יום רביעי, 12 בנובמבר 2008


באחד מרחובותיה היוקרתיים ביותר של ברלין כיום, הלוא הוא הפרידריך שטראסה המפורסם בחנויות המותגים שבו, שוכנת מסעדת 'Grill Royal' היוקרתית. המקום, הנחשב בעל שם בברלין, הומלץ לנו מבעוד מועד בשיחה שקיימתי עם תושבת ברלין ששהתה בביקור בישראל וכמוני גם היא אוהבת להתנסות בלבירינט הקולינארי. ה-'Grill Royal', היא המתיקה באוזני, מהמסעדות הפופולאריות בברלין ופוקדים אותו השמנה וסלתה של העיר, מאנשי רוח ועד פוליטיקאים.

לצערו של כיסי המיותם, פיתחתי לאחרונה תיאבון למסעדות יקרות מאלו בהן סעדתי עד כה. למרות זעקות השבר מכיוון חשבון הבנק, לא נותרה בידי הברירה אלא להזמין מקומות במסעדה בטרם הגיענו לעיר ולצפות לטוב ביותר שיכולה מסעדה ברלינאית להציג.

המסעדה ממוקמת על גדות נהר השפרה וצופה אל עבר אורותיהם של בניינים עתיקים המשתקפים במימי הנהר וספינות התיירים השטות במעלה ובמורד הנהר באורות מנצנצים. חווית המסעדה הוסיפה עוד נדבך לביקורנו בעיר. בערב שקדם למסעדה חוויתי התעלות בקונצרט שנערך באולם הפילהרמונית המרהיב שליד הפוטסדאם פלאץ. ערב קודם לכן פגשתי אנשים מרתקים בפסטיבל סרטים שהתקיים בקצה השני של העיר, במזרח שכונת קרויצברג, הידועה בסתירות התרבויות המרתקות שבה, החל מפעילות אנרכיסטית בועטת ועד לדונארים התורכיים הטעימים.

אל מצבור החוויות בעיר מרתקת זו נוסף ביקורי המאלף ב-'Grill Royal', ביום שישי בשעה 19:00. הרכבות של ברלין, התחתית והרכבת (U ו-S בהתאמה), הנגישות והנוחות כל כך, הביאונו היישר אל פינת הרחוב בו שוכנת המסעדה. להפתעתנו גילינו כי במסעדה עצומת המימדים ישב זוג סועדים בודד. מחשבות פסימיות חלפו בראשי, שכן לא רציתי שנהיה אנו הזוג השני ואולי האחרון שיפקוד את המסעדה באותו הערב. בראשי אף חלפה מחשבה שלא להתייצב ולסור למקום אחר. אך לבסוף החלטנו שהמלצה היא המלצה ועלינו לבדוק את המקום כראוי. מן ההגינות לציין כי רוחות הערב הקרות של אוקטובר בברלין יכולות בהחלט לזרז החלטות על כניסה למקום חמים ומוגן.


בכניסה פגשו אותנו שתי נשים חיכניות, האחת מארחת שבדקה את שמנו במחשב ההזמנות והשנייה ביקשה לקחת את מקטורנינו. שאלתי בחוסר נימוס משווע ומודאג האם הגענו מוקדם מדי והאם עתידה המסעדה להתמלא. נעניתי בחיוב בנושא תפוסת המסעדה ואכן התברר כי ברבע שעה הראשונה בה ישבנו במסעדה חציה הראשון כבר התמלא וסועדיה המשיכו לזרום מבעד לדלתות הזכוכית הגדולות המשקיפות אל הנהר רחב הידיים החוצה את העיר.

המארחת ליוותה אותנו אל שולחן האוכל שם המתין לנו שולחן ערוך במפה צחורה כשלג עליה מונחים סכו"ם, צלחות וכוסות. בדרכנו אל השולחן חלפנו על פני מקרר בשר גדול הפתוח אל יושבי המסעדה ומציג את מיטב נתחי הבשר התלויים לעיני כל, וכמובן מקרר יינות בגודל ארון בגדים ממוצע. השולחן שלנו הוצב בסמוך לדגם עתיק של סירת מרוץ שפשוט נח לו במסעדה (אולי למקרה שנרצה לברוח מבלי לשלם).

