ראיון עם מרים בן יהודה זוכת פרס חובבי יין צעירים בתחרות ירדן

שיחה עם מרים בן יהודה, זוכת קטגוריית חובבי יין צעירים של תחרות ירדן מבית יקבי רמת הגולן, מגלה אישיות מיוחדת של בחורה עם אספירציות גבוהות שלא שוכחת את מה שאמר אנטוניו פורשה "אם לא תרים את עיניך תחשוב שאתה נמצא בנקודה הכי גבוהה". ג'נסיס רובינסון היזהרי – מאחוריך!

מרים השמאלית ביותר. צילום: גיל גבעוני

מרים בן יהודה, בת 30, נולדה בישראל, אך נדדה בגיל מאוד צעיר לצרפת עם הוריה וחזרה ארצה כעולה חדשה לפני 4 שנים. מנדודיה אלו הרוויחה לא מעט. אוריינטציה לשפה העברית, טעמי המטבח והיין הצרפתי ואת בעלה אדם.

למרים אמנם לשון המבטאת צרפתית כבדה אבל ישראליות מתפרצת מכל איבריה האחרים. כך לאחר שמצאה עצמה מתוסכלת מחוסר היכולת לתקשר עם עובדי שגרירות ישראל בפריז, כל אימת שהייתה צריכה לחדש את דרכונה, החליטה מרים להביא תיאוריות למעשים. מרים קיפלה את הציונות אותה החדירו לה הוריה לאורך השנים והחליטה שלענות לכל שאלה בעברית "בונז'ור" זה לא מספיק. כך מצאה את עצמה לפני 7 שנים באולפן ללימוד עברית בקיבוץ משמר השרון.

איך בכל המסע הזה משתלב היין?

לדברי מרים בעת שהותה שקיבוץ משמר השרון, אביה הגיע ארצה לבקרה. מרים שהחלה אז להסתקרן בכל הקשור ליין אך לא היו לה האמצעים לבחון אותו, ביקשה מאביה "כמו כל ילדה מפונקת" שייקח אותה לאכול בבית היין של קיבוץ מעברות. אביה שהסכים כמובן בחר יחד עם מרים במסעדה יין של שאטו גולן. למה שאטו גולן? כי אם זה בישראל וזה שאטו, אז זה חייב להיות טוב. שניהם אהבו את היין, אלא שאביה הופתע מאוד מאיכותו היות וזכר את שנות ה-80 בישראל בהן לא היה לו ממש נח עם יין ישראלי ואילו עכשיו גילה עולם אחר.

מאז בכל תמונה שמרים יכולה להעלות על דעתה יש בקבוק יין ברקע. אבל, מאחר והתעורר הרצון להעמיק את הידע עוד, וכדי לדעת כיצד לבחור יין ולהבין מדוע היא אוהבת אותו, מצאה את עצמה מרים בקורס היין של מכללת רמת גן. כל הידע המקצועי הוא תולדה של הקורס. כבר בשיעור הראשון אותו לימד ארקדי פפיקיאן מצאה עצמה מסוקרנת עוד יותר מעולם היין. לפני כן, הכול היה הרבה יותר אינטואיטיבי.

"אומרים שלצרפתים יש את זה בדם, אני באמת מאמינה בזה. אבא שלי היה שותה אבל לא היה צריך לבחור טוב את הבקבוק. בשישי בערב היינו שותים יין כשר שלא היה הכי טוב בצרפת אבל ידענו לבחור את הטוב יותר. בכל זאת יש משהו בדם"

כל מרצי קורס היין ידועים כמי שמתלוננים על כך שרמות שתיית היין בארץ זניחות ביחד למדינות אירופה. אז הנה בעקבות השאלה כמה יין שתתה מרים לפני הקורס ניתן לרשום הצלחה ברורה. לפני הקורס היו אלו 1-2 בקבוקים בחודש ואילו עתה 1-2 בקבוקים בשבוע.

מרים, האם את קוראת על כל יין לפני שאת בוחרת אותו או שהבחירה גם היום אינטואיטיבית?

"כשהתחלתי עם הקורס החלטתי שאני רוצה להכיר דווקא את היין הישראלי, להתמקד בישראל. ככה התפתח בראש הרעיון לתת לתיירים צרפתים את ההזדמנות לחוות את "דרך היין הישראלית". רעיון אותו מפתחת מרים בימים אלו. תיירים צרפתיים יהודים מסורתיים הולכים רק ליקבים הגדולים. אחרי שלמדתי שיש כל כך הרבה יקבי בוטיק איכותיים כשרים ולא כשרים, זו הזדמנות לתיירים הפתוחים יותר להכיר אותם. התאהבתי ביין הישראלי."

