הקומה ה-11

את מקומם של פיגומי מגדלו המרובע של מתחם עזריאלי תפס כבר מזמן מגדל גבוה ובתוכו מלון בבעלותו של לב לבייב. ההגעה למקום פשוטה שכן במגדלים ניתן להבחין מכל מקום בגוש דן, אלא שאליה וקוץ בה - איך עולים לקומה ה-11?

מעליות - יש

כפתורים - יש

דלת נפתחת במעלית - יש

כפתורים בתוך המעלית - אין!

מתברר שאת הקומה אליה פלוני בוחר לעלות יש לבחור בטרם הכניסה למעלית. ניחא.

אחרי שהבנו הגענו במהירות הבזק לקומה ה-11, בה שוכנת מסעדת "הקומה ה-11". מאחר והייתי אורח המסעדה מטעם האתר, הצגתי את עצמי, נעניתי בחיוך שובה לב ובאפשרות לבחור בשולחן (ייתכן כי לזכות מופלגת זו תרמה העובדה שהמסעדה לא שפעה מבקרים). מאחר וניתנה לי הבחירה בחרתי בשולחן ממנו ניתן יהיה לבחון את המסעדה מכל זווית אפשרית.

ציפיות בין שמיים לארץ

מדובר במסעדה רחבת ידיים בעיצוב מרשים ומכובד מאוד. את הרצפה מכסה דק עץ ואת התקרה מעטרות מנורות בעלות אהילים גדולים בצבע בהיר. החלונות הגדולים הצופים אל עבר מגדלי עזריאלי האחרים ונתיבי איילון, חושפים מראה יפה יותר ויותר ככל שהערב יורד על העיר ואורות מרצדים מכל עבר.

השילוב של צבעי חום ולבן יחד עם ריהוט בעיצוב עדין, משווים למסעדה בדיוק את המראה האלגנטי שרוצה המסעדה להציג כחלק מתפיסת המלון המאכלס בעיקר אנשי עסקים ואנשי העשירונים העליונים (במסדרונות שומעים בעיקר אנגלית).

תוך זמן קצר הצטרפה אלינו מארחת המסעדה, נילי שמה, לשיחה קצרה על המקום והקונספט. מסתבר שהמסעדה פתחה את שעריה לפני חמישה חודשים, אך באופן תמוה בעיני עדיין מחשיבה עצמה כמסעדה בהרצה.

על המטבח מנצח השף איתן מזרחי ועל הקינוחים שף קונדיטורית ייעודית. המסעדה פתוחה החל משעות הבוקר בהן מוגשת ארוחת בוקר לאורחי המלון בעיקר, עסקיות בצהריים וכמובן שעות הערב השלוות. תמוה שמסעדה המכוונת לקהל אמיד אינה מחזיקה בסומלייה וזאת למרות תפריט היינות (הכשרים) המגוון וההצעה לרכוש בקבוקי יין במקום.

ככלל אינני מרבה בביקורים במסעדות כשרות, אם כי אני מעריך מאוד באופן אישי קונדיטורים שמתמודדים עם גזירות המטבח הכשר. מאחר ולמטבח הישראלי-יהודי יש מסורת נפלאה של מנות ביתיות כשרות, עניין אותי לבחון הפעם כיצד מתמודדת מסעדת יוקרה עם השמירה על איכות מרכיבים גבוהה ועם הביצועים המצופים ממנה. למרות כל האמור, הגעתי למסעדה מראש עם ציפייה התואמת אוכל כשר.

פיצוחיה או סלט

בחינת התפריט הדגימה מנות שנראו מבטיחות מבחינת טעמן, אם כי במחירים גבוהים למדי. כמתאבן (קאנאפה) הובאה אל שולחננו מנת שף תאילנדית - כדור בשר עוף טחון ברוטב צ'ילי שהיה נחמד ותו לא.

בנוסף הוגשה לשולחננו פוקאצ'ה בלוויית עגבניות מיובשות, שמן זית עם בלסמי ופסטו. הפוקאצ'ה הייתה ריחנית ומצוינת.

למנות ראשונות הזמנו שלוש מנות - כבד אווז בגריל עם קונפי שרי ורוטב סאטה, קרפצ'יו סינטה וסלט שקדי עגל. המנות הגיעו יחד בתזמון מדויק. כבד האווז היה טעים מאוד ונימוך ולקונפי שרי התלוותה ארומה שאני מנחש שהייתה זנגוויל, למרות שלא קיבלנו תשובה בסגנון זה מהמטבח. רוטב הסאטה, המורכב בעיקרו מחלב קוקוס, פחות התחבר לי עם המנה ופחות מכך לקונפי. המנה הוגשה בלוויית פרוסות לחם קלוי אך רך בחמאה.

