יום שישי, 7 בנובמבר 2008

איזבל

לפני שלושה ימים קיבלתי דוא"ל ובו הצעה לסקר את מסעדת איזבל השוכנת ברחוב הארבעה בתל אביב. למען האמת שמחתי על כי נפלה בידי הזדמנות לסקר מסעדה חדשה (שלושה חודשים סך הכל) המבוססת על טהרת הים (בדגש על פירות ים).

מעטות הפעמים בהן פותחות את שעריהן מסעדות המתפארות בראש ובראשונה בטריות מוצריהן, שכן ציפיותיו הבסיסיות של כל סועד הן שתוגשנה לו המנות הטריות ביותר. לצערי, לא תמיד הציפייה מגיעה לידי מימוש, על אחת כמה וכמה כשמדובר על פירות ים. זו וסיבות נוספות היו חלק מהסקרנות שתקפה אותי.

טלי בת לוויתי לארוחה ואני נכנסנו לתוך מסעדה מלבנית וצרה, בעלת בר עץ ארוך ומספר קטן של שולחנות. המסעדה מזכירה מאוד בעיצובה את המסעדה שעל שרידיה הוקמה איזבל, מסעדת קזנקי שנסגרה זה לא מכבר. האמת היא שמדובר בעיצוב המכבד את המבנה ומותיר את האווירה לא מחייבת ("קז'ואל").


התיישבנו על הבר ומיד קודמנו על ידי זוג מלצרים חביבים אשר את רוב עבודתם מבצעים מאחורי שולחן הבר. שני תפריטים הוגשו אלינו וצלחת זיתים טעימים.

בשיחה קצרה עם גיורא הבעלים הבנו ששאיפתו היא להביא לקהל הסועדים איכות טובה כמו במסעדות פירות ים ודגים מובילות (אורקה, מול ים), טריות ומגוון מיוחד של פירות ים שלא ניתן למצוא בקלות. על שילובם של שלושת המרכיבים מנצח כיום איציק מנטש שבתפקידו הקודם היה סו שף באדורה.

המקום מתנהל באווירה נעימה ומלווה במוסיקה מגוונת. מצב הרוח הטוב שהבאנו עימנו הוביל אותנו לבחור ביין רוזה רקנאטי ורדרד מסדרת רקנאטי 2007 שילווה את הארוחה. היין נידף לאפינו התוהים על קנקנו ריחות אפרסק וטעם שהיה מאוזן יפה ואכן התאים לארוחה.

בחודש הנוכחי מציעה המסעדה תפריט טעימות בשלושה הרכבים. בחרנו במיקס טעימות הקרוי Cream Mix ומנת קוקי סן ז'ק מהתפריט הרגיל. המנות לוו בלחם חום טרי וריחני שהגיע עם שלוש צלוחיות שהכילו מטבל דלעת, שמן זית עם בזיליקום וחמאת לימון.

ראשונה הגיעה אלינו מנת שרימפס וואנמה (זן נדיר של שרימפס) בחמאת כמהין. רוטב חמאת הכמהין העביר בנו תחושה כאילו זוקקה החמאה ביד אמן ואילו הכמהין, שויזואלית ניכרו ברוטב, השלימו אותו בטעמן העדין והמרומז. השרימפס ששחו להנאתם ברוטב היו נקיים בצורה יוצאת מן הכלל ונשלו הישר אל פינו בעונג רב.

הוונאמה חוסלו לפני שהספיקו לומר "נעים מאוד אני..." ובעוד מנת קוקי סן ז'ק ברוטב שמנת ובשר סרטנים עושה את דרכה בתנועות חתירה, לעברנו.


המנה הוגשה בתוך צדפה גדולה בעלת מכסה שעם הסרתו נפוץ ריח מודגש של שמנת, טימין וים אשר הכו בנו לשוכרה.

צדפות הקוקי סן ז'ק הנימוחות נצרבו בצידן האחד בעדינות רבה והונחו אחר כבוד בתוך רוטב שמנת בעל ארומה שעוטרה בעלי טימין טריים ודומיננטיים שהתאימו לצדפות ולבשר הסרטנים שנכח ברוטב באופן מושלם. הצדפות העלו בי מחשבות על קרם ברולה בה שבירת החלק הדקיק הקריספי חושף תחתיו קרם אחיד ונימוח. מנה זו הייתה מהטובות שאכלתי.

הצדפות פינו את מקומן למנת קראב קייק שהונחה על מצע אבוקדו בשמן אגוזים ומעליה תל קטן של שמנת. למרות סממני הגיל והמשקל הייתי מבכר שמנת באחוזי שומן גבוהים הרבה יותר. יחד עם זאת המנה הייתה בינונית לטעמי והזכירה לי יותר מדי טעם תעשייתי וכרישה.

שתי כוסות האספרסו (או "אקספרסו", כפי שפולניות מסוימות טוענות) שהלכו וקרבו אלינו הובילו להרמת גבה שהרי היינו רחוקים מסיומה של הארוחה. במהרה נרגעו הרוחות כאשר הוכרז כי כוסות האספרסו מכילות ביסק סרטנים מהביל.

