בנדיקט

בשנות ה-70 כשהשפה הלא-רשמית השלישית בארץ הייתה פולנית, המילה "חולירע" הייתה מושמעת ברחוב בערך כמו שהמילה "בלאט" מושמעת בימים אלו על ידי יוצאי העדה הרוסית. כשהיו שואלים את סבתא שלי, מה משמעות המילה היא הייתה עונה בעדינות שזה בפולניה כמו להגיד "בוקר טוב". כך פתרה עצמה מן ההסבר המביך, שהרי מדובר במחלה מאוד לא נעימה.

40 שנה אחרי עליית משפחתי ארצה, יצאתי לבדוק האם ארוחות הבוקר טוב שמגישים ב"בנדיקט" יגרמו לי ל"חולירע" או שארווה מהן נחת.

כמה אפשר לשמוע על בנדיקט, המקום ב-הא הידיעה לארוחות בוקר ליליות בתל אביב? בסוף גם אני נשברתי והלכתי לאכול במקום שבו "בוקר טוב" היא הברכה שתשמעו בכל שעה של היום או הלילה. באופן חזירותי במיוחד פקדתי את בנדיקט פעמיים באותו השבוע. ממש במקרה. טוב, אם כבר מוכרחים אז מוכרחים (סכנות המקצוע).

בפעם הראשונה הגעתי למקום באמצע השבוע, מלווה בחברתי ה.שלטת ובן זוגי היקר, אחרי צפייה בהצגה שלא עמדה בציפיות, על אף נוכחותה של אחת ליא קניג, ממלכותיה הגדולות של התיאטרון. התקבלנו בברכת "בוקר טוב" מבלבלת, שכן השמש כבר מזמן מצאה עצמה נוגעת במי הים ושוחה לצידו השני של כדור הארץ. הפעם השנייה במקום הייתה ביום שבת שלאחר מכן, בשעה 04:00 לפנות בוקר, עת יצאנו את מועדון המחוגה בפלורנטין. ליוו אותי שוב בן זוגי, גיסי וגיסי (אין כאן טעות. אנחנו משפחה מרובת זכרים). שוב התקבלנו בברכת "בוקר טוב" עליזה במיוחד. עליזה מדי יחסית לשעה המאוחרת (או המוקדמת, איך שתרצו).

המקום שוכן בשד' רוטשילד פינת אלנבי, מקום משכנה של מסעדת le central ז"ל. בנדיקט אינו סתם שם, זהו שמה של מנה שהגרסאות בכל הנוגע לשנת המצאתה או ממציאה רבות מספור. בעיקרון מדובר על חצי מאפין אנגלי, מעליו בייקון וביצים עלומות כשמעל לכל רוטב הולנדייז (קציפת חלמונים עם חמאה מזוקקת מלח ופלפל מבושלים מעל bain marie). הקורלציה בין התפריט ובין שם המקום לאו דווקא מדויקת. המקום מגיש ארוחות בוקר משך 24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע. רעיון יפה ובמחירים סבירים באופן יחסי שאומץ על ידי מקומות נוספים אם כי מעטים מדי בתל אביב.

בביקוריי במקום אכלתי (או דגמתי מצלחותיהם של אחרים) מנת וובוס ראנצ'וס (מקסיקאנית), קרוק (סנדביץ') שינקן ואמנטל, פלורנטין, בוקר ישראלית בתוספת תרד וכן פרנץ' טוסט. אני יכול לומר בלב שקט שהתפעלתי מכמות האוכל שהוגשה לנו בשני הביקורים. המנות לוו בסלסילת לחמניות ובריוש ובממרחים (חמאה, ממרח שוקולד נוטלה, ריבה). דווקא הבריוש, שאני מעריץ כל כך, הגיע יבש בפעם הראשונה ואילו בפעם השנייה שכח להגיע בכלל.

את ארוחות הבוקר מאפשר המקום ללוות בשתייה חמה, קרה או בשמפניה. אני לא יודע מה איתכם, אבל את ארוחות הבוקר שלי, בניגוד לאודרי הפבורן היפהפייה בסרט "חופשה ברומא", אני מעדיף שלא ללוות בשמפניה.

המנות באופן כללי היו טעימות. פגמים שמצאתי ולא במאמץ רב פה ושם היו למשל שטיפה לקויה של התרד ב"בוקר ישראלית". מצחיק הוא שאחד האתגרים הגדולים שבהכנת מאכלים עם תרד היא דווקא שטיפה יסודית של העלים עליהם ניתן לבנות ארמונות מכמות החול המצטברת עליהם. שטיפה קלה מדי של עלי תרד תזכיר לנו את הפעם האחרונה בה שיחקנו מטקות ונפלנו עם ראשנו לתוך חול חוף ימה של תל אביב הטעים והאורירי. בקיצור, התרד לא היה שטוף טוב והמנה נאכלה בחריקת שיניים קלה.

בעיה אחרת הייתה שירות שהתקשה להיות ובאופן מובן אולי בהתחשב בשעה הומוגני וקשוב. המלצריות באמת נחמדות, אלא שלתת שירות בשעה ארבע לפנות בוקר גם למלאך גבריאל היה קשה. מתמטיקה היא לא הצד החזק בשעות אלו (אצלי לא חזק בכלל כך שאני בהחלט יכול להיות אמפטי) והריכוז גם הוא נוטה לכיוון הגריאטרי.

במטבח שאגב נמצא מול השירותים, מצאתי להפתעתי שלושה עובדי מטבח שלא נראו לי בוגרי תדמור, ובכל זאת הצליחו להשביע את רעבון חברי ושלי.

את פסק הדין במקרה זה אפשר לסכם ב: טעים אך לא הכרחי, או כמו שהמשפט המפורסם ביידיש גורס: "אנגעהויבן מיט קידוש, און געענדיקט מיט קדיש" - פתח בקידוש וגמר בקדיש.