למה אולגה רז לא טובה לי לתיאבון?

אולגה רז היא דיאטנית קלינית ידועה. כזו שעובדת בבית חולים איכילוב, כזו שכתבה ספרים מגרים על דיאטת לחם, כזו שקיבלה תוכנית ברדיו בנושא תזונה, כזו ישירה ועם זאת נחמדה, כזו שעשתה אותי ביום שישי האחרון רעב ואשם מתמיד – רעה כזו.

היום שלי התחיל בהשכמה בבית שבו מונח אחר כבוד בחדר הרחצה משקל אדם לא עלינו, ולידו מראה גדולה לצורך אימות נתונים. אם בעודך מתעורר, התפתית לעלות על המשקל לבדוק אם המכשיר תקין, מיד תזכה גם במנת רגשות אשם הגונה מהפרצוף הפולני שמסתכל עליך במראה.

מכירים את הבדיחה על הפולניה שמתעוררת בבוקר, מסתכלת במראה ואומרת לעצמה – מגיע לו לבעלי? אז במקרה דנן מגיע לי.

כן, כך קרה שאחרי שנה שלא עליתי לבצע בקרת איכות למכשירי משקל אדם (לא שמשקל בהמה דגמתי, כן?), נתקלתי היום במשולש הקדוש. אני לא מדבר על קוקי, סן וז'אק אלא על משקל אדם שהיה על הרצפה, מבט פולני במראה וחולשה רגעית בה אני מאשים את השעה המאוחרת בה נשכבתי לישון. עליתי על המשקל.

אם לרגע נתעלם מתוצאות בקרת האיכות ונתייחס למשקל כאילו הוא תקין, המסקנה המדעית הברורה ביותר מהחוויה האיומה היא שחלק מהמזון אותו אנו אוכלים, נספג בגופינו (מזל שלא כולו) וגורם באופן ביזארי לחלוטין למחוג המשקל לנסוק בחדות ימינה.

המסקנה הפיזיולוגית היא שהקיץ בכל שנה קשה עלי יותר ויותר ולא בגלל ההתחממות הגלובאלית אלא בגלל ההתרחבות הגלובאלית. כשחושבים על זה אני יכול לסתום חור קטן באוזון אם מישהו יבקש ממש יפה.

בהיבט המבעס של החוויה שעברתי בבוקרו של יום שישי חם, מלא ציוצי ציפורים המשוועות לטיפת מים טרם ינשרו גם הן כעלים מן העצים, אני צריך להפחית ממשקלי את אותה כמות קילוגרמים שמכיל שק אורז צבאי גדול. כדאי לי לעשות כן בטרם אצטרך לחפש את אופנת חורף 2009 בחנות למידות גדולות במיוחד.

השוק שנחת עלי (ולא שוק הודו לצערי) הביא אותי לידי קירוב לבבות עם המטבח. במטבח גיליתי שאין לי מה לחפש, גם לא לאכול. יצאתי לדרך והמתנתי לעמי שיצא מביקור אצל סבתו. במהלך ההמתנה האזנתי לרשת 103FM, ערוץ רדיו שאני מחבב מאוד.

מהלך עלייתה של אולגה רז לשידור עלו גם בי דברים. אולגה חיונית מתמיד נשמעה כל כך נחמדה, כל כך מעודכנת, כל כך במשקל הנכון וכל כך לא הפסיקה לדבר על תזונה ודיאטה עד שנהייתי רעב בד בבד עם רגשות אשם שהחלו מנכרים בי.

ניחמתי את עצמי בלחמניה סוג ג' מהמכולת הסמוכה. שילמתי שקל וחצי וגם בצרבת ע"ש אולגה רז שליוותה אותי עד הערב. הלך לי התיאבון. אולגה – הצליח לך הפעם.

שלכם,

kubush