מיד עם הסיבונו לשולחן ניגש אלינו מלצר מחויך שכמובן הציג עצמו בגרמנית עד שהבהרתי שאנגלית היא השפה המועדפת (המלצר היה אדיב ואף התנצל). המלצר השאיר אחריו תפריטי המסעדה ותפריט יינות עשיר מאוד (בבחינת מבחר היינות ומחירם המשתנה בין אלו שאפשר לשלם עליהם לבין אלה שצריך ספונסר כדי לשלם עליהם).

במהלך שבוע שהייתנו בעיר חלפנו על פני מסעדות רבות בהן שמתי לב כי נוהג הוא שמלצר יהא לבוש בצורה אלגנטית. לא פעם צפיתי במלצרים שלבושם מלווה בווסט ולעיתים אף בעניבה תואמת ומקטורן. אין ספק שלבוש עודף מקשה על חיי המלצר, אך מציג מצג מכובד עבור הסועד.

חששותינו באשר לריק המסעדה התפוגגו סופית ברבע השעה הבאה בה התמלא המקום לחלוטין והצבע חזר לעור פנינו. בחנו את תפריט היינות העשיר שעיקר תכולתו יינות גרמנים וצרפתים במחירים הנעים בין 4 יורו לכוס ועד אלפי יורו לבקבוק. בחרנו בהמלצת המלצר לפתוח ב-2 כוסות יין ריזלינג גרמניים פירותיים מאוד ומעט תוססים מבציר 2007. היינות ערבו לפינו וגולגלו בהנאה על הלשון. את היינות ליווה לחם מחיטה מלאה משובץ באגוזי מלך שהוגש לשולחן ושתי מנות ראשונות שהזמנו - מנת פילה מיניון ומנת אויסטרים.

מנת האויסטרים הוגשה בצלחת רחבה ועמוקה שמולאה בפתיתי קרח. על הקרח הונחו אחר כבוד שישה אויסטרים טריים (רמת הנוזלים בתוך האויסטר היא אחת האינדיקציות לטריות) בחצי סהר. במרכז הצלחת צלוחית רוטב חמצמץ ובצד מחצית לימון עטופה בבד צהוב סגור בסרט ירוק למען חלילה לא יפלו החרצנים אל המנה בשעת סחיטת הפרי. יחד עם המנה הגיעה צלוחית קטנה ועליה שישה מגדלי שכבות לחם שחור דחוס ובינות שכבות חמאה.
הייתה לי זו הפעם הראשונה לטעום אויסטרים. אמנם, המנה הייתה מיוחדת מאוד ולא שגרתית מבחינתי, האויסטרים היו במרקם חלקלק כפי שדמיינתי לעצמי. יחד עם זאת טעם האויסטר לא ערב לחיכי כפי שציפיתי מסיפורי הנפלאות ששמעתי עד כה. עדיף היה להשאיר האויסטרים לשולחנות הרועשים יותר שהתענגו עליהם שוב ושוב ושוב במהלך שהייתנו במסעדה. אגב על כל "שוב" כזה משלמים בין 12 ל-20 יורו, בהתאם לסוג האויסטר.

מנת הפילה מיניון הוגשה על סלט עלים, ביניהם בלטה נוכחותם של עלי סלק יפים שברור כי נבחרו בקפידה. המנה לוותה ברוטב שמן זית וחומץ הדרים. הבשר שנצרב למידה יפה מאוד ושיווה לעצמו צבע ואופי מפתים. המנה הייתה איכותית וטעימה מאוד.

בעודנו מתרפקים על זיכרונות הימים האחרונים בברלין, ניגש אלינו המלצר בשאלה האם המלצת היין שלו צלחה והאם המנות תאמו את ציפיותינו. שאלות ששמחתי מאוד להשיב עליהן, ובעקבותיהן לא איחרה לבוא המחשבה כי ככל הנראה לעולם לא אשאל בארץ במהלך סעודה במסעדה שאלות כגון אלה. מחשבה מאכזבת בהתייחס לחוויית השירות שניתן לקבל במסעדות ישראל. ניכר כי המלצרים במסעדת 'Grill Royal' לוקחים את עבודתם ברצינות מלאה וברצון להשלים את המשימה בכבוד. מלצרות אינה רק מפלט לסטודנטים רעבים, אלא מקצוע שנלמד בקפידה.

