גלידריות - פרק ב

נותרו לנו 3 גלידריות מובילות לסקר. רגע לפני שאגש למלאכה אספר עוד כמה עובדות מעניינות על גלידות, למשל עובדה ידועה היא שאין זה חוקי באלבמה להסתובב עם גביע של גלידה בכיס האחורי או שמקור הביטוי פעם שלישית גלידה הוא בכלל בביטוי האנגלי "third time I'll screem" אשר התעברת לו בשיבוש מקסים למה שהוא היום. עובדה מדהימה נוספת היא 13% מהגברים מלקקים את קערת הגלידה כשהם מסיימים לאכול אותה ואילו רק 8% מהנשים חולקות את אותו הנוהג שאני באופן אישי מחבב מאוד.

נסיוני עם גלידות מראה שגלידה אפשר לאכול כמעט בכל מקום ובכל מצב, אלא שהתעמקות בנושא חשפה בפני עולם של איכות ויצירתיות שאינם נופלים מהמונח גורמה. ובכל זאת את הגלידות בטעמי אבוקדו, שום או דלעת נשאיר למסעדות שם הן יכולות לקבל את הכבוד להן הן ראויות, שהרי אף אחד מאיתנו לא ירוץ לקנות גלידת דלעת מרצונו החופשי, בעודו שפוי ביום קיץ חם.

הסיציליאנית

את "הסיציליאנית" אני מכיר שנים. הגלידריה הזו מלווה אותי בכל מעבר מכוון או שלא מכוון ברחוב אבן גבירול. אם אינני טועה שופץ המקום לפני כשנתיים, הליך ששידרג אותו בכמה רמות והפך אותו למקום שלא ניתן להתעלם ממנו כשעוברים ברחוב. גם מקורה של גלידה זו באיטליה, אם כי כאן מדובר באיטלקי שעשה עליה וטוב שכך.

גלידת החלב במקום מכילה 4-5% שומן. ניתן למצוא גם מגוון של גלידות סויה (למי שרגיש לחלב או סתם מעדיף ליהנות פחות ולוותר על גלידות החלב המצוינות) וסורבה. באופן אישי אני מאוד אוהב את גלידת הנסטלה, המצטיינת באמינות למקור, פררו רושה גם היא טובה ואיך אפשר בלי גלידת החלבה. במקום ניתן למצוא גם קינוחים מורכבים יותר מגלידה בכוס, אך מאחר ולא טעמתי אמנע מלבקרם.

יש לציין כי השירות במקום מצוין ואדיב כפי שצריך להיות במקום אליו מגיעים כדי לצאת עם חיוך פרוס מאוזן לאוזן. המינוס היחיד הוא שלעיתים ניתן להגיע למקום ולגלות שהוא מלא עד אפס מקום. במקרה כזה אני מציע לעשות סיבוב קצר בכיכר רבין או להיכנס לקולנוע "גת" הנעים ולחזור בשנית.

עכשיו משגיליתי עד כמה התחרות קשה, אני מעריך את המקום עוד יותר. אמשיך לשוב אליו גם בעתיד.

וניליה

ל"וניליה" נכנסתי ביום שבת האחרון לראשונה וגיליתי מגוון טעמים מאוד גדול, בשיחות עם בעלי גלידריות אחרות בהחלט ציינו את הוניליה כמתחרה ראויה. לאחר טעימות מספר ליקקנו להנאתנו בן זוגי ואני גלידת תאנים, פאי לימון ושוקולד לבן עם הל. אם לומר את האמת, הגעתי עם ציפיות גבוהות מאוד בעקבות המלצות ואיזכורים במקומות שונים.

גלידת התאנים היתה מצוינת ובהחלט עמדה בציפייה, גלידת פאי הלימון הכילה חתיכות בצק פאי שהיו מבורכות (מי כמוני אוהב בצק), אך גדולות מדי לטעמי ואילו גלידת השוקולד לבן עם הל, שהכילה שבבי שוקולד שובבים, הייתה טעימה מאוד אך מתוקה מדי. ככלל הגלידות שטעמנו במקום היו מעט מתוקות מדי לטעמנו.

