יום שבת, 25 באוגוסט 2012

ג'מס - כשכשרות ואיכות נפגשים בפתח תקוה

פתח תקווה, עיר הולדתי, מתפתחת בקצב מהיר בשנים האחרונות. התפתחות אזורי התעשייה בעיר, ובעיקר כניסתן של חברות היי-טק, יצר ואקום קולינארי בעיר, וואקום שהיה גם קודם בהשוואה לכל מקום שפוי שבו אנשים ניזונים מאוכל, אלא שאין ספק שכניסתן של חברות אלו הרחיבה את הואקום עם גידול באוכלוסייה הצורכת אוכל משוכלל יותר מפלאפל חתוכה אותו אני אוהב בכל ליבי.



רוב המסעדות שמילאו את הוואקום הן רשתות מזון, איכותיות יותר או פחות. לשמחתי כי רבה, מצאתי פנינה אמיתית שהדהימה אותי פעמיים - מסעדת ג'מס.

מדובר הן על מסעדה שמתפקדת גם כמבשלת בירת בוטיק (בהחלט מסעדה ייחודית בעיר פתח תקוה) והן על מסעדת בשרים כשרה.

מי שכבר מכיר את טעמיי, יודע שכשרות ומסעדות איכות אינן הולכות שלובות זרוע בנחת ברחוב. נהפוך הוא. אני מודה, ג'מס שברו את רצף הניסיונות הרע שלי וכך גם של הפרטנרים השונים שסעדו עימי שם. טאבו ה"אני לא אוכל במסעדה כשרה" מוחזר למגירה לעת עתה ומפנה את מקומו ל"ננסה, אולי יהיה טוב כמו בג'מס".

אז אם הגעתם לפתח תקוה, קריית מטלון, סורו לעבר רחוב מגשימים, שם תמצאו מבנה בעל חלל גדול מאוד המכיל בר ומקומות ישיבה סביב שולחנות בכל גודל וצורה. מתוך החלל תנו מבטכם אל עבר מיכלי נירוסטה גדולים. אלו הם מיכלי בירה המיוצרת במקום ועליה אפרט בהמשך. כאן המקום להזהיר מפני ישיבה על הכיסאות הגבוהים בצידה הימני של הכניסה – בקיץ חם אימים בחורף קור כלבים, תחליטו מה יותר גרוע. לגבי שאר החלל אין לי כל תלונות, כל מקום טוב.

אפתח בסיפורן של שתי מנות ראשונות נהדרות שטעמתי לפחות 4 פעמים ונהניתי מהן בכל פעם מחדש. המנה הראשונה היא מנת ירקות מטוגנים בבצק בירה (מעיין טמפורה) מוגשות עם מטבל כוסברה פיקנטי. שילוב נדיר, נכון, אבל אפילו עמי שנגעל רק למראה עלי כוסברה רעננים שמנפנפים לו לשלום מדוכן השוק, נשבה בקסמו של המטבל. המטבל משתלב בצורה פנטסטית עם ירקות שמרקמם תמיד נשמר פריך ונעים. אפשר היה לסיים כאן אלמלא היו עוד דברים נהדרים בג'מס.


נקניקיות דיאבלו עם פוטטוס


המנה השניה שחובה לציין היא "פוטטוס", פלחי תפוחי אדמה מתובלים בתערובת תבלינים מרעננת, פריכים מבחוץ ורכים בפנים. לכאורה פשוט ואפילו מקדונלדס מגישים כאלו, אבל אל תתבלבלו הפוטטוס האלו הם סוגה עילית בתחום תפוחי האדמה.

במנות העיקריות המגוון נע בין סלטים שונים, נקניקיות, עוף ואנטריקוט (לא, אין המבורגר). ראשון אציין את כריך המיטבול. הכריך הוא בעצם לחמניה ארוכה שבתוכה יושבים להם מעוכים כדורי בשר ברוטב עגבניות עסיסי. בכל פעם שאני אוכל את המנה הזו אני נזכר בסלופי ג'ו בגלל הצורה הרשלנית שבה הבשר נוטה לנטוף על צידי הלחמניה (אין קשר בין הטעמים של מיטבולס וסלופי ג'ו). מנה קרובה לליבי.