המנות העיקריות לא אחרו להגיע אל שולחננו. מנת צלעות טלה ומנת ביף סטרוגונוף.

על צלחת צלעות הטלה הונחו תפוחי אדמה קטנים אפויים בליווי רוטב ברביקיו חריף ורוטב מפתיע של יוגורט סמיך עם תחושה לימונית שהזכירה לואיזה או למון גראס עדין. צלעות הטלה שהצטיינו ברכותן היו בעלות וורדרדות מפתה בתוכן וצריבה נאה מבחוץ. ההגשה הייתה מזמינה ובסך הכול מנה מאוד טעימה למרות רוטב הברביקיו, מפניו הוזהרנו תוך שהמלצר מוזג מים מינרלים לכוסותינו כדי להקדים תרופה למכה. והוא צדק, טעימה קטנה מהרוטב ומיד עלו מחשבות על קפיצת ראש לנהר הסמוך.

מנת ביף סטרוגונוף היא מנה שמקורה במשפחה מכובדת מהמאה ה-19 ברוסיה. לא ידוע רבות על המשפחה אך יש הגורסים כי הם מהמעורבים ביישובה של סיביר. המנה הוגשה בצלחת עמוקה, במרכזה גבעת שמנת סמיכה מאוד שהונחה על מעט פירה וסביב רוטב עשיר בפטריות, פטרוזיליה, בצל ונתחי הבשר כמובן. סיביר או לא סיביר - הרוסים ידעו מה הם עושים. גם במנה זו הבשר היה וורדרד בצידו הפנימי וטעים להפליא. צלחת פירה נימוך שהוגשה בצד המנה הייתה עשויה לעילא וחוסלה לפני שהספקנו להכיר. הרוטב היה שמימי והשמנת הסמיכה הייתה הטעימה שטעמתי מעודי.

כשסיימנו את המנות העיקריות, כל שנותרו הם זיכרונות טובים, צלעות טלה חפות מבשר וצלחות שלא היה צורך לשטוף.

לצערי הרב, ומאחר ואינני מצוי ברזי החברה הברלינאית הגבוהה, לא אוכל לספק פיסות רכילות באשר לאורחים עימם חלקנו את המסעדה באותו הערב. יחד עם זאת, בינות המנות ריכלנו שותפי לארוחה ואני אודות סגנון אופנת העילית שפרץ מכל כיוון וכמות בקבוקי השמפניה שלא הפסיקו לזרום ממרתף היינות ללא הרף כאילו היו בקבוקי מים ביום שרבי במיוחד. כנראה שגוצ'י, ארמני וחבריהם הולכים מצוין עם בקבוק שמפניה קרה.

המלצר שבינתיים הספיק שוב להתעניין בשלומנו ולהפגין בורות בעובדה שתל אביב הינה בירת ישראל (טוב, מאחר וגם עבור רבים מתושבי המדינה תל אביב אכן מצטיירת ככזו, תיקנו אותו ומחלנו על הבורות), דווקא הפגין ידע רב בדז'סטיף שביקשתי להזמין וביקש את רשותי להמליץ דווקא על משהו אחר ש"אתה חייב לטעום". עניתי בחיוב להמלצתו. אני לא מחפש צרות...

אל שולחננו הגיעה כוס יין ריזלינג גרמני (מה יותר גרמני מיין ריזלינג) Schlossbrut Riesling Auslese 2007. היין הזכיר לי בארומטיות שלו ובטעמו דווקא יין ישראלי של יקבי רמת הגולן - ירדן סמיון אציל 2003 שטעמתי כשבועיים לפני נסיעתי ממש במקרה. אמנם מדובר על זנים שונים, אך לעיתים השוואה בין שני מוצרים מתרחשת דווקא כשמוחנו מחליט להעלות תמונת או ארומת זיכרון קרובים לזה שאנו אוחזים בידינו כעת.

עמי, שותפי לארוחה, לעומתי הזמין כוס קפוצ'ינו גרמני שבאופן מובהק דמתה לקפוצ'ינו ישראלי מכל בציר שהוא.

