איטליה היום הראשון

טיסה באל איטליה הביאה אותנו באוקטובר האחרון לטיול לאורך דרום המגף האיטלקי והאי סיציליה שנבעט ממנו באלגנטיות איטלקית השמורה בד"כ למגמות העיצוב ולגברים שלה. ארבעה גברים (אבי, איתן, עמי ואנוכי) יצאו למסע שעיקרו אנשים, אוכל, יין וערים שאת יופיין וייחודן אין די מילים לתאר.

את רומא לא בנו ביום אחד, הבנו את הרמז ולא נשארנו בה אפילו יממה אחת, מיד עם קבלת הרכב בשדה התעופה, ולאחר שהבנו איך יוצאים מהחניון מבלי לפרוץ מחסום חשמלי, מיד לאחר שהבנו שכדי לנסוע לאחור צריך להכניס הילוך קדימה, ומיד לאחר שהבנו שמפתח הוא מחווה שאינה מחייבת היום בהתנעת רכב מסוג רנו, עניין שלקח לא יותר מכחצי שעה-שעה-שעה וחצי - יצאנו לדרך.

חמושים בחששות מפני האיומים הרבים ממורשתו של נינו פרינה (הזוכה הראשון במירוץ פורמולה 1, 1950) הגלומה במגפי הנהג האיטלקי הממוצע, יצאנו משדה התעופה הישר לתוך הפקק הראשון שהמחיש לנו כמה מהר באמת אפשר לנסוע באיטליה.

המטרה הראשונה של יומנו הראשון לטיול הייתה התרעננות מטיסה ארוכה והגעה לנאפולי מרחק כ-250 ק"מ דרומה מרומא. מצאנו את עצמנו סוטים מרחק 7 ק"מ משדה התעופה לעיר Ostia שלחוף ימה של איטליה. סיבוב קצר במקום הלא חשוב הזה הביא שניים מאיתנו לשוק העירוני בחיפוש אחר שישיית מים. עשר דקות, הן הזמן ש"בוזבז" בתוך בליל ריחות פרובוקטיביים בשוק המקורה בו התערבבו עשבי תבלין שאך זה נקטפו, דגים, נקניקים וגלגלי גבינה אימתניים. בעשר דקות אלו נגזל עברי כפי שהכרתיו. החלה צעידה אל עבר עתיד שימלא תובנות שלא הכרתי עד אז.

צריך קפה בשביל להתרענן. כך מצאנו את עצמנו לוגמים קפה מצוין, מתבוננים לים התיכון בחברת 3 פנסיונרים שעצרו גם הם ליד דוכן הקפה שעל חוף הים לאחר רכיבת בוקר על אופניהם ומתענגים על הבוקר החדש הזה.

החלטנו לנסוע דרומה לאורך החוף. חלפנו על פני עיירות נופש זנוחות ועשרות קבוצות של רוכבי אופניים לבושים במיטב אופנת הרוכבים. מהירות הנסיעה הממוצעת הייתה 40-50 קמ"ש, אכן הרגשנו פרועים. זקנות קצרות רואי על הכביש היו נוסעות מהר יותר.

כשהתייאשנו התחלנו בעלייה לכיוון ההרים. שעת צהריים הגיעה ואנחנו עוד רחוקים מאוד מנאפולי, בדיוק כפי שהבטיח הקול המעצבן במכשיר בג'י.פי.אס. גמלה בליבנו ההחלטה כי בעיירה הבאה שתיקרה בדרכנו נחפש מקום לאכול. כך קרה שהגענו לעיר Velletri.

במעלה אחד הרחובות הבחנו במסעדה שנראה היה כי החלה את פעילותה היומית אך לא מזמן. שמה של המסעדה "Da ezio al ponte". לעמי ולי הייתה זו חוויה ראשונה מסוגה שכן זו הפעם הראשונה שלנו באיטליה. חוויה במובן החיובי של המילה, כזו שערפלה את חושינו מתוך הנאה צרופה.

שולחנות עץ ערוכים מפות הדומות לבד וילון פרחוני בצבע טורקיז, חלונות זכוכית עצומים, רצפת עץ ישנה מעלה ניחוחות עץ לח. צלחות ותעודות מזכיות בתחרויות סומלייה וראשו של חזיר בר שהיה לו יום רע אחד, מעטרים את הקירות. לראשונה בחיי האמנתי למה שהיה כתוב על שלט המסעדה, אני באמת מאמין שהמקום קיים מאז 1964.
מזל גדול היה לנו בכך שהשפה האיטלקית היא כשפת אם לאבי. אלמלא הוא, התקשורת המרבית שהיינו יכולים לייצר עם בעל המקום הייתה שפה של חיוכים ללא תוכן.

פתחנו בצלחת נקניקים וגבינות לכל סועד. על כל צלחת הוגשו ארבעה סוגי פרושוטו ושתי גבינות ; מנצ'נגו בניחוח יין עדין וגבינת קצ'וטה בארומה מעושנת קלילה. אל המנות הללו התלווה גם לחם בעל השם המוזר "אי אפשר להפסיק לנשנש אותי" ויין הבית.

מילה על יין הבית באיטליה Vino della casa. נהוג במסעדות רבות להגיש יין בית שהוא, בניגוד למוכר בארצנו, אינו יין של היקב ששילם למסעדה באותו חודש. באיטליה יין הביתה אכן מיוצר ע"י המסעדה, אם בבעלותה יקב או ביקב הסמוך אליה. מדובר ביין אדום או לבן, בעל טעם בוסרי במובן הטוב של המילה. ניתן לדמות אותו ליין שלא עבר תהליכי סינון כך שטעמיהם החזקים של הזג או של חרצני העינב באים לידי ביטוי גם הם. הקמח המלא של עולם היין.

קיבלנו יין בית אדום קר כקרח בקנקן מעוטר. הרגשה מוזרה היא לשתות יין אדום קר כל כך ועם זאת הרגשה שונה ומענגת.

מהלך ישיבתנו במקום זרמו כל העת לקוחות שנראה היה על פי קבלות הפנים להן זכו, כי מדובר בלקוחות קבועים שנהנים שנים רבות מפרי עמלן של טבחיות בעלות ידי זהב.



לאווירה הביתי והחמימה של המקום תרמו לא מעט קרני השמש שפרצו מבעד לעצי האורן שמעבר לכביש, עת הגיעו המנות העיקריות. אכלנו בשקיקה רבה ריזוטו עם חסילונים ופטריות בניחוח לימוני קרמי עדין, ריזוטו פטריות פורצ'יני שנאספו באותו היום, ספגטי עם וונגולה קטנים וספגטי ראגו שעדינותו הדהימה את כולנו. עדינות הראגו, בשילוב הספגטי שהיה בדיוק במידה המתאימה לי (לא XL הפעם), הזכירה לי את רקדני היום והערב במחול השעות מתוך הסרט פנטזיה.

שותים אספרסו קצר, מנגבים את הריר הנוטף ומתארגנים ליציאה אל עבר נאפולי.

פתיחה קולינארית נהדרת לטיול נהדר, יום שמש נפלא ותחילתה של ידידות מופלאה עם מדינת המגף. על נאפולי וסביבותיה בפוסט הבא ולאחריו סיציליה במלוא תפארתה.