יש לציין לטובה את היצירתיות של בעלי המקום - סורבה שמפניה, וניל ג'ינג'ר, פאי תפוחים וקלבדוס, גלידת תה ירוק, גלידת אלפחורס ועוד. היצירתיות עושה את המקום מעניין למרות המיקום הבעייתי מזה זמן רב למול שיפוץ רחוב אבן גבירול המתחדש.

בסה"כ אני חושב שייטב למקום אם יבחר צוות מוכרים בוגר יותר בגילו ובניסיונו ובהורדת רמת המתיקות. המקום ככלל היה מלא כל הזמן וניכר היה שהוא מצליח לעורר עניין ומקור משיכה לתושבי הסביבה.

ארלקינו

את "ארלקינו" אני מכיר מסניפם בדיזנגוף, סניף מסביר פנים ואדיב. ארלקינו פתחו לאחרונה סניף ברחוב בן גוריון בו הספקתי לבקר לפני שבועיים. בנוסף, זכיתי לטעימה משירות המשלוחים החדש שלהם, שהתגלה כאמין, דייקני ונוח.

אהבתי את גלידת סחלב שהייתה נאמנה לטעם הסחלב ובמרקם מתאים, וכן את העדיאלה שהיא ורסיה ונילית של חרוסת שדווקא הפתיעה אותי לטובה. ישנן כמה נקודות תורפה בגלידות האחרות שטעמתי (לימון בזיליקום, שוקולד, מסקרפונה ואפרסקים צלויים, חמאת בוטנים ריבת חלב וגנאש שוקולד ופירות יער) או שהטעם מודגש מדי כבגלידת הלימון-בזיליקום (הבזיליקום דומיננטי יתר על המידה ומה שנותר על הלשון בסופה של טעימה הם מתיקות ובזיליקום), או שהטעם חסר טוויסט כמו בגלידת השוקולד.

הציפיה הייתה גבוהה יותר מהתוצר הסופי. בנוגע לסניף הרשת רח' בן גוריון, המקום מצוי במיקום נהדר המכיל מרפסת הצופה לשדרה המפורסמת, הסניף נקי מאוד ונוצץ. יעשו טוב הבעלים אם יחליפו את עובדי הדלפק הצעירים, אשר על כל טעימה ללקוח לוקחים טעימה גם אל קרבם.

המיוחד בגלידריה זו היא שהתשלום הוא פר גודל כוס, כאשר הלקוח הוא זה שבוחר את מספר הטעמים שהוא מבקש לשים בכוס. יחד עם זאת, כמה טעמים אנחנו באמת רוצים לשים בכוס - נכון הוא שהישראלי הממוצע מתאפיין ב"עיניים גדולות", אך לעיתים עדיף שאת הבחירה עבור הלקוח יעשה המוכר.

המשלוח אגב מגיע מלווה בגביעי גלידה פריכים טעימים מאוד, במפיות ובכפיות כאילו הרגע יצאנו מתוך הגלידריה - כיף אמיתי בעיקר בחום הקיץ.


לסיכום, טוב יעשה כל מי שקורא כתבה זו אם יצא לבדוק את "השטח" בעצמו. יש לתל אביב הרבה גלידה להציע, בהרבה גוונים וטעמים, בצורות הכנה שונות ובאיכויות שונות. הגיע אולי הזמן לקרוא גלידות על שם נירון, מדיצ'י, מרקו פולו והנרי השני - בזכותם אנחנו יכולים ליהנות היום ממה שלדעת רבים הוא אולי הסיבה היחידה לצאת בקיץ מהבית לעבר החום המהביל.

שיהיה לנו קיץ קל ומלא גלידות,
קובי kubush