ספינות התיירים שחלפו כל עת הארוחה בנהר הסמוך, דאגו להפוך את האווירה העשירה גם לרומנטית ולהאיר את המסעדה בכל פעם בצבעי ירוק ואדום שבקעו מהן.

את הארוחה קינחנו בשתי מנות - האחת קרם ברולה והשניה Schokoladen Variation (וריאצית שוקולד). קרם ברולה המצוין הוגש בצלחת שהפתיעה את שנינו בקוטרה הגדול כשבמרכזה ננעץ פרח סגלגל דמוי סחלב אקזוטי - דקורציה עדינה ושילוב מקסים בין צבעי הצהוב-קרמל של קרם הברולה לסגלגלות של הפרח.

וריאציית השוקולד התגלתה כמנה המונחת על צלחת מלבנית ארוכה עליה הוצבו כחיילים ישרים ארבעה סוגי קינוח שוקולד שונים. צעדו בסך ריבוע עוגת שוקולד עליו פוזרה אבקת סוכר שהיה פשוט ונימוך, לידו על צלוחית הונח מיקפא שוקולד מצוין ברמת קקאו גבוהה מאוד עם שבבי שוקולד מרומזים שחיספסו מעט את המרקם החלקלק של המנה והפכו אותה למעניינת מאוד. המנה השלישית שצעדה על הצלחת הייתה עוגת שוקולד דחוסה ומרירה (בזכות אחוזי הקקאו הגבוהים) שכמעט וגרמה לי להזמין אחת נוספת במיוחד. המנה הרביעית שגרמה לי לתחושת עילוי הונחה בכוס זכוכית שהכילה תותים מעוכים במרקם חלק כשמעליהם צף מוס שוקולד חלב. מי שמעז לחשוב ששילוב של תותים ושוקולד פסול מסיבה חולנית כלשהי, יכול מבחינתי לטבוע בכפית מים (קללה מהשפה הפולנית).

הקינוחים ריגשו אותנו מאוד והיוו סיומת ראויה לארוחה שאכלנו.

בלטה במסעדה אווירה מכובדת מאוד אם כי לא יומרנית או סנובית מדי וזאת למרות המראה האריסטוקרטי שפרץ מכל עבר. אם אתם בברלין לטיול רומנטי (בלי ילדים כמובן), אל תפספסו.
למי שמחפש חוויה גסטרונומית חיובית בברלין, אני ממליץ בחום על מסעדת Grill Royal.

To whom seeking a special gastronomical experience in Berlin, I highly recommend 'Grill Royal' Restaurant.

קובי קלייטמן
kubush

3 comments:

עמיקי אמר/ה...

אכן ערב שלא ישכח. אבל שני דברים קטנים -

א. איפה ה"תודה לעמי שהתלווה אלי, הנעים את זמני בארוחה, ולשם כך אף חרג ממנהגו ולבש בגדי ערב מצוחצחים"?

ב. אני עדיין שובר את הראש בניסיון להבין מה בחינוך הפולני שלך הפך אותך ל"ישראלי" הכושל אתה, שמשום מה טורח ושואל האם מותר לצלם במסעדה - ונשאר ממושמע לתשובה השלילית של המארחת למרות שבמרחק 4 שולחנות מאיתנו הסועדים ביקשו מהמלצר שיצלם אותם, והוא עשה זאת בחפץ לב.

אך האשם תלוי גם בי. לאורך כל הטיול רציתי לעשות רושם טוב על הברלינאים, שלא יחשבו שאני תייר לא ממושמע או חלילה חסר תרבות ונימוס. אלא שהם עצמם לא ממש השתדלו (ראה מקרה "ופיאנו").

אורית אמר/ה...

קובוש ועמי...
מעניין אותי לדעת איך הגרמנים יגיבו על הביקורת המדהימה שהמסעדה חרטה בזכרונך.
כמו תמיד נהנית לקרוא את התיאור המדוקדק שתבול בחוש הומור בדיוק במידה(כמו נאצי (בצחוק))..
אוהבת
אורית

אנונימי אמר/ה...

Spectacular job with your internet site. Keep up with the
fabulous operate.

Take a look at my weblog :: Author's external home page...