מעולם עוד לא קיבלתי מאמא שלי מתכון שלם או נכון מתחילתו ועד סופו.
אמא שלי, ה"פולניה" שלי, שייכת לדור ה"בערך" וה-"לפי העין". למה אני מתכוון?
ניקח לדוגמא יום שישי רגיל בו אני מגיע לבית הורי בפתח תקווה. כניסתי תמיד תובילני היישר אל עבר המטבח בו גדלתי, לבחון מה קורה שם על הגז, לחקור מה מסתתר מתחת למכסי הסירים הסגורים ואילו טעמים חדשים מחכים במקרר.
לעולם לא אתאכזב. תמיד אוכל למצוא אצל אימי במטבח מטעמים - אם מהמטבח הפולני המסורתי או מכל מטבח בינלאומי אחר. כן, אמא שלי מולטי-שף. היא עושה שמות במתכונים שנופלים לידיה והתוצאה לעולם תהיה מוצלחת ולא פעם, אף תבייש את המתכון המקורי. במקרים רבים, אוהב אני לבקש מאימי את המתכון למנה הטעימה כל כך שנגלתה לעין ולחך זה עתה. או אז מתחיל הרומן הבלתי גמור שלי עם הפרשי הדור שבינינו.
אני, עם אהבתי הגדולה למטבח, מתייחס אליו כמו היה מעבדה בה כל מרכיב חייב להינתן במינון מדויק ובזמן הנכון. לא כך אימי. אימי, כמו רבים מבני דורה, משתמשת בטכניקות ייחודיות - טכניקות ה-"תשים לפי העין" וה-"תשים לפי הטעם". טכניקות שמוכחות כבר שנים רבות ובוודאי מלומדות באדיקות רבה בבית הספר לבישול, ה"קורדון בלו".
אבל לא בבית ספרי. ההבדל בין שתי טכניקות הבסיס הללו הוא שאם השימוש ב-"תשים לפי העין" פספס אפילו בקצת, טכניקת ה-"תשים לפי הטעם" כבר לא תוכל לעזור לי ובאשר אבדנו, אבדנו - מזמינים מבחוץ. בעיקר מסוכנות הטכניקות הללו אם עובר עלי יום עצבני במיוחד ועוויתות העין ממסכות את הצורך בריכוז הרב הנדרש עבור טכניקת ה-"לפי העין".
מוזר הבדל דורות זה בעיני שכן לשנינו רקע מקצועי/תעסוקתי הנגזר מתחום ההנדסה - היא שרטטת מוכשרת ואני ביוטכנולוג. אז איך קורה ששני אנשים שהוכשרו לעבוד על פי פלס הסרגל ומניסקוס הנוזל בביורטה, יכולים לעבוד "לפי העין"?!
ההבדל בינינו לדעתי נעוץ בספרות הבישול אז והיום. היום, ובכלל ב-15 השנים האחרונות יותר משאנו מבשלים, אנו עסוקים ברכישת ספרי בישול במבצע. (ניתן להשוות את הנוהג הזה לגידול קקטוס בודד באמצעות 10 ספרי הדרכה שיספרו על כנימה קמחית אבל לא יצילו לי את הקקטוס).
המתכונים עליהם אני גדלתי, הם המתכונים על פיהם אימי בישלה במשך שנים ארוכות. מתכונים אלו הועברו אליה מסבתא בלומה או סבתא ברטה, מחברות שונות ובמקרה הטוב אף זכו לדפוס במכונת כתיבה שהייתה לאמא במפעל בו עבדה כשרטטת.
מבין כל הספרים והחוברות על מדפי הבישול של אימי, יש ספר אחד שהותיר עלי את השפעתו הגדולה ביותר: התנ"ך של אמא שלי - קלסר ירוק מחוספס ומרופט ובו עשרות או מאות מתכונים - חלקם בכתב יד, חלקם מודפסים במכונת כתיבה וחלקם גזרי עיתונים - כולם בבלגן שהסדר, כמו במטבח, שולט גם בו.
רוב המתכונים בתנ"ך של אימי נרשמו, ועודם לעיתים נרשמים, בשפה הפולנית. כל מתכון נושא שם שהושרש גם לי. למשל, עוגה צילה, סלט אסתר, פשטידה ניוסיה, קישקע ברוריה ועוד. כשאני רושם היום מתכון בתנ"ך שלי, גם הוא ישא שם בעל אופי דומה - סלט רוזה, פשטידת פטריות רונה, סלט סבתא בלומה, סלט פאולינה, פשטידת ירקות אמא של טלי וכן הלאה.
היום אט אט, גם מאגר המתכונים צועד אל שנות האלפיים והופך למאגר ממוחשב. המתכונים המודפסים נעדרים את אופי כתב ידה של אימי, אבל לעולם לא יאבד מגע הקסם שלה, אותו היא מעניקה בשתי ידיה הנפלאות לכל מתכון, חדש כישן.
אמא שלי, ה"פולניה" שלי, שייכת לדור ה"בערך" וה-"לפי העין". למה אני מתכוון?