למה התמודדת בתחרות?

"האמת היא שבעלי הוא שראה את הפרסום בעיתון. חששתי בהתחלה כי בזיכרון שלי מצרפת גם בלימודים יש תחרות מאוד קשה ובכלל התחרויות מאוד קשות ורציניות. אבל בעניין היין הבנתי שיהיה כיף ללמוד ולהתמודד במשהו שאני אוהבת"

מרים עדיין מתקשה להתמודד עם הידיעה שזכתה בקטגורית החובבים הצעירים. אחרי חודש שלם של התרגשות שהחל עם שליחת השאלון הראשוני, התמודדות בחצי הגמר ואח"כ הגמר עצמו, הבינה מרים שההתמודדות בתחום זה הייתה עבורה מהנה. "אתה יודע שזו תחרות, צריך להיות מוכן ולעשות סוויץ' ולהבין שיש בך משהו שונה מאחרים. זו הייתה התרגשות גדולה"

היה מישהו שהתרגשת לפגוש במסגרת התחרות?

"האמת היא שהכרתי מישהו מדהים, ויקטור שונפלד היינן הראשי של יקבי רמת הגולן. אדם מדהים... ראיתי שהוא לקח את התחרות ברצינות שאני מכירה גם מצרפת. הרבה מהשופטים רצו גם לבדוק ידע וגם קצת להתבדח אבל הוא היה מאוד רציני. בחן אותי על הערכת יין, רשם כל דבר שאמרתי. זו הייתה התחנה הכי חשובה בשבילי כי סה"כ יש תיאוריה שאותה כולם לומדים. היה מדהים איך כל המתמודדים היו מדהימים בכל מה שקשור לתיאוריה, הם ידעו כל דבר על הכל. אבל בהערכת יין אתה נותן את הרגש שלך, מה שאתה מרגיש, גיל היין, ארומות, אמרתי כל מה שאני מרגישה ורואה. בסוף כשהיינו בבר ברפאל ויקטור בא אלינו לומר מה טעמנו ואמרתי לו שזה היה לדעתי בלנד בורדולזי ע"ב קברנה סוביניון והוא אמר שזה אכן קברנה סוביניון שמחתי מאוד. שיש לי את היינן הראשי של יקבי רמת הגולן שאומר לך שהיית בכיוון הנכון זה וואוו.

איך תמשיכי מכאן? לקטגוריה הבאה?

"בהמשך אני רוצה עוד ללמוד, אפילו ביום התחרות רציתי לקחת את הספר להמשיך לקרוא לפני שהלכתי לישון. זה סימן טוב כי זה עושה לי כיף."

"לגבי קטגוריה גבוהה יותר, לא בטוחה עדיין כי זה מצריך עוד הרבה יותר ידע. אבל למה לא? צריך להמשיך ללמוד הרבה ולנסות אולי להשתלב בתחום. אני רוצה לממש את פרויקט התיירות כרגע. לא ברור לי מבחינת עבודה. אמרו לי אולי להיות סומלייה... למה לא.. אבל אני צריכה ללמוד יותר בשביל זה. הפנטזיה היא להיות מבקרת יין כמו ג'נסיס רובינסון.

להכיר אנשים, את הייננים והכורמים, את אופן העבודה ואיך מגיעים לתוצאות כאלו, זה מדהים. אני מאוד אוהבת להיות בקשר עם אנשים ותחום היין זה כמו סובלימציה של כל מה שקשור לתקשורת. זה מקרב אנשים. אני גם מאמינה בהפתעות ויכול להיות שיהיו הרבה הזדמנויות שאני לא יכולה לצפות. נדבר בעוד כמה חודשים. "

קובי קלייטמן

קסמים לא רק באגדות - מל ומישל

בדומה לצעידתה של דוגמנית נעולת עקבי מחט על מסלול דוגמנות, גם מסעדה צריכה לדעת את דרכה בנבכי מתחרותיה על הררי הסגנונות הקיימים בארץ ובתל אביב בפרט. מל ומישל מהלכת קסמים מעל לכל אלו המכנות עצמן מסעדות רומנטיות וממצבת עצמה (בקלות יחסית יש לציין) כאחת המסעדות הקסומות, אינטימיות ורומנטיות שפגשתי בשנים האחרונות.

