יום חמישי, 9 בפברואר 2012

אוכלים בשביתות רעב? שביתות לא רק בהסתדרות

ב-14 ביוני 2011 צץ ברשת החברתית פייסבוק עמוד שקרא לחרם צרכנים על גבינת הקוטג' במהלך חודש יולי. לכאורה בעמוד לא היה שום דבר מסעיר שכן עמודים שקוראים לחרם צצים בפייסבוק מדי יום. אלא שדווקא הקוטג' הצליח לעורר גל מחאה בכל הארץ וגרר אחריו דיון ציבורי על כוחות השוק.

בניגוד למאבקים חברתיים אלימים וסוערים המצטלמים טוב למהדורת החדשות היומית, מחאות בתחום הקולינארי רוחשות ומבעבעות על פני השטח בשקט יחסי. רובן של המחאות אינו אלים. חלקן אינדיווידואליות, חלקן אלטרואיסטיות, חלקן פוליטיות וחלקן אפילו גובות חיי אדם, אבל הן תמיד מצליחות להעביר את המסר בדרכי שלום.

הצורה הנפוצה ביותר של מחאה היא שביתת רעב, המהווה כלי מחאתי בינלאומי לאורך ההיסטוריה האנושית. לא רק מבוגרים משתמשים בדרך מחאה זו. קשה למצוא הורה שלא נתקל לפחות פעם אחת במאבק כנגד מחאה עיקשת של ילדיו נגד ארוחת הערב, במטרה לממש את רצונותיהם. מאידך שביתות רעב ציבוריות מסתיימות לא אחת בטונים צורמים.

שביתת הרעב הבולטת ביותר בתקופה האחרונה בישראל הייתה זו של דר' אילדמן, יו"ר הסתדרות הרופאים בישראל. דר' אידלמן שבת רעב כאמצעי להחרפת מאבק הרופאים מול משרדי האוצר והבריאות בחודש יולי האחרון. השביתה ארכה 10 ימים, במהלכם הצטרפו אליו בצעד סמלי רופאים נוספים לתקופות קצרות. שביתת הרעב הסתיימה לאחר פניות של נשיא המדינה וראש הממשלה ובחתימת הסכם שנוי במחלוקת.

שביתת רעב בדרך כלל נושאת מסר פוליטי. ניתן למצוא לאורך ההיסטוריה שובתי רעב שלימים הפכו גיבורי תרבות, לפעמים בעל כורחם. הבולט מכולם היה מוהנדס גנדי (מהטמה גנדי) שנאבק כל חייו למען עצמאותה של הודו והיפרדותה מחסות האימפריה הבריטית. גנדי התפרסם בצומות ארוכים שקיים, חלקם כחלק מפילוסופית החיים שלו וחלקם כמחאה בלתי אלימה. כך גם, Anna Hazare שבאוגוסט 2011 שבת בהודו נגד שחיתות שלטונית. הייתה זו שביתה שמשכה עשרות אלפי תומכים והסתיימה בחקיקה למיגור השחיתות.

אך לא תמיד שביתת רעב הולידה תוצאות משמחות. בעשור האחרון היו שני מקרים שהסתיימו במותם של שובתי הרעב. בארי הורנה, פעיל בריטי ששבת בפעם הרביעית למען זכויות בעלי חיים ונפטר ב-5.11.2011 ואורלנדו זפאטה טמאיו, בדלן קובני ששבת רעב משך 83 ימים בבית סוהר בו שהה משנת 2003 בגלל השתייכותו לקבוצות המתנגדות לשלטון.

שביתות הרעב מצריכות סבילות פיזית ותעצומות נפש, ולכן הרעבים שבינינו ישתלבו טוב יותר במחאה ציבורית נגד יוקר מוצרי מזון. מחאה זו אינה דבר חדש בארצנו. אך ההתעוררות שסחפה אחריה מחאה זו בשנה החולפת החזירה לתודעה הציבורית את העובדה שלציבור הצרכנים יש כח לא מבוטל בקביעת מחירי המזון.