ניקח לדוגמא יום שישי רגיל בו אני מגיע לבית הורי בפתח תקווה. כניסתי תמיד תובילני היישר אל עבר המטבח בו גדלתי, לבחון מה קורה שם על הגז, לחקור מה מסתתר מתחת למכסי הסירים הסגורים ואילו טעמים חדשים מחכים במקרר.
לעולם לא אתאכזב. תמיד אוכל למצוא אצל אימי במטבח מטעמים - אם מהמטבח הפולני המסורתי או מכל מטבח בינלאומי אחר. כן, אמא שלי מולטי-שף. היא עושה שמות במתכונים שנופלים לידיה והתוצאה לעולם תהיה מוצלחת ולא פעם, אף תבייש את המתכון המקורי. במקרים רבים, אוהב אני לבקש מאימי את המתכון למנה הטעימה כל כך שנגלתה לעין ולחך זה עתה. או אז מתחיל הרומן הבלתי גמור שלי עם הפרשי הדור שבינינו.
אני, עם אהבתי הגדולה למטבח, מתייחס אליו כמו היה מעבדה בה כל מרכיב חייב להינתן במינון מדויק ובזמן הנכון. לא כך אימי. אימי, כמו רבים מבני דורה, משתמשת בטכניקות ייחודיות - טכניקות ה-"תשים לפי העין" וה-"תשים לפי הטעם". טכניקות שמוכחות כבר שנים רבות ובוודאי מלומדות באדיקות רבה בבית הספר לבישול, ה"קורדון בלו".
אבל לא בבית ספרי. ההבדל בין שתי טכניקות הבסיס הללו הוא שאם השימוש ב-"תשים לפי העין" פספס אפילו בקצת, טכניקת ה-"תשים לפי הטעם" כבר לא תוכל לעזור לי ובאשר אבדנו, אבדנו - מזמינים מבחוץ. בעיקר מסוכנות הטכניקות הללו אם עובר עלי יום עצבני במיוחד ועוויתות העין ממסכות את הצורך בריכוז הרב הנדרש עבור טכניקת ה-"לפי העין".
מוזר הבדל דורות זה בעיני שכן לשנינו רקע מקצועי/תעסוקתי הנגזר מתחום ההנדסה - היא שרטטת מוכשרת ואני ביוטכנולוג. אז איך קורה ששני אנשים שהוכשרו לעבוד על פי פלס הסרגל ומניסקוס הנוזל בביורטה, יכולים לעבוד "לפי העין"?!
ההבדל בינינו לדעתי נעוץ בספרות הבישול אז והיום. היום, ובכלל ב-15 השנים האחרונות יותר משאנו מבשלים, אנו עסוקים ברכישת ספרי בישול במבצע. (ניתן להשוות את הנוהג הזה לגידול קקטוס בודד באמצעות 10 ספרי הדרכה שיספרו על כנימה קמחית אבל לא יצילו לי את הקקטוס).
המתכונים עליהם אני גדלתי, הם המתכונים על פיהם אימי בישלה במשך שנים ארוכות. מתכונים אלו הועברו אליה מסבתא בלומה או סבתא ברטה, מחברות שונות ובמקרה הטוב אף זכו לדפוס במכונת כתיבה שהייתה לאמא במפעל בו עבדה כשרטטת.
מבין כל הספרים והחוברות על מדפי הבישול של אימי, יש ספר אחד שהותיר עלי את השפעתו הגדולה ביותר: התנ"ך של אמא שלי - קלסר ירוק מחוספס ומרופט ובו עשרות או מאות מתכונים - חלקם בכתב יד, חלקם מודפסים במכונת כתיבה וחלקם גזרי עיתונים - כולם בבלגן שהסדר, כמו במטבח, שולט גם בו.
רוב המתכונים בתנ"ך של אימי נרשמו, ועודם לעיתים נרשמים, בשפה הפולנית. כל מתכון נושא שם שהושרש גם לי. למשל, עוגה צילה, סלט אסתר, פשטידה ניוסיה, קישקע ברוריה ועוד. כשאני רושם היום מתכון בתנ"ך שלי, גם הוא ישא שם בעל אופי דומה - סלט רוזה, פשטידת פטריות רונה, סלט סבתא בלומה, סלט פאולינה, פשטידת ירקות אמא של טלי וכן הלאה.
היום אט אט, גם מאגר המתכונים צועד אל שנות האלפיים והופך למאגר ממוחשב. המתכונים המודפסים נעדרים את אופי כתב ידה של אימי, אבל לעולם לא יאבד מגע הקסם שלה, אותו היא מעניקה בשתי ידיה הנפלאות לכל מתכון, חדש כישן.
קובי
רשומות
1 comments:
היי "קובוש",
כרגיל, כשאני קוראת את רשמייך, חיוך נח על פניי.
נהנתי מאוד ובמיוחד מהבלוג המספר על המטבח והתבשילים הפולניים של אמך.
אז לא רק אני בוחשת בסירים כשאני מגיעה לבית הוריי ? הרי איך אפשר כשהניחוחות ממלאים גם את חדר המדרגות ? סוג של משחק מקדים :-)
מחכה לבלוגים הבאים.
דנה ס.ט
הוסף רשומת תגובה