מה מריל סטריפ מבשלת לנו הפעם?

פעם, לפני שנים רבות, לא היה נהוג להפיק לטלוויזיה תכניות בישול כדי לסתום שעות שידור. נכון שיש שפים ובשלנים מעניינים, כגון חיים כהן, ישראל אהרוני וגיל חובב, אך הבשורה הקולינארית שלהם מתגמדת לעומת פועלה של האישה שהגיעה למרקע הטלוויזיה עם בשורה חשובה באמת.

החלוצה עליה אני מרהיב שבחים היא אמריקאית תמירה ומרשימה בשם ג'וליה צ'יילד.

התקופה: שנות ה-50, המקום: צרפת. צ'יילד, אמריקאית בשנות ה-30 לחייה המתגוררת עם בעלה בשליחות שירות המודיעין בצרפת, מגלה את אהבתה הגדולה למטבח הצרפתי.

ההתפעלות ותחושת העילוי שאפפו את ג'וליה צ'יילד בעקבות המפגש האינטימי עם המטעמים הצרפתיים הוביל אותה ללימודים ב"קורדון בלו" הפריסאי. לאחר שסיימה את לימודיה, חברה צ'יילד לסימון בק ולואיזט ברטול הצרפתיות. ביחד הן קיימו מוסד שלימד נשים אמריקאיות את סודות המטבח הצרפתי.

במקביל עמלו 3 הנשים על כתיבתו של ספר בישול, שיצא לאור ב-1961 בארה"ב והפך לאחד מספרי הבישול המפורסמים בעולם: "Mastering the Art of French Cooking". מדובר בספר עצום מימדים (734 עמודים בעותק המקורי), אך גודלו לא מנע את הפיכתו לרב-מכר עצום שעותקיו מודפסים עד היום.

בעקבות ההצלחה של צ'יילד המוניטין שלה פרח, אבל הטרנספורמציה שלה לכדי אייקון תרבותי של ממש אירעה בשנת 1963 עת עלתה לאוויר התכנית "The French Chef". בזכות אישיותה הלבבית וסירובה לערוך החוצה את תקלות הבישול שחוותה במהלך הצילומים, צ'יילד זכתה לאהדה עצומה. האהדה לה זכתה התבטאה בצורה מוחשית יותר בשני אותות חשובים אותם קיבלה – האחד הוא לא אחר מאשר אות הכבוד של הליגיון הצרפתי בשנת 2000 והשני הוא אות החופש של נשיא ארה"ב. בנוסף קיבלה ג'וליה צ'יילד מספר תארי דוקטור של כבוד מאוניברסיטאות שונות.
את גודל הצלחתה ניתן להשוות לאלו של אופרה ווינפרי ומרתה סטוארט בימינו.

מאז תוכניתה הראשונה ועד מותה בשנת 2004, כתבה צ'יילד ספרים רבים והקליטה אינספור תוכניות טלוויזיה. עתה הגיע זמנו של סרט בכיכובה של דיוה אמיתית אחרת – מריל סטריפ. לא יכולתי לחשוב על שחקנית אחרת שתעז לשחק את צ'יילד. סטריפ, שבשנים האחרונות החליפה דמויות ותפקידים על גבי מסך הקולנוע בהצלחה רבה ובהפגנת יכולות משחק של דיוה אמיתית, משחקת את ג'וליה צ'יילד כמו שרק היא יודעת.

הנה הטריילר לסרט שיצא לאקרנים בישראל בתאריך 8.10.2009 –

צפיה מהנה וטעימה,,

עמיקי וקובוש

רטטוי

"רטטוי (Ratatouille) הוא ראגו של ירקות, אופייני לחבל פרובאנס שבצרפת. הרטטוי הפרובנסאלי מורכב מבצל, קישואים, חצילים, עגבניות, פלפל אדום ופלפל צהוב. הרקות מוקפצים בשמן זית, שום ועשבי תיבול" (מתוך "Bon Appetit", מילון למונחים גסטרונומיים מאת אורן גירון, ע"מ 157, הוצאת מטר)

האם לדעתכם יש אמת במוטו "כל אחד יכול לבשל"? המשפט הזה מלווה את הסרט "רטטוי", מבית היוצר של פיקסאר, ובסופו של דבר הסרט גם מוכיח שיש אמת במוטו. אני בוחר לסגור את שנת 2007 בסרט שהכי נהניתי לצפות בו השנה. זהו סרט שעוד אמשיך לצפות בו עוד ועוד, מבלי שיימאס ולו לרגע - כן, קניתי את גרסת הדי.וי.די.

"רטטוי" מספר על עכברוש בשם רמי, לא סתם עכברוש אלא עכברוש בעל רגישות גסטרונומית מיוחדת ונפש של שף. שלא כמו שאר השבט של רמי, הוא בוחר באוכל הטוב, לא עוד איסוף מהזבל אלא אוכל טרי ונקי. רמי גם בוחר את חברת בני האדם ומעריך אותם כפי שאף עכברוש אחר לא עושה זאת.

