יום שני, 21 באפריל 2008

משבר הקקאו העולמי

אינני מכיר אדם שאינו טועם קקאו בצורה זו או אחרת באופן יומיומי כמעט. שימושי הקקאו רבים הם, החל באותו מאכל "יד השטן" - השוקולד, דרך משקאות שונים ועד לקרמים ומסכות לפנים. גם מבלי לשים לב, פרי הקקאו סובב אותנו בכל תחום וקשה יהיה לדמיין את העולם ללא קקאו.

מקורו של הקקאו אינו ודאי במאת האחוזים, אם כי קרוב לוודאי שהעץ גדל למרגלות הרי האנדים. הקקאו תורבת ע"י עמים עליהם היום ניתן לשמוע רק באגדות וסיפורי עם - דוגמא אחת לכך היא האצטקים. הקקאו ששימש את עמי מרכז אמריקה כאמצעי תשלום מפאת יוקרתו, הגיע לאירופה לאחר מסעות הספרדים לגילוי אמריקה, אך רק 100 שנה מאוחר יותר יוצא מחוץ לגבולות ספרד.

הקקאו אותו אנחנו מכירים מיוצר מעיבוד של פולי הקקאו של עץ ה - Cocca. הפולים צפונים בתרמילים גדולים (30-50 פולים בכל תרמיל) ועוברים תהליך ייבוש ארוך ועיבוד עד שהם מגיעים לתצורה אותה מוכרים בשווקים.



מרבית יבול הקקאו העולמי מגיע כיום מתחומי אפריקה המשוונית ובעיקר מחוף השנהב. מרביתנו לא שמו לב לעליה המתונה במחירי חפיסות השוקולד אותן אנחנו כל כך אוהבים לזלול, אך עובדה היא כי משנת 2001 עקב חוסר יציבות פוליטית ושלטונית בחוף השנהב, עלו מחירי הקקאו העולמיים בצורה מדאיגה. עוד בשנת 1998 חוקק חוק בחוף השנהב הנוגע לזכויות הקרקע ברצועת הקקאו, אשר החל את הטלטלה וגרם למתיחות רבה בין חוף השנהב לשכנתה Burkina Faso ממנה מגיעים רבים מבעלי המטעים ועובדיהם. בפברואר 08 דווח כי מחיר הקקאו בניו יורק הגיע לשיא של 24 שנים, 2,585$ לטון קקאו, עליה של 45% בתוך שנה.

הצריכה העיקרית של קקאו ברחבי העולם מתבטאת בגלידות, משקאות חמים, קינוחים וופלים מצופים. בשנים האחרונות חלה עליה בצריכת מוצרי הקקאו. העלייה בצריכה לא עולה בקנה אחד עם יבוא הקקאו. המרוויחים הגדולים הם סוחרים וספקולטורים. החקלאים המתוסכלים והיצרנים השליכו את העלויות על הצרכן.


במהלך השנים התעוררה שאלת האתיקה שבגידול וקצירת הקקאו, שכן ידיעות עיתונאיות סיפרו על ניצול ילדים כעבדים במטעי הקקאו של מערב אפריקה וכן דיווחו על שכר נמוך מאוד לחקלאי הקקאו הבגירים. שאלות אלו העלו את הדאגה הציבורית באשר לאתיקה שבצריכת הקקאו ממערב אפריקה ובכלל.

התנודות החדות במערב אפריקה אמנם הביאו לעלית מחירים דרמטית ולדיון בסוגיות אחרות, אך נראה כאילו בד בבד ניכרת התקופה הטובה ביותר בתחום איכות הקקאו, צריכתו ושימושיו. הקקאו משמש אמנם בעיקר בתחום המזון, אך מקומו לא נעדר מתחום הקוסמטיקה אם כסבון, קרם וכיוצא בזה.

בישראל בשנים האחרונות מורגשת עליה משמעותית בפתיחות שמפגין הציבור הישראלי לקקאו כשוקולד. כאן חובה להזכיר את מותג שוקולד מקס ברנר, שהביא את בשורת הקקאו לכלל האוכלוסייה כמותג משגשג (בארץ ובעולם) ועימו מקומות נוספים אשר מפגינים יכולת שרידות גבוהה ואיכות בלתי מתפשרת. גם רשת טיב טעם הביאה בשנים האחרונות שוקולדים מתוצרת ומאיכות שונה משהכרנו בארץ.

ניכר כי היום הצבור הישראלי מוכן לשלם יותר בעד מוצר איכותי יותר, בעל אחוזי קקאו גבוהים יותר. אולם אל לנו לשכוח את חוף השנהב השרויה במצוקה אמיתית בעודנו מתענגים על תוצריה.

