החגיגה של באבט

את הסרט החגיגה של באבט ראיתי לראשונה באחד מערוצי הכבלים של הטלוויזיה. הסרט אמנם היה איטי ולא כל כך הבנתי למה השפה הדנית כל כך דומה לשיעול כרוני, אבל משהו בסרט תפס אותי. עד היום כשאני צופה בסרט (בפעם ה-10 אולי) אני לא יכול שלא להשתאות ממורכבות היצירה שבמבט ראשון נראית פשוטה וזניחה.

החגיגה של באבט הוא סרט זוכה אוסקר משנת 1987, תוצרת דנמרק, פרי בימויו של גבריאל אקסל. הסרט מתרחש באמצע המאה ה-19 ומספר על שתי אחיות החיות בכפר דני מבודד יחד עם קהילת מאמינים החיה על פי הלכותיו הסגפניות של אביהן, ראש הקהילה וכומר הכנסייה שלה. האחיות בוחרות להישאר בכפר ולחיות בדרך אביהן למרות שבדרכן נקרות הזדמנויות לעזוב ולחיות חיים עצמאיים.

יום גשום אחד מתדפקת על דלתן של האחיות אישה צרפתייה, המבקשת מפלט מפני מלחמת האזרחים המתחוללת בארצה. האחיות, אשר בינתיים איבדו את אביהן, אוספות את האישה, באבט שמה, אל חיקן.
במהלך השנים, באבט מבשלת עבור האחיות ועבור הקהילה הבוגרת בענווה רבה ומבלי להתבלט במיוחד.
יום אחד מתגלגל לידי באבט סכום כסף לא מבוטל. אירוע זה מתרחש בסמוך לחגיגות יום הולדתו ה-100 של אביהן המנוח של האחיות. באבט מבקשת מהאחיות רשות לבשל את הארוחה לחגיגה. האחיות שהתכוונו להגיש לחם ומרק נכנעות לרצונה של באבט ומאפשרות לה לנסוע לרכוש את המצרכים אותם מבקשת.

חזרתה של באבט מהוה נקודת מפנה בסרט ותחילתה של מערכה קולינרית מעניינת לא פחות: ארגזי יין, צבי ים, שלווים, מלבני קרח גדולים ושפע פירות אותם האחיות לא ראו מעודן. את ההתרחשויות בין לבין לא אספר כדי לא להרוס את הסרט (למי שטרם ראה אותו, מומלץ מאוד). אולם רק אחשוף שסיפורה האישי של באבט נחשף אט אט, בין המנות המוגשות לשולחן, ומתגלה בסוף כמרגש במיוחד.

הארוחה:

כל ההכנות לארוחה נערכות בקפדנות ודיוק של אמן הבקיא במלאכתו. על שולחן עץ הגדול נפרסת מפה לבנה המגוהצת במגהץ ברזל רותח על גבי השולחן, כלי האוכל נראים ככלים שנועדו לבני מלכות. שולחן האוכל יגרום השתאות לכל המביט בו, וודאי כשמדובר בתושבי כפר סגפני מאי-שם בערבות דנמרק.
כלי הבישול בהם משתמשת באבט להכנת הארוחה נראים בסרט כיומיומיים ורגילים, אך לנו אוהבי הבישול האיכותי והפאסון אלו הם כלים יקרים מפז - הכל נחושת.
בני הכפר נאספים לבית האחיות ועימם 2 אורחים חיצוניים - אצילה המתגוררת בארמון לא הרחק מהכפר ואחיינה, גנרל בצבא הדני.

התפריט:
את המנה הראשונה מרק צבים, מלווה יין אמונטילדו, יין שרי כהה בעל יישון של 7 שנים שמקורו בדרום ספרד.
מיד עם סיום המנה מוגשת שמפניה מסוג ון-קליקו 1860
לאחר השמפניה מוגשת מנת דגל ממוצא רוסי - בליני דמידוף
למנה העיקרית מוגשים - שלו בסרקופג עם פואה-גרה ברוטב טרופל, סלט עולש עם אגוזי מלך ויין אדום מסוג קלו דה ווז'ו.
מנת ביניים נוספת היא מגש גבינות קשות שסודר בצורה פילאית.
לקראת סיום מוגשת עוגת בבקה עם פירות מסוכרים ומה שנראה כמי סוכר ורום שזולפו מלמעלה.
לסיום נמזגו מים והוגשו פירות כפפאיה, תמרים, אננס, ענבים ירוקים ושחורים, תאנים שחורות ועוד
ההסבה לחדר האורחים לוותה בקפה משובח ושמפניה מסוג וויו מארק פין שמפניה.

ארוחה צרפתית שלדעתי כולנו יכולים לקנא לה.
לכם אוהבי האוכל ואוהבי הקולנוע אני ממליץ לצפות בסרט הזה יותר מפעם אחת. בכל צפיה תגלו פרטים חדשים ומעניינים.

צפיה מהנה ובתיאבון,

קובי