אני רוצה גלידה עכשיו - חלק 1

אין הרבה דברים טובים שאני יכול לומר על העונה הכי לא אהובה עלי, הקיץ. אינני חסיד גדול של הזעה 24/7. לא סתם אני אוהב את ספורט השחייה - זהו הספורט היחיד שבו אין להזעה משמעות כהוא זה. אולם הספורט העדיף עלי הוא דווקא ליקוק גלידה למרחקים ארוכים, עליו זכיתי באולימפיאדת קיץ 2006 במדליית זהב.

אחד הסמלים המובהקים של הקיץ היא הגלידה. אם כי המעדן המתוק יכול ללוות אותנו לאורך כל השנה. נכון שבחורף האופציה ללקות ב - Brain Freeze גבוהה הרבה יותר. עם זאת, מדובר בקינוח איטלקי שמגיח לכפיותינו בהזדמנויות רבות במהלך השנה, בלי קשר לעונותיה.

אז לכבוד הקיץ שהגיע החלטתי, לאחר לבטים קשים, לבצע שירות לציבור הרחב ולסקור את הגלידות המוצעות לצרכנים.
החלק הראשון המוצג כאן ידון באותן גלידות המצויות בכל פיצוציה או קיוסק, הגלידות שנועדו לספק את תאוותנו הרגעית ולצנן מעט את תלאות הדרך.

על מנת שאוכל לשמור על מאזן מחשבתי ככל שניתן (משום שמאזן הסוכר שלי נפרץ כבר מזמן), פניתי לעזרתם של מספר חברים שהסכימו לסכן את בריאותם ולהשתתף בערב טעימות גלידה.

הגלידות אותן בדקנו:
1) נוק אאוט (קוקוס, וניל עוגיות, שוקולד אגוזים, עינוגי שקדים וונילה, פינוקי תות)
2) מגנום (Desire שקדים ושוקולד, לבן, שוקולד, Desire שוקולד צ'אנקס)
3) האגן דאז (בננה קרמל, עוגת גבינה, שוקולד, מקדמיה)

בראש ובראשונה, אני חייב לציין לחיוב את השינוי הדרמטי שעברו הגלידות עם השנים, מכירת גלידה מלווה היום בפרסומות בעלות סקס אפיל חזק ובעטיפה סקסית לא פחות. כיום, התחרות הגדולה בשוק זה מחייבת את היצרנים לנקוט אסטרטגיות יצור ומכירה קשוחות, יחד עם עליית מחירים לא קטנה.

במקביל לעלית מדרגה בכל הקשור לשיווק, עברו הגלידות לעולם ציפויים חדש וטוב יותר. במרבית הגלידות שטעמנו (לבד מהאגן דאז, המגיעות בכוסות) ציפוי השוקולד נע בין שוקולד טוב למעולה, אם באחוזי הקקאו הגבוהים יחסית ואם במרקם עשיר באגוזים. ניתן לומר בפירוש כי גלידת השוקו-שוקו שידרגה את עצמה עשרות מונים.

גלידות נוק אאוט ומגנום הוכיחו שניתן ליצור מוצר גלידה סביר המתאים כחטיף לצינון הגוף. טעמי הגלידה במרבית המקרים אכן תאמו את הרשום על גבי האריזה, אך הביצועים בפועל אכזבו. הגלידות היו לא יותר מבסדר ואף אחת מהן לא גרמה לנו לומר "וואוו". מאחר ובגלידות עסקינן, לא ניתן היה להימנע מהשוואה לגלידות האגן דאז עליהן אפרט בהמשך.

הגלידה שרשמה את ההתלהבות הגדולה מבין הנ"ל הייתה קוקוס של נוק אאוט - סבירה במתיקותה ולא מוגזמת כאחרות וכן ענתה על מרבית הציפיות. בכל הנוגע לטעמי האישי, העדפתי את מגנום Desire שוקולד צ'אנקס שמלבד שמה הארוך מאוד (ראו פרטים על האריזה) הייתה עשירה בטעמים ובעלת מרקם ציפוי המעניין ביותר.

אם אינכם מסתפקים בחטיפי גלידה אלו, ורוצים להתענג על גלידה ברמה גבוהה יותר, אנחנו ממליצים בפה מלא גלידה על קופסאות האגן דאז. מבחר הטעמים אותו ניתן למצוא בארץ מצומצם מאוד יחסית ליותר מ-32 הטעמים אותם מייצרת החברה, אך המיעוט ניחן בכמה הצלחות.
מחירן של גלידות האגן דאז גבוה הרבה יותר מהגלידות אותן ציינתי בחלקו הראשון של הפוסט אבל מדובר בתענוג אמיתי. כמו כל דבר טוב בחיים גם כאן צריך להשקיע. דברים טובים עולים ביוקר.

מבין הטעמים שטעמנו, ניצחו שני טעמים - מקדמיה ושוקולד. המקדמיה שכמובן הכילה חתיכות אגוז והשוקולד שהכיל שוקולד, איך לא, יצרו תחושת עילוי בקרב סובבי השולחן. תחושה שלוותה דקות ספורות לאחר מכן בצורך הדחוף להוריד את רמת הסוכר בדם, אך מה יותר טוב מלהגיע לסיפוק מבלי להתאמץ יתר על המידה.

באופן אישי התחברתי מנטאלית ופיזית לקופסא שהכילה את טעם עוגת גבינה. יש משהו מטעה בקופסאות הקטנות והחביבות הללו של האגן דאז, משהו שמזמין אותך "לנשנש" את דרכך לתחתית הקופסא כאילו מצוי שם אוצר הממתין רק לך.

הגלידות שבחנו לאורך אותו ערב אינן היחידות מבין מוצרי המדף. ישנן עוד גלידות רבות הפונות לאוכלוסיות שונות - מגלידות בצורות וטעמים ייחודיים לילדים ועד לגלידות (שלא כל כך אהבתי) מתוצרת רוסית, אותן ניתן למצוא בטיב טעם ובפיצוציות בבעלות עולים מחבר העמים. ובל נשכח את קרטיבי הקרח המתמחים בנזילה לאורך היד ביום קיץ חם.

בפוסט הבא, אביא סיכום מסיור בכמה מהגלידריות המובילות בתל אביב.

שיהיה קיץ חם ומתוק.
קובי