אלו הן ארבע המילים בהן אני יכול לסכם את דעתי הכנה והבלתי מתפשרת על הספר "גרגרנות" מאת מוריאל ברברי.
עם כניסתי לחנות הספרים לכד את עיני ספר בעל עטיפה בגווני חום עליה ציור יפהפה של שולחן סעודה מפואר ובתחתית הציור, באותיות קידוש לבנה, המילה גרגרנות. בהיותי תאב בצע לכל הקשור לתרבות קולינארית, לא חלפו דקות ספורות (בהן אף הספקתי לקרוא את התקציר בצידו האחורי של הספר) וכבר הייתי בדרכי הביתה שמח וטוב לבב והספר בחיקי.
שמה של הסופרת מוריאל ברברי אינו זר על המדפים, היא חתומה על ספר שהופץ בכל פינה בשנה האחרונה ושמו "אלגנטיות של קיפוד". לא קראתי את הספר, אם כי שמו קרץ לי לא אחת כשם שחופן בתוכו סיפור מרתק לקריאה ורצוי בסיטואציה בורגנית וחמימה, למשל אל מול האח שאין לי בנעלי קיפי.
עם נטילת הספר גרגרנות לידי ניסיתי לחפש בין דפיו את מקור הציור שעל כריכת הספר, אך ללא הועיל כיוון שההוצאה לאור לא טרחה לציין מהו. אם למישהו מקוראיי יש מושג אשמח למידע.
עם כניסתי לחנות הספרים לכד את עיני ספר בעל עטיפה בגווני חום עליה ציור יפהפה של שולחן סעודה מפואר ובתחתית הציור, באותיות קידוש לבנה, המילה גרגרנות. בהיותי תאב בצע לכל הקשור לתרבות קולינארית, לא חלפו דקות ספורות (בהן אף הספקתי לקרוא את התקציר בצידו האחורי של הספר) וכבר הייתי בדרכי הביתה שמח וטוב לבב והספר בחיקי.
שמה של הסופרת מוריאל ברברי אינו זר על המדפים, היא חתומה על ספר שהופץ בכל פינה בשנה האחרונה ושמו "אלגנטיות של קיפוד". לא קראתי את הספר, אם כי שמו קרץ לי לא אחת כשם שחופן בתוכו סיפור מרתק לקריאה ורצוי בסיטואציה בורגנית וחמימה, למשל אל מול האח שאין לי בנעלי קיפי.
עם נטילת הספר גרגרנות לידי ניסיתי לחפש בין דפיו את מקור הציור שעל כריכת הספר, אך ללא הועיל כיוון שההוצאה לאור לא טרחה לציין מהו. אם למישהו מקוראיי יש מושג אשמח למידע.
באשר לספר עצמו. גרגרנות מבטיח תיאור 48 שעותיו האחרונות בחיי מבקר המסעדות הצרפתי הגדול בעולם. גיבור הספר יודע כי אלו 48 שעות שנותרו לו, ויחד עם זאת כל מה שהוא עסוק בו הוא ניסיון לאתר טעם מיוחד מעברו תוך היזכרות במאורעות הגדולים והקטנים של חייו הקולינאריים.
הספר עומד בהבטחה ואכן חושף את זיכרונותיו של מבקר המסעדות על שלל הצבעים, הריחות והטעמים שהם מפיקים. אלא שאליה וקוץ בה. הסופרת מצליחה בכל 29 פרקיו הקצרים של הספר לשעמם עד כדי אבדן טעם וריח. תיאוריה אינם עוטים כסות מושכת המעוררת רצון עז לקרוא עוד ועוד והעלילה המבטיחה מתגלה כיבשושית. ההרגשה שהסופרת נתפסת יותר ברעיון מאשר בפיתוחו זועקת ככל שאני חושב על כך יותר.
צר לי על הביקורת הנוקבת שמגיעה דווקא ממי שמבין יותר באוכל ופחות בספרות יפה, אלא שכמו באוכל אני יודע מה ערב לחיכי, נפשי ונבכי מוחי. הציפייה מהקנקן המפתה והמהביל אינה עולה בקנה אחד עם תוכו המשמים. מוטב לו הייתה מתרכזת מוריאל ברברי בחיבור כותרות לספרים.
קובי
רשומות
