יום ראשון, 25 בנובמבר 2007

ז'וליין

סיפורם של שישה אנשים תמימים שנכנסו ביום שישי אחד בערב למסעדה ויצאו ממנה עם תובנות חדשות לחיים טובים יותר.

בעודנו יוצאים מהמסעדה, גילינו שלא, אנחנו לא בפריז ולא בניו יורק, אלא בתל אביב שלנו. תל אביב שזכתה לפני מספר חודשים להתהדר במסעדה חדשה - "ז'וליין". מוסד העתיד להיות דגל בים הסוער של מסעדות תל אביב.

"ז'וליין", מסעדתו של השף צ'ארלי לוי, ממוקמת ברחוב אחוזת בית, הנח בצילו של מגדל שלום. לוי מיקם את היצירה השקטה והרומנטית שלו היטב. מיקומה מרכזי מאוד ויחד עם זאת צדדי ושקט, והמקום מאפשר התנתקות משאון הרחובות הסובבים. מיקומה האטרקטיבי של "ז'וליין" הוא מתנה עבור אנשים כמוני, שרוצים באמת ובתמים להתנתק מהווי היום הסואן ולהעביר את המטרונום היום יומי האישי, ולו לכמה שעות, למקצב יותר רגוע.

נכנסנו למקום שישה אנשים לחגוג את מה שהחיים מציעים - אוכל טוב וחברה טובה (לפי האמור אתם מבינים נכון, לא הורדתי ממשקלי ולו גרם בחודשים האחרונים). עם כניסתנו למקום קידם אותנו מלצר, שהובילנו לקומתה השנייה של המסעדה. מבט במתרחש סביב הבהיר היטב כי הערב הזה, במסעדה התל אביבית הזאת, הולך להפתיע אותנו, שכן המרחב המעוצב עורר בי את התחושה שצפויה לי חוויה אמיתית. עיצוב המסעדה מרהיב. מרחב מעוצב למשעי בדק חום כהה המצפה את רצפת המסעדה, מטבח חצי פתוח, נברשות במראה עתיק, קיר לבנים עליו תלויה מראה רחבה. ועדינות, הרבה עדינות ואלגנטיות.

הזמנו ברוסקטות בצלים חומים וברוסקטות עגבניות, קרפצ'יו בקר בשמן זית ופרמזן איכותית. המנות חוסלו בתאווה גדולה. כבר בשלב זה שמתי לב לכלי ההגשה בהם משתמשים במסעדה. מדובר בכלי חרסינה עדינים המעוטרים בדוגמאות פרחים. לחברי לשולחן הקנו הכלים הרגשה ביתית וחמה.
למנות עיקריות הזמנו פסטיות עוף, פטוצ'יני בשמנת ופטריות ופילה סלמון נורווגי. המנות היו טעימות מאוד ובעיקר הפסטיה שלי שהייתה עשויה למשעי. ההגשה כיאה לשף צ'ארלי לוי מוקפדת מאוד וניכרת בה האהבה שהושקעה בהכנה. את המנות שהזמנו ליווה יין הבית ומוסיקה נעימה שהייתה מכניעה גם את האנשים הרציניים והמעונבים ביותר.

אם אתם כבר מכירים אותי, אתם בטח יודעים שקינוחים הם החלק לו אני מחכה בכל ביקור במסעדה חדשה. ובעיני, אם המטבח הוא אמנות, מטבח הקינוחים הוא הקרם דה לה קרם של האמנות. ב"ז'וליין" מציעים מגוון קינוחים ברמה גבוהה מאוד ובהגשה יצירתית. אם אמנות הייתה מילה גסה ז'וליין היתה המילה הגסה ביותר שאני מכיר.
למשל, הופתעתי מאוד לגלות שהנפוליאון שהזמנתי הוגש כתבנית פטיסייר (איכותי מאוד, אגב) עליו נעוצים משולשי בצק מקורמלים קלות. צורה מעניינת מאוד ואם לומר את האמת נוחה הרבה יותר לאכילה מהמקור. אה, כמעט שכחתי - הטעם גם עדן. זביונה קר עם פירות - אני מודה שבאופן אישי מעולם לא אכלתי זביונה. זו הפעם הראשונה. צ'ארלי אם אתה קורא שורות אלו - עכשיו אני מוכן לאכול זביונה כתחליף לארוחת בוקר, צהריים וערב. איזו עדינות, איזו מנה טעימה, מנה כלבבי.

עכשיו כשאני מרפרף על המילים שכתבתי, קצת נדמה לי שנראה כאילו שילמו לי על מנת לכתוב את הפוסט הזה (הלוואי), אולם איך אפשר שלא להכביר במילות הערצה למקום שבו האכילה היא חוויה באיכות כה גבוהה שמסעדת "ז'וליין" מספקת. שילוב מושלם של שף קפדן, מיקום מעולה, אוכל מצוין ועיצוב מרשים. אבל הייתה זו ההרגשה הכללית של שלווה שליוותה אותי ואת חברי לכל אורך הארוחה שבגינה "ז'וליין" שבתה כל כך את ליבי.

לאוהבים שביניכם - המקום מושלם לחוויה רומנטית שלא תשכח. לכל השאר - המקום מושלם כדי לשכוח קצת את העמל. (לא צריך לנסוע לאילת ולא צריך להתפנק בספא - "ז'וליין" מכילה את הכל).

תיהנו,
קובי

2 comments:

Shlomi אמר/ה...

נשמע סבבה לגמרי
בתוך ההמולה של תל אביב אבל בכל זאת מחוצה לה.
נשמע שיש מגוון לא רע בכלל של מנות.
ולפי מה שרשום גם טעימות.
נשמע בהחלט מקום שכדאי לבקר בו.
אחלה כתיבה קובי ואחלה עריכה עמי.
נ.ב. היה יותר טוב מהצפון אגב ?

מיכל עופר אמר/ה...

לא מכירה את שלומי אבל גם אני רציתי מזמן לשאול על הטיול לצפון ועל המסעדות בהן ביקרתם ברמה.
בזכות הכתיבה (והעריכה ;)) ג'וליאן נשמעת כמקום שמרתק לאכול בו ולשהות בו. התרשמתי ביותר מהאווירה שציירת כאן קובי. אולי תכתוב ספר?...
מיכל.