מעוצבת באלגנטיות איטלקית כפרית, קוקטית וכמעט שאינה בולטת לרחוב בן יהודה הסואן, נחה לה מסעדת מל ומישל כפנינה איתנה בזרמים חזקים. מסעדה בכל מובן המילה לו אנו מייחלים בכל פעם שכפות רגלינו דורכות במה שלא אחת נותר לא יותר ממעטפת. במקרה מל ומישל יש מעטפת, יש תוכן ויש על מה לספר.

בין פנים המסעדה לרחוב הגועש מפריד חצי וילון תחרה שמספיק לשיכחה מטרדות היום ושקיעה למהות אחרת. אינני ממליץ על ישיבה בצידה החיצוני של המסעדה שם תאבדו כל תחושה שתיארתי עד כה למרות שתוכלו "להנות" מטיבול ניקוטין ופחמן חד חמצני ייחודיים.

בפתחו של ערב במסעדה מוגש לחם ע"ח הבית. הלחם משובץ פרי יער יבש ומעט מטוגן לדרגה המזכירה פרנץ' טוסט עבה. יחד עם הלחם מוגשת באופן מסורתי צלוחית שמן זית בצירוף חומץ בלסמי. כבר בפעם הראשונה שביקרתי במקום שמתי לב למתקתקות יתר מעניינת מאוד מכיוון הבלסמי או אז התברר כי במל ומישל עושים שימוש בחומץ בלסמי מיושן ומצמצמים אותו לכדי הדגשת מתיקותו.

הפעם האחרונה בה ביקרתי במל ומישל התקיימה בנוכחותם של 3 מלווים שנועם השיחה עימם יחד עם 2 בקבוקי יין רוסו מונטפוליצ'יאנו 2006, טוסקנה הותירו אותנו מרוצים ומחייכים משך כשעתיים וחצי. עמי, אבי ואיתן אשר בררנותו וחקרנותו של כל אחד מהם (כולל אותי כמובן) בתחום הקולינארי עולה על האחר הסבה לי עונג וציפייה לבאות.

התפריט מחולק כמיטב המסורת האיטלקית לאנטיפסטי, Primi ו- Secondi על אף שהדמיון בין איטליה והתפריט על מרכיביו ואופן הכנתם חלקיים בלבד, אם כי אין בכך כל פגם שהרי המסעדה מגדירה עצמה איטלקית-אירופאית-ים תיכונית (שילוב המאפשר כמעט הכל מהכל). טוב עשו בעלי המסעדה שצירפו לתפריט תפריטון צידי המכיל Picola – מנות שחלקן קיים ב – Primi ומגיעות כמאמר התפריט קטנות יותר (ובכך פתרו לסועד הישראלי דילמות רבות).

בין המנות הראשונות שראויות לשבח מצאתי אספרגוס בצבע ירוק משגע שבישולו הופסק בדיוק רב ואז נצרב בעדינות שהותירה בו קריספיות וטעם נפלאים עם ביצה עלומה. מנת ירק שוק בציר עגל ולימון התגלה כקולורבי מבושל בציר חלומי ונושנש מבלי להותיר זכר גם לציר. מנת קרפצ'יו קלאסי עם מלח גס, שמן זית, בלסמי, אורוגולה ופרמזן זכתה גם היא להוקרה רבה. מנת סרדינים כבושים זכתה להתלהבות פחותה בשל מליחות יתר, שלי דווקא לא הפריעה. תלונה אחת אני חייב לציין – בכל הפעמים בהם ביקשתי לטעום מהברזואולה של מל ומישל התברר כי היא חסרה. יש שתי אופציות – להוריד אותה מהתפריט או לשלוח לי מנה הביתה.

עד כאן בקבוק יין ראשון.

הגיע זמנן של המנות העיקריות לפרוט על נימינו. התרשמתי מאוד מהפוטנציאל הממומש של נקניקיות הבית המורכבות תערובת עגל, בשר לבן וגבינת פיקורינו, חגיגה אמיתית, כל ביס מהנקניקיות קירב אותי לאלוהים ועד שיצאתי מהמסעדה צמח לי שטריימעל (מזנבת בעברית) על הראש. מנה נוספת שהרשימה אותי היא ניוקי פריזאי (gnocchis à la parisienne) שהוא ניוקי העשוי מבצק הדומה לבצקן של פחזניות, מבושל וצרוב בגבינה - מעדן אמיתי. מנה נוספת שראויה לציון היא מנת נתחי הסינטה שהזמנתי באחת הפעמים, הנתחים הסבו לי עונג רב במידת עשייתם, כפי שהתבקש, ובטעמם המצוין.

