שלום לכולם,
היום אני שמח לצרף פוסט אורח של ידידתי גילה אי שם מעבר לים.
קיראו ותהנו.
כמי שהתרגלה שעגבניה זה ירק (בעצם יש אומרים שזה פרי) אדום, עסיסי, שמשפריץ אם נוגסים בו בחוזקה ובעיקר מתקתק משהו, היו לי חדשות רעות כשהגעתי ל"ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות".
קודם כל הלכתי לסופרמרקטים הגדולים והמוכרים לחפש את מגוון הירקות שהייתי רגילה להם בארץ. מה שמצאתי זה ירקות ענקיים שמזכירים בצורתם את הירקות שהכרתי מהבית, הם עולים המון, ומחזיקים מעמד כמעט לנצח. ומה בקשר לטעם אתם שואלים? אין. פשוט אין טעם. העגבניות אדומות אמנם מנחות בערמות לפי צורות שונות וזנים שונים. אז ניסיתי כל פעם זן אחר. כן ישנם זן או שניים טעימים אך לאכול סלט ישראלי עם העגבניות האלה זו הוצאה כספית של מנה עקרית במסעדה.
לאט לאט התחלתי לשמוע על חניות אחרות של ירקות ופרות המנוהלות ע"י קוראנים, ומיד שמתי פעמי לאותן חנויות.
מיד עם הכנסך לחנות אתה נתקל באין סוף עלים ירוקים שונים ומשונים. מדפים מדפים של צרורות עלים ירוקים מסוגים שונים עם שמות שבחיי לא שמעתי (טוב אני לא מבינה קוראנית...) ולידם ארגזים עם משהו דמוי קישואים-פאפאיה בגדלים שונים. בעודי מפלסת את דרכי עם העגלה לעבר שולחן העגבניות בתוך הצפיפות הגדולה, אני אוספת את מעט הירקות שאני מכירה (מלפפון, פלפל וקוסברה). והנה לפניי שולחן העגבניות ואיזו הפתעה, עגבניות בצבע ממש אדום שנקראות "עגבניות ישראל". אני מיד מרגישה שלא משנה מה יהיה אבל את אלה אני חייבת לקנות. עד היום אין לי מושג למה קוראים לזן זה כך. האם פיתחו את הזן הזה בישראל אבל כיום מגדלים אותן בקליפורניה, האם זה יצוא ישראלי? אף פעם לא שאלתי בחנות על פשר העניין. העובדים מדברים ספרדית שוטפת עם כמה מילים בודדות באנגלית ואין להם שום מושג בפרטים האלה ואת הקוראנים בעלי החנות אני פשוט לא יכולה להבין מדברים אנגלית.... אז זהו, השם עושה לי את זה. אני עומדת מול ערמת העגבניות שנראות נהדר וממש מזמינות לתת ביס על המקום ובוחרת בקפידה איזה חמש או שש מתוכן. הן צריכות להיות קשות, אדומות אך לא מדי, ע"מ שיכולו עוד להחזיק מעמד שבוע. לאחר נסיונות שונים שכבר עשיתי מחנות זו, אני יכולה לומר בהכנעה - זה מה שנקרא עגבניה!!! אני מנצלת את מחירי העונה הנוחים לעומת מחירי החנויות הגדולות והמפוארות והמרווחות, ונהנת מהתקווה שזאת באמת עגבניה טבעית עם כל הויטמינים שהורגלתי למצוא בעגבניה. והטעם? משהו-משהו! שווה כל ביסון. ביסון כי אני כבר מזמן לא יכולה לעשות פה בתקציב האוכל שלי סלט ירקות ישראלי גדול. אבל "עגבניה ישראלית" שלמה ליום בסנדויץ או בסלט זה תענוג אמיתי. אני שמה אותן עם עדן חלון המטבח שלי שיקבלו עוד קצת עסיסיות מקרני השמש של הבוקר (רק אז יש קשר בין עדן החלון והשמש) וכל יום בוחרת את הבשלה ביותר.
אולי פעם אדע למה קוראים לזן הזה "עגבניה ישראלית" ואני מקווה שאני לא אתאכזב מהתשובה, אבל בינתיים כל המחיר שלהן סביר אני קונה אותן רק אצל הקוראנים ולא במרכולים הגדולים והיקרים.
בתאבון.