יום שבת, 12 באפריל 2008

יום ה"ט" הלאומי


הרגע החלטתי שהיום הוא יום ה"ט" הלאומי בישראל. פתטי כל שזה ישמע, המציאות עולה על כל דמיון.

את היום שאמור היה להיות שמשי ובהיר, אך לצערי התגלה כשמשי ואביך משהו, התחלנו בחוף טנטורה - הלא הוא חוף דור המיתולוגי. חוף דור, מצוי בין קיבוץ דור לקיבוץ נחשולים ממש צעד וחצי מפורדיס. אל מול חוף נקי כמעט מקהל מבקרים בעונה זו של השנה, אך לצערי לא נקי מאשפתם של אותם מתי מעט טרחו להשאיר, מצויים איים קטנים ומפרצונים מזמינים. ים כחול, שקט ושונה ממה שאנחנו מכירים מחופי תל אביב דרומה.


ייעדו השני של הטיול אמור היה להיות דלית אל כרמל שמהר מאוד הפך למדרחוב זכרון יעקב. הופתענו לגלות מדרחוב שוקק. סבך האנשים הקשה מעט על המעבר, אך לא מנע מבעדנו להשיג את ה"ט" השני להיום - טעימות גלידה בתחילת המדרחוב (אלכסונית לבית הכנסת). לקחנו כל אחד כדור גלידה - עמי כדור גלידת וניל עוגיות שהיה רגיל ומשמים ואני גלידת לואקר שחפנה בתוכה חתיכות מהוואפל האמיתי והייתה פשוט טעימה להפליא.

שעת הצהריים הגיחה במפתיע. היה זה סימן להתחיל בחיפוש אחר אתר ציד מתאים. זכרון יעקב לא קרצה מפאת הרגשת התיירותיות הכבדה במקום, באזור התעשייה של קיסריה הלכנו לאיבוד ולבסוף מצאנו עצמנו בהרצליה פיתוח. מיקמנו את הרכב בחניון שמול Tike, Tapeo ו-Goya. שלוש מקומות שטרם הספיקונו לאכול בהם. הבחירה הראשונה הייתה Goya, אך מאחר והמקום היחיד היה בישיבה על הבר - ויתרנו.

ב- Tapeo התקבלנו גם כן בנסיון להושיבנו על הבר, ניסיון שכשל מיד כשהצגתי את פרצופי הפולני בנוסחו הלא מרוצה. המארחת השתכנעה כי שולחן רגיל יתאים לנו באותה המידה. בדיעבד אינני מבין את פניה האובדות של המארחת עם כניסתנו באשר למציאת מקום ישיבה עבורנו, שכן המקום היה מלא בפחות מ-20 אחוזים מתפוסתו המקסימלית כשנכנסו וכך גם כשפנינו ללכת. המקום רחב ידיים ונדמה כאילו הזמן הנכון להגיע אליו הוא בשעות הערב ובפרט בערב של סוף השבוע, אז המקום וודאי רוחש אנשים מחד ואינטימי יותר באווירתו מאידך.

המלצרית שלנו המליצה לנו על 3-4 מנות לכל אחד. כאנשים ממושמעים קיבלנו את המלצתה והזמנו 7 מנות אותן ליווה יין בית לבן ספרדי שאינני יודע לנקוב בשמו, אבל יכול לומר שהיה מעין שלוב שבין ריזלינג ומוסקטו. סה"כ סביר.
המנות שהזמנו נעדרו פירות ים ודגים והתמקדו יותר בירק ובבשר:
קוקה אספינקס אי פאסאס, קסדיה, פימיינטוס, טורטיה ראפ פרגיות, גלילות סינטה צרובות, אליטס דה פויו.

המנות הוגשו בצורה סבירה. אני חייב לומר שהמנות היו טעימות ומשביעות אם כי לא היה בהן ייחוד דרמטי שגרם לי לנדוד במחשבותיי אל ספרד הרחוקה ולצעוק "אולה". קינחנו בתה נענע ובמה שכבר מזמן אינו רק קרמשניט, אלא מילת קוד לבצק דק עם קרם חלבי בתוכו - מיל פיי תפוחים עם מסקרפונה. אם הייתי צרפתי קרוב לודאי שהייתי צריך לחפש עוד שעות רבות את 992 עלי הבצק הנותרים שמבטיחה המילה "מיל" שכן היו שם רק שמונה.