בעוד בלוטות הטעם מגורות, אציין בקינוחים את הטירמיסו כחוויה מתקנת לכל מי שטועם אותו. השירות במקום שקט, אדיב, אלגנטי, סבלני ומקצועי מאוד והרי לשם כך ראוי להשאיר טיפ מכובד.

ככלל אוכל להפליג ולספר עוד ארוכות אודות התאהבותי במקום, אלא שעוד אני כותב שורות אלו עולות בי תמונות, ריחות וטעמים מציפים את חלל פי. כל שנותר לי הוא לשלוח אתכם עם פתק מחובש השטריימל הטרי לפינה הקסומה של מל ומישל.

עד כאן בקבוק יין שני.

שלכם,

קובוש

מורטי והלן

המצרכים למתכון של מורטי והלן: 3 בחורים צעירים, כאלה עם רצון עז להביא משהו שונה, חנות מכולת ישנה, קמצוץ מבן יהודה של תל אביב והרבה אנשים שמחים. ואופן ההכנה? פשוט מאוד. לוקחים את המכולת ישנה, נותנים למעצב חכם שיהפוך אותה ללאונג' דו-קומתי סטייליסטי ועדכני, אחר כך מערבבים פנימה את 3 הבחורים שבהחלט משרים אווירה של נינוחות ושמחת חיים, ולטאץ' הסופי מתדלקים כמה משקאות מהברמן החתיך. התוצאה היא ערב מהנה לכל מטרה.

הגענו בשלישי בערב למורטי והלן, בר חדש יחסית (3 חודשים) שנפתח בבן יהודה 196. כבר בכניסה למקום הרגשנו באווירה שונה - החל מהעיצוב, קיר לבֶנִים בהירות עם בר עץ חום כהה וקיר הטפט הקונטרסטיים, דרך המוסיקה וכלה בחיוכים וב"סבבה" שהפגינו הנוכחים.

התיישבנו על הבר והזמנו שתייה (בירה ומרטיני ביאנקו). השירות היה יעיל מאוד וחייכני. המוסיקה שליוותה את שהייתנו במורטי והלן הייתה מוסיקה ישראלית כיפית. בכל יום יש די.ג'י אחר - הקהל שמכיר ויודע להבדיל מתאים עצמו לסגנון שמתאים לו - ימי חמישי-שישי הם כמובן ה"סליזיים" יותר והמוסיקה, לדבריו של נעם אחד הבעלים, מביאה לכדי ריקודים על הבר (אני בטוח שלברמן אין התנגדות) ובכל מקום פנוי אחר.

אגב, האוכל זול וחביב - אכלנו קובה עם טחינה וטוסטי גבינה עם טפנד זיתים, שהיו מעולים (המלצתו של הברמן). קינחנו בצ'ייסר בחרובקה. אני חייב לציין לטובה את מבחר המשקאות. לדעתי קשה יהיה להתקיל את הברמן במשקה שלא יהיה לו להציע. אני אומר את זה כי לצערי דווקא משקה כמו בחרובקה אין להשיג בכל בר, למרות הפופולאריות של המשקה.

מורטי והלן, מורטי והלן - מי אלה לעזאזל? מדובר בהורים של ג'רי סיינפלד (לא ההורים האמיתיים אלא מהסיטקום המפורסם). לא מדובר שאיזושהי כוונה עמוקה ופילוסופית אלא בשם מדליק שעושה את העבודה וגרם גם לי, כמו לרבים אחרים, לשאול למה ולהיכנס פנימה.

נעם מספר שבזמן הקצר שבו הבר קיים, המקום שלהם הצליח המקום ליצור לעצמו אוכלוסיית מבקרים קבועה שהולכת וגדלה - הישג יפה מאוד, בהתחשב בעובדה שהמבקרים אינם מגיעים רק מה"שכונה" אלא מכל איזור המרכז והשרון. המקום נטול פוזות ומלא באנשים שמגיעים ליהנות ממקום אחר ולא רק לעשות סיבוב ולעבור לבר הבא. מורטי והלן הוא בהחלט מקום לפתוח ולסגור את הערב בכיף.