לגימת הביסק הייתה בבחינת "שלא ייגמר לעולם" שכן הביסק עורר בשנינו תחושות רומנטיות ותהיות מדוע זגוגיות הכניסה הגדולות לא נשטפות ברגעים אלו בגשם חורפי סוער ומדוע בני זוגנו נותרו בבית. מנה מיוחדת, מצוינת בטעמה ורומנטית באווירה הנכונה.

כששתי מנות עוד לפנינו לגמנו מהיין והשתכנענו כי יין זה יימצא בקרוב גם בביתנו. (להזכיר, מדובר ביין רוזה ורדרדמסדרת רקנאטי 2007)

צלחת גופי קלמארי ממולאים בריזוטו פטריות על מצע קרם כרישה ירקרק הונחה לפנינו. הקלמארי הצטיין ברכותו, המלית הייתה טעימה וגרגרית במידה הנכונה אם כי דלה במלח. יש שאולי יאמרו חסרה במלח, אם כי בדיעבד היעדרותו דווקא תרמה לחיבור בין המרכיבים בצלחת.

במקביל הגיעה מנת צדפות וונגולי טריות עם ניוקי תפוחי אדמה מלווים ברוטב ארומטי. ברוטב הכתום שליווה את המנה הורגשה חמאתיות נעימה ופטריות הפורצ'יני תרמו ארומה משלהן. על אגוזי המלך שהונחו ברוטב הייתי באופן חד משמעי - מוותר. הניוקי בושלו לרמה מדויקת ובסך הכל המנה זכתה לשבחים כאחת הטובות בארוחה.

סבב המנות הסתיים. בעודנו מתענגים על המוסיקה המצוינת שבמקום, החלטנו להמתין מעט עם הקינוחים ולקבוע את המנות המובילות. המנות שמבחינתנו ניצחו את הארוחה היו ביסק הסרטנים, שרימפס וואנמה בחמאת כמהין, צדפות וונגולי עם ניוקי והקוקי סן ז'ק.

כפי שכבר ידוע לכל מי שמכיר אותי, שלב הקינוחים הוא עבורי טקס בפני עצמו. הציפייה לשלמות והבחינה המדוקדקת של המוגש לפני הינם הכרח שאינני פוסח עליו. הזמנו עוגת גבינה עטופה עלה שוקולד ברוטב לבן ועליה רסק מנגו תפוחים ומנה שנייה ובה קינוחי שוקולד ופנקוטה.

את הגעת הקינוחים למקום מושבנו ליוויתי בעיקום אפי וצמצום שפתיי. רבותיי - הגימור הוא הרושם הראשוני המתקבל בכל מנה. לא ייתכן שעלה השוקולד שעטף את מנת עוגת הגבינה יגיע כשצורתו אינה שלמה או פגומה, הרוטב הלבן במראה מפורק כאילו הומס יתר על המידה בטמפרטורה קיצונית ואילו מקלות השוקולד במנה השנייה עייפים ונפולים.


לא רק המראה גם המנות עצמן אכזבו בהשוואה לרמת הארוחה הכוללת עד לשלב זה. עוגת הגבינה ניחנה במרקם שהיה משהו לגמרי לא ברור, הרסק שהונח מעליה הזכיר גרבר (טלי אגב מאוד אוהבת גרבר, גם ממרומי גילנו) ובסה"כ מגוון הטעמים בצלחת מיאן להתחבר.

מקלות השוקולד במנה השנייה היו טעימים מאוד והתברכו בטעם האמרטו שזולף לתוכן, אך הפנקוטה שחיכתה בקצה האחר של הצלחת הייתה קשה מדי וכיפת נפאז' פירות היער שהונחה מעליה הייתה חמוצה ולא השתלבה ברוטב הונילי שהתפרש ברחבי הצלחת.

את הקינוח ליווינו באספרסו קצר מעולה.

איזבל היא בהחלט מקום ראוי מבחינת השירות והמנות בהן שואפת המסעדה להצטיין. נושא הטריות מוכיח עצמו כמנצח וכמכה ניצחת למסעדות אחרות בהן מתפשרים על איכות, ואף המחירים אותם לא הזכרתי עד כה בהחלט ראויים. אולם על מנת לשמר את זיכרונות הארוחה הייתי ממליץ לקנח בדזסטיף או בקפה הטוב.

אחזור לאיזבל גם בעתיד הקרוב לבחון מנות נוספות ולבדוק האם שמעתם בקולי והלכתם להתנסות.

שלכם,
קובי קלייטמן
kubush





*הכותב היה אורח המקום, הביקורת מפורסמת גם באתר תל אביב סיטי

4 comments:

שלומי אמר/ה...

ראשית למען הגילוי הנאות אינני מחובבי פירות הים למינהן.
מעדות שמיעה על מה שאירע באותו ערב המנות עצמן נהדרות אולם מנות הקינוח עדיף והיו נעדרות.

עמיקי אמר/ה...

האספרסו ביסק נשמע פשוט מגרה, ואני, חוץ מקלאמרי לא אוכל פירות ים.

לימורי אמר/ה...

אל תשכח לקחת אותי איתך בפעם הבאה !!!

לימורי אמר/ה...

"אחזור לאיזבל גם בעתיד..." אל תשכח לקחת אותי איתך!