו את זמנכם - יש מסעדות מעולות בעיר שכדאי לבקר בהן. אין ספק - שזו - היא לא אחת מהן...