אסכם בכך שאומר כי האווירה והאוכל בסה"כ טובים, חסר היה לי הפוטנציאל המלא שיכלו אותם המוצרים לממש, אולי בהגשה מעט שונה או עם "קריצות" מעניינות יותר.
אם עדיין אינכם בטוחים מה בדיוק מכל הסיפור ממלא את יום ה"ט" הלאומי, הרי לכם סקירה נוספת:
* טנטורה
* טעימות גלידה
* טאפאס ב-Tapeo

בטיאבון,
קובוש

יום שבת, 29 במרץ 2008

Mam's meatballs & more

Mam's meatballs & more

Mama shoure has got great meatballs.
אני שמח לבשר על חוויה שעברתי בשבוע האחרון, בעודי סועד יחד עם 3 חברים יקרים במקום קטן ומקסים בצפון אבן גבירול שבתל אביב.

שמו של המקום mama's meatballs & more מסגיר את מומחיותו ולא משאיר יותר מדי מקום לדיון, אבל באמת שלא צריך להסתיר כשהאוכל גורם ליוצריו גאווה.
נכנסו למקום הבנוי כדיינר/בר קטן הנתמך במרפסת שמש בגודל הדיינר עצמו. עיצוב המקום פשוט מאוד וללא קונספט מיוחד, אלא שהמפגש החייכני עם צוות המקום והאוירה הרגועה משרים את ההרגשה כאילו הרגע פגשנו את הקונספט בכבודו ובעצמו.

בחרנו להזמין מנות פתיחה קטנות - לחם מרוקאי חם, מחית שעועית בשמן זית וקונפי שום, טחינה וסלט כרוב עם חמוציות בכמון. אחת הסועדות בשולחן כמובן שהייתה חייבת להזמין סלט ירקות. הרי איך אפשר לאכול כ"כ הרבה דברים טעימים מבלי לצרף מנת בריאות מזוייפת. סה"כ הסלט היה ירוק וטעים.
מחית השעועית היתה טעימה באופן מפתיע וחוסלה כליל, סלט הכרוב שהזכיר לי וורסיה אחרת שהכנתי בעבר לפי מתכון של חברה ותיקה בשם רונה ובו כרוב עם ענבים ומיונז, היה מעולה והכמון הוסיף לו ארומה מיוחדת שעשתה בו שמות.

לאחר חיסול הטרור, המנות הראשונות ופתיחת התיאבון לעוד הזמנו את המנות העיקריות. כמובן שכשמגיעים ארבעה אנשים למקום מסוג זה יש את יתרון הטעימה המקסימלית, הווה אומר כל אחד מזמין מנה שונה כך שהיום אני יכול לכתוב לא על מנה אחת ולא על שתיים אלא על ארבע מנות.

אני הזמנתי את המנה האלמנטרית מבחינתי בכל הקשור לכדורי בשר - כדורי בשר ברוטב עגבניות, פלפלים ולימון כבוש. האחרים הזמינו כדורי בשר ברוטב טנזייה (פירות יבשים ושקדים קלויים), כדורי קינואה עם כרישה, פורטבלו ובייבי מוצרלה ומנה נוספת כדורי ריזוטו וגבינת עיזים בליווי בייבי מוצרלה ופלפלים קלויים.
המנות לוו בפירה, אורז, בורגול או סלט ירוק לבחירת הקהל.


כל המנות, כולן ללא יוצא מן הכלל היו טובות אלא שהמנה שאני הזמנתי היה טעימה, אך פשוטה ככל הנראה כפי שהייתי צריך לצפות מראש ולא "נפלתי מהרגליים" כשאכלתי אותה.
מנת כדורי הקינואה הייתה מדהימה הן במרקם והן בטעם שילוב מעולה של רעיון וחומרים. כדורי הבשר ברוטב טנזייה היוו הצלחה בפני עצמה. ידידי שהזמין את המנה ומעט פיקפק בשילוב המתוק בבשר אותו כל כך אוהב התבדה והיה מרוצה מאוד מהמנה כמו גם אוחזי המזלגות האחרים בשולחן אשר דאגו לנקר במנה זו אגב שיחה.
מנת כדורי הריזוטו גם כן הייתה טעימה מאוד ועשויה ללא רבב אם כי כמו המנה הראשונה שציינתי ללא ייחוד.


ניתן בהחלט לומר כי המקום עונה על המצופה ממקום מסוג זה ואף מעט יותר, השירות אדיב וחייכני עד מאוד. המחירים סבירים והאווירה טובה. נצלו את ימי השמש החמימים של האביב לישיבה במרפסת המקום המשקיפה אל תוך חלקו הצפוני של רחוב אבן גבירול בואך כיכר מילאנו. בהחלט מקום שכדאי לנסות ולהמליץ לאחרים.

בתאבון, kubush

יום שבת, 8 במרץ 2008

מפגש עם השף Bruno Stril

המרכז לתרבות צרפת בישראל, הבין ככל הנראה שעלייתם האחרונה של יהודים צרפתיים לארץ היא סיבה מספקת להעלאת קרנן של התרבות והשפה הצרפתית בעיני הישראלי המצוי - וטוב שכך.

