האם ממבשרת תצא הבשורה ?

על אם הדרך העולה לירושלים, בואך מחלף הראל, נגלית משני צידי כביש 1 המועצה האזורית מבשרת ציון. אגלה כבר עתה, בבושת פנים קלה, כי דווקא נסיעתי האחרונה לפריז היא זו שהביא אותי למבשרת ציון. הייתי צריך לנדוד אלפי קילומטרים כדי להגיע למועצה האיזורית השוכנת בסך הכל 40 דקות נסיעה מביתי. וכל זאת למה? 

מודה אני, שמעולם לא היה לי עניין במבשרת למעט הקסטל המפורסם עליו נפלו גיבורינו במלחמת העצמאות. אלא שדווקא בזמן ראיון שערכתי בפריז עם מנהלת השיווק של הקורדון בלו, עלה שמו של דוד לאור, קונדיטור בוגר ביה"ס ובעליה של "קונדיטוריית דוד לאור" במבשרת ציון. כך קרה שלקחתי הבוקר את מטלטליי לטעום את מעשה ידיו ובו בזמן גיליתי הפתעות נוספות.

עם הגיעי לרחוב היצירה שבמבשרת, גיליתי שדרה קולינארית מפתיעה מאוד ובעלת פוטנציאל עצום, אם כי חבויה ולא יפה במיוחד. במקרה זה כדאי לאמץ את הפתגם "אל תסתכל בקנקן אלא במה שבתוכו".

בצידו האחורי של הרוחב הצופה אל הרי ירושלים המוריקים, מצאתי מספר עסקים תוססים. קונדיטורייה דוד לאור, מעדני ההר הטוב (בשר ודגים), מעוז הגרעין והתבלין, אבי בן חנות יין וכן מסעדת לינק. הדבר היחיד שחסר לי במכלול הנהדר הזה היא חנות גבינות ונקניקים. תוסיפו את זה ותושבי מבשרת והסביבה יוכלו לאכול ולשתות טוב מאי פעם.

בקונדיטוריית דוד לאור מוצגים דברי מאפה מתוקים ומלוחים, לחמים וכמובן מאפה העונה – הסופגניה. טעמנו לצד קפה בריוש נהדר וסופגנייה עם ריבת תות שלמרבה ההפתעה לא הייתה ספוגת שמן כמו הסופגניות הרגילות שכולנו מכירים. עוד אכלנו (נשנשנו בדרך) קוראסון חמאה עם בצק מדופדף למשעי וריחות חלומיים וקוראסון שקדים, גם הוא מאוד שונה מהמוכר. מלית השקדים הייתה רכה מאוד והציגה טעמי מרציפן חזקים. נכון, מרציפן עשוי משקדים, אבל בדרך כלל טעמי השקדים מעודנים יותר. במקרה זה הנטייה למרציפן דומיננטית מאוד, טעימה וכמי שבמשך שנתיים הכין מאפה בעל אותו שם אך במתכון שונה, הפתיעה אותי.

הקונדיטוריה עצמה אינה פאר היצירה מבחינה עיצובית, אבל החנות הקטנה המכילה 2 שולחנות מספקת בהחלט ומותירה די מרחב לקיומה של קונדיטוריה בחלקה האחורי. מדיו של הקונדיטור לאור הם מדי הקורדון בלו ותעודתו מתנוססת באופן בולט על קיר החנות. מחזה מרשים ושונה ובעיקר מעורר גאווה וחיבור למקורותיו של לאור. בכל מקרה עצם קיומה של קונדיטוריה איכותית כזו במקום קטן ושאינו מפורסם היא חלוציות במיטבה.

חנות היין היא מהמכובדות שפגשתי מבחינת ההיצע והאיזון שבין ישראלי ובינלאומי. יחד עם זאת, המחירים לא הפתיעו אותי, עולם כמנהגו נוהג. מדפיה הגבוהים מאוד של החנות מאפשרים דירוג היינות (והמחירים) כלפי מעלה. השירות מזמין וההיצע יכול להשתלב עם כל רמת אירוח שתבחרו.

מעוז הגרעין והתבלין היא חנות קצת פחות מכניסת אורחים. הייתה בי ההרגשה כל העת שנועצים בי ובלקוחות האחרים מבטים בוחנים. יחד עם זאת, בחנות ניתן למצוא מגוון רחב מאוד של תבלינים, מוצרי אפיה וקונדיטוריה, כלי מטבח וגרעינים שעל פי הריח ששרר בחנות נקלים במקום. חנות בהחלט מעניינת היכולה לספק את כל צרכיו של בשלן מצוי.