במהלך הסרט מגיע רמי לפאריס, לא רק עיר האורות אלא גם העיר שבה פועלים כמה מהשפים הטובים בעולם, נמצאות המסעדות הטובות בעולם ואיך לא - ביה"ס המפורסם, הקורדון בלו.

עלילות רמי בסרט מביאות את הצופים לבחון את רזי המטבח בפרטי פרטים, בדיוק מדהים ובתנועות מצלמה שמשוות לסרט נופח מציאותי שלא נראה בשום סרט שנעשה בנושא, ובל נשכח שמדובר בסרט אנימציה.

חוויית המטבח המוסדי שונה בתכלית מהמטבח הביתי אותו רובנו מכירים. אני יכול לומר, מניסיוני האישי, שלהיכנס למטבח במסעדה די דומה לכניסה לחדר מלחמה, וככל שמתקרבים ל"דינר רש" כך האנרגיות עולות. הסרט מדגים את האנרגיה והדיוק הנדרשים במטבח מסוג זה, את חשיבות שוטף הכלים, הסוסייר, הטבח והשף, ואפילו את מלחמתה של טבחית אחת בעולם שבמפתיע נכבש ברובו דווקא על ידי הגברים.

גם מקומם של מבקרי המסעדות לא נעדר מהסרט כפי שאינו נעדר את העולם האמיתי. המבקר שבסרט, אגו שמו, מטיל אימה בכל שף פריסאי. אחד המשפטים הנפלאים, מרבים שנכתבו לסרט, שייך לאגו: "אני לא מחבב אוכל - אני משתוקק לאוכל. ומה שאני לא אוהב אני לא בולע". באופן מפתיע, דווקא הדמות הזו, שבתחילה מצטיירת כנבל הסרט, מוסיפה לעלילה הרבה חן ומרגשת מאוד ברגעים הנכונים.

הסרט הוא חובה לכל מי שבשבילו אוכל הוא חוויה, ולא עוד משהו שצריך לעשות כדי לשבוע. חוויה כזו עוד לא הייתה לכם. בתיאבון וצפייה מהנה.

קפה טרנזיט

בימים אלו עלה למסך הקולנוע, במוזיאון תל אביב, סרט איראני בשם "קפה טרנזיט", סרטו של קמבוזיה פרטובי. הסרט הוא הפקה משותפת של איראן וצרפת משנת 2005.
נושא הסרט הוא נושא שאני באופן אישי מאוד אוהב. הסרט מספר על מאבקה של אישה בחברה הנשלטת על ידי גברים, כנגד כל הסיכויים לחיות את חייה כפי שהיא רוצה ולא כפי שהסביבה שלה מכתיבה לה.

הסרט מספר על רייהאן, אשת משפחה איראנית, אמא לשתי בנות המתאלמנת ונותרת לגחמותיו של גיסה והתרבות האיראנית. בניגוד גמור להנחיות משפחת בעלה המנוח, מחליטה רייהאן לפתוח מחדש את הקפה אותו ניהל בעלה ולהצליח במקום בו אף אישה אחרת בסביבתה לא הצליחה.

בדרך פוגשת רייהאן דמויות שונות ומעניינות. הסיפור עצמו יפה ומרגש. יחד עם זאת סובב הסרט את בית הקפה. ניתן לראות בסרט מאפייני בית קפה איראני, אוכל איראני עשיר מאוד ואהבה רבה למטבח. רייהאן אשפית במטבח ולדבריה ירשה זאת מאמה. יפה מאוד לראות את המתרחש בסרט על רקע המתרחש בבית הקפה של רייהאן.

גם אם אתם חושבים לעצמכם, "אני אלך לראות סרט שמדבר פרסית?" או "מה כבר יכול להיות מעניין בסרט פשוט כזה?" לכו לראות אותו. הסרט פשוט ויפה.

קצת על האוכל הפרסי -
מורכבותו של האוכל הפרסי משווה לו טעמים וריחות שניתן לזהות ללא כל קושי. במטבח הפרסי תבשילים רבים, תבלינים כגון כורכום, הל, זעפרן, ראשד, קינמון, לימון פרסי ועוד... עלים כגון הבזיליקום, נענע, כוסברה, פטרוזיליה, טרגון ועוד...

מסעדות פרסיות בארץ (לפי אתר http://www.2eat.co.il/) -
קשת - נווה שאנן, תל אביב
אספהאן - לוינסקי 108, תל אביב
גוהר - התעש 26, כפר סבא
ורטיגו - גיסין 37, פתח תקווה
מיטל - אחד העם 40, תל אביב
נאייב - זבולון 12, תל אביב
סלימי - נחלת בנימין 80, תל אביב
גונדי בר - היצירה 17, רמת גן
עדן - נווה שאנן 16, תל אביב
עדנה - טרומפלדור 3, רמת השרון
רנסאנס - בצלאל 46, רמת גן


לינק לאוכל פרסי:
http://www.mage.com/cooking/recipesbody.html

אשמח עם תגיבו ותספרו על חוויותיכם מהמטבח הפרסי.