מנה עיקרית שניה שחובה לציין היא נקניקיות דיאבלו המורכבות מאנטריקוט וכבש. גם כאן הופתעתי לגלות שגם בתוך כשרותה של המסעדה הנקניקיות יכולות להיוותר עסיסיות ועשויות בדיוק נפלט על הגריל. נראה שהנקניקיות נעשות במקום. אזהרת מסע פורסמה לגבי נקניקיות אלו: פיקנטי עד חריף. תלוי במצב רוחו של מי שעשה אותן. קיימים עוד שני סוגים של נקניקיות – "נקניקיות בומביי" (נכון, קריצה להודו וזניחת בשר הפרה לטובת פרגית, עוף ותבלינים הודים) וכן "נקניקיות ג'מס" המשלבות תערובת בשרים ובצל – נקניקיות נפלאות גם כן.

מנה עיקרית אחרונה עליה אספר היא חזה עוף עם רוטב צ'ימיצ'ורי. אני בטוח שבעניין החזה גברים רבים היו זונחים את החזה המוכר ומפנים מבטם אל עבר המנה הכל כך טעימה הזו. אין זו מנה שהומצאה בג'מס ואין בה כל המצאה של שף צמרת, אבל היא מצויינת! כפי שהיא, אל תשנו אותה, נשנשו אותה.

כריך מיטבולס


השירות בג'מס אינו מן הטובים שפגשתי, אך אין בו כדי לפגום מן ההנאה. המקום לא לוקח את עצמו ברצינות יתרה והשירות שניתן על ידי ציבור "סטודנטיאלי" חביב, לפעמים בינוני וקשוב במידה חלקית. מאידך, אני לא חושב ששירות מוקפד ומהודק היה מייצג את המקום נאמנה.

ועכשיו לחלק החשוב ביותר – הבירות. בניגוד למסעדות הבירה עליהן כתבתי בעבר (נורמה ג'ין, פורטר אנד סאנס ועוד), הבירות מיוצרות במקום ואף ניתן לרכוש בקבוקים ולקחת הביתה. וכמו בכל מקום המכבד את עצמו ניתן כמובן להזמין מגש טעימות המכיל כוסות מוקטנות של כל טעמי בית ג'מס – אמבר אייל, דארק לאגר, חיטה, פילזנר (לאגר צ'כי), 8.8 (אייל בלגי), סטאוט (אייל אירי). היות ואני מתחבר מאוד לבירות בעלות צבעי הענבר התחברתי באופן טבעי לאמבר אייל ולאייל הבלגי. צבען אכן ענברי, הן אינן כבדות מדי ומלוות את המנות הבשריות כמו כפפה ליד. את האמבר אייל מלווה טעם אגוזי מקסים ואת בירת החיטה למשל מייצגים אפילו תבלינים ארומטיים דוגמאת ציפורן.

על מכשול אחד טרם התגברתי והוא הקינוחים במסעדה כשרה בשרית. לכך אינני מוכן נפשית או מנטאלית. יחד עם זאת, אמשיך לפקוד את ג'מס מעת לעת בשמחה רבה ואף אשמח למצוא מקומות נוספים ברמה זו.

kubush

2 comments:

הילית אמר/ה...

האוכל נהדר, גם אני מאוד אוהבת את האמבר אייל.
הקינוחים על הפנים. פעם עוד היה כאילו-קרם-ברולה עם קרם קוקוס בפנים, אבל גם הוא אבד.

שלומי אמר/ה...

אומנם מסעדות כשרות הן ממני והלאה , אינני יושב בהן אלא אם אני ממש חייב, אבל מעדות שמיעה מפי מישהי שאף רחוקה אף ממני ממסעדות אלה נאמר כי טעים מאד בג'מס.
אם לא בשביל האוכל תמיד נחמד לנסות בירה המיוצרות במקומותינו.
מאד סביר שאבקר בעתיד.
עם או בלי קשר כרגיל הכתיבה מאד נעימה.
שלומי