"מחאת הקוטג'" העלתה על נס חרם ציבורי נרחב נגד מוצרים של חברות בעזרת רשת פייסבוק שהפכה כר פורה לצמיחתן של מהפכות גדולות אף יותר. הקוטג' הפך לסמל שהוביל מאבק כנגד מחירים של מוצרי מזון (בעיקר מוצרי חלב) שהופסק עליהם הפיקוח או שלא היה קיים מעולם. מחירו של גביע קוטג' עד לפני 5 שנים היה כ-4 שקלים, אך האמיר ללמעלה מ-7 ₪. המאבק התרחב בהמשך למוצרי חלב רבים אחרים ועודו חי ובועט.

חרמות פוליטיים על מוצרי מזון גם כן מוזכרים רבות לאורך ההיסטוריה האנושית אז כמו היום. מדובר על חרמות שהטילו מדינות, עמים וקבוצות פרטיות על מוצרי מזון ממדינות אחרות במטרה לפגוע בכלכלת המדינה המוחרמת. לכך למשל נועד החרם הערבי בשנת 1949. תבוסת מדינות ערב מול ישראל במהלך מלחמת השחרור הביאה אותם לאיים על מדינות שהיו בקשרים כלכליים עם ישראל ועימן בניתוק יחסים כלכליים. הודו למשל נענתה לקריאה מדינות רבות אחרות לא.

אך גם ישראל לא טמנה ידה בצלחת עת החרימה מוצרים מיוגוסלביה בפברואר 1968 כמחאה על עמדת טיטו כלפי ישראל בדומה לארה"ב שהחרימה באותם הימים ממש מוצרים צרפתיים מחאה על מדיניות הנשיא דה-גול.

גם היום לא מעט חרמות מונהגים כנגד מוצרים המיובאים מישראל ובעיקר משטחי ההתנחלויות, כך למשל בברלין באוגוסט 2007, התקיימה הפגנה מול כלבו שקיים את "שבוע ישראל", וכך קורה בעוד מקומות רבים אחרים בעיקר באירופה כל העת.

החרם המפורסם ביותר בהיסטוריה היה "מסיבת התה של בוסטון", אירוע מפורסם בו השליכו כמה מתושבי בוסטון בתחפושות אינדיאניות מטען תה יקר מתוך 3 אניות משא בריטיות אל הים, במחאה על המיסים הגבוהים שהוטלו על התה.

נחזור לשביתות, והפעם אלו של חנוונים ואנשי תעשיית המזון. כך נפתח מאמר שהתפרסם בעיתון מעריב בתאריך 26.2.1963: "מעתה יהיו לנו, 'מכירות חיסול' מסוג חדש. לא רק מכירות שבהן מפנה הסוחר את המלאי שנשאר ברשותו מהעונה הקודמת, כדי לקלוט את יצירות האופנה החדשה, ולא רק מכירות-חיסול...אלא גם 'מכירות חיסול' של חנוונים שהחליטו 'לחסל' ייצרן הפוגע בהם, בהרשותו שמוצריו יימכרו במקומות מסוימים – קרי: ב'סופרמרקטים' – במחירים הנמוכים מהמחיר בבית החרושת".

החנוונים אמנם יצאו למאבק ממושך, אך השנים מלמדות על דריסתן הגסה של חנויות המכולת כמעט כליל, תחת רגליהם של טייקוני רשתות המזון הגדולות.

בארה"ב של שנת 1984 התקיימה שביתה רצינית הרבה יותר שאף הצליחה להשיג את מטרותיה במלואן. תחילתה של השביתה בסירובם של בתי קזינו בלאס וגאס לשאת ולתת בעניין שיפור תנאי ביטוח הבריאות לחברי ארגון "Culinary workers union" המונה כיום 60,000 חברים לעומת 18,000 ב-1987. הארגון שבת, בעלי הזי'טונים הורעבו ונוצחו.

2 comments:

marpits אמר/ה...

כתוב טוב ומעניין לקרוא. אהבתי.

Unknown אמר/ה...

כתבה מעניינת מאד ועשירה :)
יישר כח!