נראה כי המתחם מוכר לתושבי האיזור וחלקם אף נשמעו כמזכירים למוכרים את מספר הפעמים שכבר היו בחנותם (מישהו אמר אני רוצה הנחה ולא קיבל?). אני חושב שמעט השקעה בחזות המתחם ועידוד של עסקים נוספים בתחום הקולינארי להיכנס אליו, יצרו פנינה שתמשוך אליה עוד מבקרים בדרך אל...או בדרך מ... ואולי אף תמשוך אנשי עסקים שמחפשים פינה שקטה עם נוף משגע. אז האם ממבשרת תצא הבשורה?

בתיאבון,

קובי קלייטמן

לה ויניה פריז - La Vinia Paris

 

 La Viniaחנות היין המרשימה ביותר שראיתי בפריז, ממוקמת ב- 3 boulevard de la Madeleine הסמוך לכיכר מדלן היוקרתית. לחנות בת שלוש הקומות ישנן לא מעט הפתעות בשרוול ומחירים המתאימים לכל כיס. השאלה היא עומקו של הכיס.

החנות מחולקת לשלוש קומות: קומה תחתונה ובה יינות צרפת מחולקים לפי אזורי היין ויינות ממדינות נוספות החל מאיטליה, גרמניה, פורטוגל וכלה בלבנון (סוג אחד) וישראל (שני סוגים). קומת כניסה המכילה גם היא בעיקר יינות צרפתיים וקומה עליונה בה ממוקמים הכוהלים (וודקה, רום, וויסקי ועוד..), בר והחלק החשוב ביותר – השירותים.

 

הגימיק ששבה את ליבי היה עמדות הטעימה בחנות. ובעצם, למה לא לעשות זאת גם בארץ? אין ספק כי מבחר היינות העצום מבלבל מאוד ובעוד עלויותיה של שורה אחת מיינות החדר המיוחד בקומה התחתונה, מסתכם בערכה של משכנתא עבור דירה בתל אביב, קשה לצפות מאדם סביר לטעום ולהכיר כל מה שבאמת היה חפץ.

בקופות הכניסה לחנות ניתן לרכוש כרטיס מגנטי ולהטעין אותו בכל סכום שתבקשו. בחנות 4 עמדות טעימה ובכל אחת כשבעה סוגי יין. מחירי הטעימה משתנים עם סוגי היינות. בכל עמדה ניתן לראות את בקבוקי היין ולקרוא עליהם מעט מן הפרטים החשובים. כל שנותר עליכם לעשות הוא לשלוף כוס זכוכית מהמתקן שליד עמדת הטעימה, להכניס את הכרטיס המגנטי לחריץ, למקם את הכוס וללחוץ על הכפתור מעל הכוס. זהו, עכשיו אתם יכולים לטעום יין. כך למשל קרה שטעמתי יין מבורדו  Chatea Bailly 2003 rouge Pessac leognan  ב-9.90 יורו בעוד הבקבוק שלו עולה 120 יורו.

החנות נעימה מאוד, בילינו שם למעלה משעה, השירות סביר וההיצע אדיר. המחירים שאציין הם אמנם הגבוהים והמרשימים אבל מדובר בחנות שניתן לרכוש בה יינות גם במחירים עממיים.

מצאנו בחנות יין לבנוני Chateau Marsyas 2009 (30.53 יורו בקבוק) ומאידך 2 בקבוקים של יקבי רמת הגולן: סירה 2009 מסדרת ירדן (26.32 יורו בקבוק)  ושרדונה 2009 מסדרת גמלא (16 יורו בקבוק) - כבוד!

מצאנו גם כל שאטו צרפתי אפשרי במחירים הנעים בין מאות יורו ועד עשרות אלפי יורו. יקב Paul Jaboulet Aine הרמיטאז' ב-21,055 יורו לבקבוק, שאטו מוטון רוטשילד 2000 במחיר 2,510 יורו לבקבוק, שאטו לאטור במחירים הנעים סביב 1,500 יורו לבקבוק, שאטו לאפיט רוטשילד 1993 במחיר 1,790 יורו לבקבוק לעומת בציר 1995 הנמכר ב-2,405 יורו לבקבוק, שאטו מרגו שמחירו נע סביב 2130 יורו לבקבוק, Romanee St. Vivant 2005 במחיר 3,000 יורו ואילו בציר 2006 במחיר 2,000 יורו.

נגעתי, לא שתיתי ולא שברתי. אם הייתי שובר כנראה שהייתי מנקה את הרצפה כשאני בתפקיד הסמרטוט. כנראה שגם היה מוצא נגדי צו עיכוב יציאה מצרפת בגין חוב ללה ויניה. לומר את האמת? לא אכפת לי. אני בטוח שאפילו בבתי הסוהר הצרפתים מוגש יין טוב.

לחיים,

קובי