אחד מתוצרי הלך מחשבה זה הוא מפגש מרתק בו נכחתי ביום שישי האחרון. למפגש אשר התקיים בבית הספר תדמור שבהרצליה הגיעו נציגי הסניף הפריזאי של בית הספר היוקרתי והידוע בעולם - Le Cordon Bleu. הנציגים היו השף Bruno Stril ומנהלת השיווק של בית הספר הפריזאי Sandra Messie.

השף ברונו סטיריל החל את דרכו כשוליה במסעדת 2 הכוכבים "Le Café de Paris" ממנה פיתח במהירות את סגנונו האישי והגיע לעבוד במסעדות יוקרה פריזאיות כ - "Les Armes de Bretagne". כמו כן כיהן כשף ב - "Espace Cardin" וב - "20 rue du Cirque" ושף ראשי ב - "Maxim's" האגדית. בשנת 2002 הצטרף השף סטיריל לצוות ההוראה הבכיר של הקורדון בלו.

תחילת המפגש וההכנות לוו במידע אודות בית הספר עצמו אשר החל בשנת 1895 כמגזין קולינרי וכיתות אמן. מתברר שלקורדון בלו 30 סניפים ב - 15 מדינות, בהם לומדים כ - 12,000 סטודנטים מדי שנה בתוכניות השונות שבית הספר מציע (מתוכם בסניף פריז 12-15 סטודנטים ישראלים). בית הספר הראשי כמובן ממוקם בפריז. תוכניות הלימודים ברחבי העולם זהות לחלוטין וכולן נלמדות בהסתמך על טכניקות המטבח הצרפתי. כך שבעצם סטודנט המבקש לעבור לבית ספר במדינה או עיר אחרים יוכל להמשיך בדיוק מהיכן שהפסיק במקומו הנוכחי.


עובדה מעניינת נוספת היא שסגל ההוראה נודד בין בתי הספר השונים בעולם וזאת על מנת ללמוד על מרכיבים חדשים, טעמים חדשים ובעצם על מנת להכיר ולהעשיר את האופציות הקולינריות העומדות בפני תלמידיהם, תוך שמירה קפדנית על טכניקות ומאפייני המטבח הצרפתי.

סנדרה (מנהלת השיווק) דאגה להדגיש כל הזמן את צרפת ופריז במיוחד כערש הגסטרונומיה "Gastronomy is part of the culture of Paris". אפשר להסכים או שלא להסכים עם האמירה, אבל אי אפשר להתווכח עם העובדה שהצרפתים הם אחד המרכיבים המשפיעים ביותר מאז ומעולם על העולם הגסטרונומי, קולינארי.

השפים המלמדים בקורדון בלו, מצויים בעצם בסוף דרכם המקצועית. נדיר שיחזרו לעולם הגסטרונומי ויפתחו לפתע מסעדה או פטיסרי (כך על פי סנדרה). השפים כאן מגיעים ללמד ולהעביר את נסיונם העשיר אותו צברו במהלך שנות עבודתם, לדור צעיר ורענן יותר. השף סטיריל הדגים 3 מנות קלות - מרק גספאצ'ו עגבניות וגאוקמולה, טונה פריכה על מצע של סלט עשבי תיבול ושיפודי פירות, בעוד סנדרה החביבה (פרואנית במקור) מתרגמת באדיקות כל מילה ומילה היוצאת מפיו. התענוג האמיתי היה טמון לא במנות אלא בצורת העבודה המקצועית והנקיה אותה הפגין לכל אורך המפגש. כל כך שמחתי כשממש לקראת הסוף הצליח השף מעט ללכלך את מדי הקורדון בלו המצוחצחים ברוטב פירות שהכין עבור השיפודים.

למי שידו משגת, אני ממליץ בחם לא רק להיכנס לאתר הקורדון בלו, אלא גם לנסות את התוכניות השונות שבית הספר מציע. אחת מהתוכניות עליה סיפרה סנדרה היא "Gastronomy and the arts of the table" הנלמדת ב - "Institute of Higher Education in Taste" ומלמדת על הקשר שבין אוכל למדעים מדוייקים וטכנולוגיה, אוכל ומדעי החברה וכן הצד המשפטי והכלכלי של האוכל. התוכנית אורכת שבועיים (שבוע בפריז ושבוע ברוים) ועלותה רק 4,000 יורו הכוללים שהיה במלונות 3-4 כוכבים, נסיעות וארוחות.

יצאתי מהמפגש נוטף ריר, חלומות רחוקים על נסיעה ללימודים בקורדון בלו ומחשבות על שוד הבנק הקרוב.


שלכם,


קובי (kubush)