מנת הקרפצ'יו סינטה נפרסה והוגשה יפה, בלוויית רוטב בלסמי מצומצם אם כי צבע הסינטה הורוד זרחני היה מעט מפחיד. בסך הכול המנה טעימה, אם מתעלמים מהצבע. סלט שקדי העגל התגלה כסלט בעייתי בו שקדי עגל עשויים מידי, שתובל בעודף מיץ לימון עד כדי צריבת החך. את עלי הירק השונים גדשה כמות מוגזמת בכל קנה מידה של אגוזים. במקרה זה, כל המוסיף גורע. או פיצוחיה או סלט.

הגשה ללא רבב

למנות עיקריות הזמנו מנת פילה בקר 200 גר' בדרגת עשייה מדיום עם קג'ין (תפו"א אפוי) ומנת פילה מוסר ים עם אורז בר. אופן הגשת המנות היה ללא רבב. התוספות הגיעו בכלים קטנים דמויי סירים מברזל יצוק - הגשה יפה בכלים יקרים מאוד.

מנת הבשר הגיעה כשלצידה רוטב שהזכיר רוטב ברביקיו ועליה שני ענפי אספרגוס דקים טעימים. המנה הייתה טעימה אם כי לא מפתיעה, ולוותה ברמיזה מתקתקה לכל אורכה. צבע הבשר נשמר וורדרד כנדרש. תפוחי האדמה הצטיינו בפריכות חיצונית ורכות פנימית, והפכו את התוספת למנה מנצחת.

לעומת זאת, מנת הדג אכזבה מאוד, למעט אורז הבר שהיה טעים. אמנם המנה הוגשה בצורה נאה מאוד כשהדג נח על מצע ירקות אפויים, אך הדג עצמו היה תפל בטעמו הכולל ויבש בכל היקפו. חבל כיוון שככל שהתרחקתי מקצוות הפילה הדג היה יותר עסיסי, אם כי עדיין חסר אופי ותפל.

מסתנן אלכוהול לקינוח

לאחר שיחה נוספת עם המארחת, שהייתה מקצועית ומקסימה מאין כמותה, הזמנו בהמלצתה החמה שני קינוחים. הקינוח האחד היה ופל בלגי מלווה בשלושה סוגי סורבה והשני טארט טאטן עם "קרפצ'יו" אננס ברוטב מנטה.

מנת הטארט טאטן שהייתה חמימה ומזוגגת היטב הוגשה בלוויית סורבה פסיפלורה - שילוב יפה של חום וקור. המנה הייתה מוצלחת מאוד ורוטב המנטה העדין התאים לה כמו מכסה לסיר. אלמנט יפה שבלט בהגשת המנה, שני עלי אננס אמיתיים שנשתלו בסורבה (זהירות - דוקר - לא למאכל).

מנת הוופל הבלגי לא הפתיעה בהגשתה כקינוח הקודם. בצלחת הונחו שלושה וופלים בלגיים ועל כל אחד מהם כדור סורבה בטעם שונה. הכדורים "הודבקו" לוופל הבלגי על ידי סירופ מייפל. בצד המנה הוגשה צלוחית פירות יער לדעתי בתוספת קלה של אלכוהול. הוופלים היו מעולים אם כי כדורי הסורבה כשלו בעיקר בשל היותם מימיים מדי, מה שפגם בטעמם, ולא היו חלקים דיים במרקמם. פירות היער הניבו טעם חזק של פירות שהוצאו מהקפאה, וחבל.

התנחמנו בכוס אספרסו, שהוא תמיד סיום טוב לארוחה. להפתעתנו בעל הבית הקפיד ללוות את האספרסו הקצר בכוס סודה.

לאחר הארוחה טיפסנו במעלה המגדל לסיור מדהים בקומת הלאונג' של המלון ובסוויטות שלו. המארחת שלנו השתמשה במשפט שלא אוכל להתעלם ממנו, "אתם לא מבינים, אין דבר כזה" ואני חייב לחזק את דבריה - אתם לא מבינים, באמת אין דבר כזה. פאר והדר כאלו טרם ראיתי, כמובן שיחד עם הנוף הנשקף מהקומה ה-24 של המגדל מתקבל שילוב מנצח.

ולענייננו: מסעדה כשרה, המכוונת לאוכלוסייה ברמה פיננסית גבוהה, אינה דבר של מה בכך ומצריכה השקעה רבה. אכן ניכר כי בעלי המקום השקיעו מחשבה רבה בעיצוב המקום ובחזות המקצועית שמקרינות המלצריות.

חבל שהתוצר הסופי והקובע לא עומד בציפיות ממקום יוקרתי כל-כך, שהתגלה כלא יותר מבינוני. אם כי ייתכן שהיעדר השף בערב בו אכלנו במסעדה לא הועיל למנות שיצאו מהמטבח.

שלכם,

קובי קלייטמן

kubush

* כפי שצויין הייתי אורח המסעדה

* הביקורת מתפרסמת גם באתר תל אביב סיטי