ד"ר שקשוקה

יום חמישי. שבוע העבודה שוב לקראת סיום. אורית ואנוכי ישבנו וחשבנו על האפשרויות השונות לבילוי בסוף השבוע, והחלטנו לנצל את אירועי "לילות יפו" לטיול בסמטאותיה, אותן סמטאות קסומות וחבויות, מהן בימים כתיקונם, ניבטים שלטים עליהם רשום "נא לא להרעיש גרים כאן", מוצפות בלילות השבת של קיץ 2007 בהמוני אדם.

אורית דורי ויהונתן בנם אספו אותי ואת עמי מביתנו ברמת גן. השעה בה הגענו ליפו הייתה שעת בין ערביים. השמש בדיוק נגעה את נגיעותיה האחרונות במים טרם תזרח על צידו השני של הגלובוס. נכנסנו ליפו ואי אפשר היה שלא להתפעל כמו תמיד מחדש ממבניה היפים ומהתחדשותה המתמדת.

כבר בכניסה ליפו העתיקה ניצבה במה עליה להקת רוק מבצעת לד זפלין, מעברה השני דוכני עבודות יד. בכיכר קדומים ליד הכנסייה, תזמורת הג'ז של תל אביב מכוונת את כליה ברעש מחריד ומסרבת להתחיל לנגן עד להסדרת התאורה בעוד מאות אנשים ממתינים. בהמשך עוד דוכנים ובמה נוספת עליה מתנגנת מוסיקת עולם.

טיילנו ונהנינו מהאווירה עד שהוכרז - רעב. הילד רעב. אם הוא לא יאכל, אנחנו נאכל את הלב על שלא הפעלנו "שחר אדום" בזמן והתכוננו לאירוע. אז מה אוכלים ביפו? חומוס כמובן. דורי מכיר בדיוק את המקום - חומוס אבו משהו. מקום מעולה, אך מסתורי - איפה הוא? לא ברור - "נמשיך למעלה זה בטח שם..." - לא שם ולא נעליים. דורי פנה לקיוסק הקרוב לשאול היכן החומוסיה, בעוד אנו ממתינים במעלה הגבעה. סימנים שספק ניסו לומר "בואו זה לא רחוק" ספק "הצילו אני טובע" גרמו לנו להתקדם לעברו. "זה כאן ישר וימינה - הוא הבטיח שזה לא רחוק". הולכים.

השמש כבר שקעה והותירה לחות כבדה ומאיימת - כן התחלתי להזיע. התייאשנו - אין חומוס והילד יהונתן עדיין רעב. אולי ד"ר שקשוקה? הרי ראינו את המקום כשחנינו, רבות וטובות שמענו עליו, אך איש מאיתנו מעולם לא סעד שם את ליבו.

מיד עם הכניסה לרחוב בו שוכנת מסעדת ד"ר שקשוקה נסכה בנו תחושת ביטחון עמוקה. ידענו כי אם יקרה לנו משהו אנחנו בידיים טובות - הרחוב מלא ברופאים! ד"ר שקשוקה, ד"ר נרגילה, ד"ר ענתיקה וד"ר לק - ממש אסותא רק לאוכל.

מיד עם כניסתנו למסעדה קידמה את פנינו מלצרית חייכנית ומסבירת פנים. התיישבנו סביב שולחן גדול ודאגנו מיד להתחיל בהחלפת מקומות הישיבה- כאן קר לי, חם לי, המזגן על הילד, הילד יהיה מצונן, טוב לא חשוב הילד כבר מצונן, חם לי וכן הלאה - משחק כיסאות למבוגרים בלבד!

ד"ר שקשוקה עמד לו בצד בתוך חצי גורן שנראה היה כמכיל את קופת סודות המסעדה, מאחורינו זוג תיירים אמריקנים צעיר ומלצרית אחת אדיבה מאד. מיד עם סיום משחק הכיסאות, המליצה לנו המלצרית על מנה עסקית בעלות של 75 ₪ לאדם המכילה טעימות מכל מטעם המוגש במסעדה. נשמע מוצלח עד שראיתי כי הטוריסטים בשולחן מאחורי הזמינו את העסקה. המנות פשוט לא הפסיקו להגיע לשולחן שלהם. כשאומרים בד"ר שקשוקה את המילה "טעימות" מתכוונים למרבה הפלא לצלחות גדולות מכל סוג מזון - בקיצור לארוחה כזו צריך לבוא רעב מאוד - בפעם הבאה אני מבטיח לנסות - זה נראה מדהים!

החלטנו להזמין תפריט ולבדוק במה חפצה קיבתנו. אז מה אוכלים בד"ר שקשוקה אם לא שקשוקה?
הזמנו סלטים לכל השולחן וקנקן לימונדה. חברינו הזמינו כל אחד שקשוקה רגילה ואילו עמי ואני הזמנו שקשוקה מרגז. הילד? הוא ישבע ממנות ההורים (גוזל, לא?)

הסלטים הוגשו מיד, בליווי חלה שלמה ובכמות נדיבה. גם קנקן השתייה הגיע מהר מאוד ועימו עוד קוסקוס מדהים עם שעועית ובשר על חשבון הבית. התחלנו לזלול. (מאחורינו - התיירים עוד חושבים אם זו תוכנית פספוסים או שמא הם באמת אמורים לאכול את הכול). די מהר הגיעו גם מנות השקשוקה להן ייחלנו. המנות הוגשו בתוך המחבתות בהן בושלו. אין ספק כי המחבתות יצאו כבר מזמן לפנסיה - דהויות ועקומות (זקוקות בעוד רגע ללחצן מצוקה שיחבר אותן לאחד הד"ר ברחוב). יחד עם זאת מראה השקשוקה המונחת בתוך מחבת כזו מזכירה בית (טוב לא את הבית שלי אבל בית). המרגז - הטוב ביותר שטעמתי מעודי. מנות השקשוקה היו מעולות ושונות לחלוטין ממה שאני מכיר בבית הפולני של הורי (לאמא שלי יש גרסה מקורית משלה).

לקינוח כבר לא היה ממש מקום אבל קפה שחור ו-2 כוסות תה בהחלט עשו את העבודה. אל השתייה שהזמנו צירפו במקום עוגיות סולת טובות. את עוגיות הסולת אכלתי בשארית כוחותיי, אך בתיאבון רב.
מעל לכל המחמאות למקום חשוב לציין את השירות - אין כמו חיוך פשוט ואמיתי כדי לעשות את חווית השירות למושלמת.

ד"ר שקשוקה - מומלץ לכל מי שסובל מכאבים, לחץ דם או כל מחלה אחרת. רופא אמיתי!