פרונטו

ביום שישי האחרון החלטנו "לחגוג" את גיוסי בצו מילואים לשלושה שבועות במסעדה עליה חלמנו זמן רב, מסעדת פרונטו. פרונטו, הספונה במבנה לא בולט במיוחד ברחוב נחמני בת"א, היא מהותיקות שבמסעדות של תל אביב. 19שנים שהיא עומדת על תילה, ולא פחות חשוב, שומרת על רמה קולינארית מאוד גבוהה.

הקור העז שפקד את רחובות העיר לא החסיר כהוא זה מהכניסה המזמינה של המקום. כשפוסעים פנימה לחלל הנעים אי אפשר לפספס את ארון היינות עצום המידות והמפואר הממוקם בסוף הבר מימין לכניסה. התיישבנו בשולחן זוגי לאור נר ומיד הוגשו לנו תפריטים ותפריט יינות כבד משקל הכרוך בעטיפת עור הנושאת את שם המסעדה.

בעצתו של ידיד הגענו לא רעבים מידי ולא שבעים מידי, בציפייה למנות מיניאטוריות, ציפייה שהתבדתה מהר מאוד. למנות ראשונות הזמנו פרחי קישואים במילוי גבינות ואנשובי צרובים קלות על גריל, וארנצ'יני, מנה שמקורה בעולם הריזוטו, כדורי אורז במילוי מוצרלה וזיתים שהגיעו ברוטב עגבניות בזיליקום עשיר וסמיך. שתי המנות היו מצוינות, בעיקר פרחי הקישואים שהרשימו בשל טעמם המעודן.

את הארוחה ליווינו ביינות לבנים (בשבילי ריזלינג קליל וזוגי התבסם מסוביניון בלאן שהפתיע בטעמו העז. היה לו טעם חזק מאוד גבינת עובש שלא אהבתי כלל) ובלחם כפרי טעים שהוגש בלווית חמאה.

התפריט המגוון אפשר לנו בחירה בין מנות בשריות, דגים ופירות ים, ריזוטו ופסטות שונות, בהן בחרנו ללא היסוס, שכן מה יותר איטלקי ממנת פסטה עשירה והגונה?

הזמנתי מנה שלא הייתה בתפריט - פנה עם נקניקיות בשר לבן ועגבניות. זוגי הזמין פסטה לארגה על בסיס שמנת, עם פטריות פורטבלו ופול. לכאורה, נשמע שמדובר במנות פשוטות ואולי אף מעט בנאליות. אבל מרגע שהעין צדה מנה והמוח מתחיל לדמיין את צורתה קשה לעצור ולומר "רגע, אולי אקח מנה מתוחכמת יותר".

אני מוכרח להודות שהמנה שתיארתי לעצמי כלל לא דמתה למה שהוגש לי לשולחן, מנה ברמת גימור ועשייה מצוינות. הפנה שלי הייתה עשויה למשעי, הנקניקיות המצוינות טוגנו וחברו למנה ממש לפני ההגשה, ולרוטב שליווה את המנה לא נותר זכר בתום האכילה - מיצוי טעמים מקסימאלי ממרכיבים יחסית פשוטים.

המנה השנייה הוגשה בצורה די מפתיעה. עלי פסטה (דומים ללזניה) שהוכנו במקום והונחו אחד על השני, בתנגודת ירוקה-צהובה, ובין השכבות פטריות ופול ברוטב שמנת ופלפל. הגשה המכבדת את המנה וטעם גן עדן. למנות נוסף הפרמזן המסורתי שהמלצרית גירדה לעינינו ישר לתוך הצלחת, טרי וטעים.

בתחילת המאמר כתבתי שהתבדנו באשר לגודל המנות - באמת לא הצלחנו לסיים את המנות הגדולות שהוגשו לנו. לא שלא היה תאבון, העיניים לא שבעו, אבל הבטן אמרה את דברה.

לאחר שנחנו מעט מהארוחה הדשנה ביקשו את תפריט הקינוחים. התפריט כלל קינוחים אילטקיים קלאסיים, מתוכם בחרנו בטירמיסו ואת האהבה השנייה בחיי זוגי, תותים במסקרפונה. הטירמיסו היה משובח, אי אפשר להכינו טוב יותר ממה שהוכן. התותים היו מפתיעים בעיקר בשל המסקרפונה שנמזג עליהם, כאילו התותים או המיץ שלהם נסחט לתוך המסקרפונה - מנה מעולה.

לצערי אי אפשר שלא להזכיר 2 חסרונות שיש למסעדה, לטעמי לפחות: החיסרון הראשון הוא אקוסטיקה. הגענו למקום בשעה שבע בערב, כשנכחה שם משפחה גדולה עם ילדים. עשו לעצמכם טובה והגיעו למקום בשעה מאוחרת יותר, חלל המסעדה לא מסוגל להתמודד עם חמולות קשקשניות וילדים רעשניים.

הדבר השני שהפריע לי היו המלצרים - בעיקר הגברים. סגנון הלבוש היה זרוק ומלוכלך, מפתיע למדי במסעדה ברמה כזו. אם הייתי בעלי המקום הייתי מקפיד יותר על נושא הלבוש, שכן הוא חלק בלתי נפרד מחוויית המסעדה.

לסיכום, פרונטו בהחלט מסעדה מומלצת. אני מבטיח כי אחרי בילוי בפרונטו לא תהיו מסוגלים לאכול אוכל איטלקי כפאסט פוד או כאוכל שמכינים מבלי לחשוב קודם לכן על מרכיביו או איכותו.

בתיאבון, קובי קלייטמן