גילה אפרתי
היום אני שמח לצרף פוסט אורח של ידידתי גילה אי שם מעבר לים.
קיראו ותהנו.
כמי שהתרגלה שעגבניה זה ירק (בעצם יש אומרים שזה פרי) אדום, עסיסי, שמשפריץ אם נוגסים בו בחוזקה ובעיקר מתקתק משהו, היו לי חדשות רעות כשהגעתי ל"ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות".
קודם כל הלכתי לסופרמרקטים הגדולים והמוכרים לחפש את מגוון הירקות שהייתי רגילה להם בארץ. מה שמצאתי זה ירקות ענקיים שמזכירים בצורתם את הירקות שהכרתי מהבית, הם עולים המון, ומחזיקים מעמד כמעט לנצח. ומה בקשר לטעם אתם שואלים? אין. פשוט אין טעם. העגבניות אדומות אמנם מנחות בערמות לפי צורות שונות וזנים שונים. אז ניסיתי כל פעם זן אחר. כן ישנם זן או שניים טעימים אך לאכול סלט ישראלי עם העגבניות האלה זו הוצאה כספית של מנה עקרית במסעדה.
לאט לאט התחלתי לשמוע על חניות אחרות של ירקות ופרות המנוהלות ע"י קוראנים, ומיד שמתי פעמי לאותן חנויות.
מיד עם הכנסך לחנות אתה נתקל באין סוף עלים ירוקים שונים ומשונים. מדפים מדפים של צרורות עלים ירוקים מסוגים שונים עם שמות שבחיי לא שמעתי (טוב אני לא מבינה קוראנית...) ולידם ארגזים עם משהו דמוי קישואים-פאפאיה בגדלים שונים. בעודי מפלסת את דרכי עם העגלה לעבר שולחן העגבניות בתוך הצפיפות הגדולה, אני אוספת את מעט הירקות שאני מכירה (מלפפון, פלפל וקוסברה). והנה לפניי שולחן העגבניות ואיזו הפתעה, עגבניות בצבע ממש אדום שנקראות "עגבניות ישראל". אני מיד מרגישה שלא משנה מה יהיה אבל את אלה אני חייבת לקנות. עד היום אין לי מושג למה קוראים לזן זה כך. האם פיתחו את הזן הזה בישראל אבל כיום מגדלים אותן בקליפורניה, האם זה יצוא ישראלי? אף פעם לא שאלתי בחנות על פשר העניין. העובדים מדברים ספרדית שוטפת עם כמה מילים בודדות באנגלית ואין להם שום מושג בפרטים האלה ואת הקוראנים בעלי החנות אני פשוט לא יכולה להבין מדברים אנגלית.... אז זהו, השם עושה לי את זה. אני עומדת מול ערמת העגבניות שנראות נהדר וממש מזמינות לתת ביס על המקום ובוחרת בקפידה איזה חמש או שש מתוכן. הן צריכות להיות קשות, אדומות אך לא מדי, ע"מ שיכולו עוד להחזיק מעמד שבוע. לאחר נסיונות שונים שכבר עשיתי מחנות זו, אני יכולה לומר בהכנעה - זה מה שנקרא עגבניה!!! אני מנצלת את מחירי העונה הנוחים לעומת מחירי החנויות הגדולות והמפוארות והמרווחות, ונהנת מהתקווה שזאת באמת עגבניה טבעית עם כל הויטמינים שהורגלתי למצוא בעגבניה. והטעם? משהו-משהו! שווה כל ביסון. ביסון כי אני כבר מזמן לא יכולה לעשות פה בתקציב האוכל שלי סלט ירקות ישראלי גדול. אבל "עגבניה ישראלית" שלמה ליום בסנדויץ או בסלט זה תענוג אמיתי. אני שמה אותן עם עדן חלון המטבח שלי שיקבלו עוד קצת עסיסיות מקרני השמש של הבוקר (רק אז יש קשר בין עדן החלון והשמש) וכל יום בוחרת את הבשלה ביותר.
אולי פעם אדע למה קוראים לזן הזה "עגבניה ישראלית" ואני מקווה שאני לא אתאכזב מהתשובה, אבל בינתיים כל המחיר שלהן סביר אני קונה אותן רק אצל הקוראנים ולא במרכולים הגדולים והיקרים.
בתאבון.
גילה אפרתי
רשומות
0 comments:
הוסף רשומת תגובה