קטניה (Catania) - עיר ההפתעות הסיציליאנית

ארבע הפתעות חיכו לנו כשהגענו לקטניה.

הראשונה הייתה מראה העיר, שברובו הזכיר את נאפולי ממנה סלדתי כל כך. בניינים חומים מלכלוך, אין חניה, מרבית הכבישים בתיקונים והתנועה סואנת וחסרת מעצורים. ההפתעה השנייה הייתה המלון שמצאנו. ההפתעה שלישית הייתה המסעדה אליה הגענו לאכול, אך לא ניתן היה לצפות את ההפתעה שחיכתה לנו בסופה, והרביעית הייתה שוק הדגים והבשר המקומי.

הדרך לקטניה על אוטוסטראדה A18 העלתה בנו את החשק לטעום עוד מהאי הנפלא הזה. ומאחר והמרחק בין טאורמינה לקטניה הוא כ-50 ק"מ מצאנו את עצמינו במהרה בעיר השנייה בגודלה בסיציליה (300,000 תושבים בעיר וכ-700,000 סה"כ בכל המטרופולין) מקווים שהר הגעש אתנה המאיים מכל עבר או רעש אדמה לא יחרידו את האי עליו אנחנו מטיילים.

כבר למדנו שאם ברצוננו להגיע למרכזה של עיר סיציליאנית צריך למצוא את אחד מהרחובות הבאים: ויה ויטוריו עמנואלה, ויה רומא, קורסו אומברטו או ויה קאבור. מצאנו את אחד הרחובות, אלא שלמלון שחיפשנו לא היה כל זכר. אבי שלף את ה – mi scusi (סלח לי) המפורסם שלו אל מול שוטר מקומי שהתגלה כחביב ויעיל. השוטר, כיוון אותנו אל מלון Hotel Romano ברח' Via Giovanni Di Prima 20, מלון יפהפה שגרם ללסתותינו להישמט ארצה ולכיסינו לרעוד שמא שטרות היורו לא יספיקו ולו לדרוך בלובי המלון, לא כל שכן ללינה משך לילה אחד במלון. להפתעתנו גילינו שהמלון בתקופת הרצה. כך קרה, ששילמנו על מלון הפאר הזה 100 יורו לחדר בסך הכל.

עוד בטרם יצאנו את ישראל, גיליתי שלאחד מעובדיי יש קרוב משפחה שמגיע תכופות לקטניה. דאגתי לבקש המלצות למסעדות הטובות בעיר. בעקבות אחת ההמלצות הגענו למסעדת דגים שמוקמה בתוך שוק הדגים הגדול של העיר Osteria Antica Marina. שוב, הגענו עוד בטרם החלה המסעדה לפעול, למרות שמלצריה ומי שנראה היה כפטרונה ישבו סביב שולחן ברחבה שלה. אבי שיצר קשר חברי מיידי ואף הוזמן לכוס יין בחברת הפטרון לא הצליח לשבור את הקשר שנקשר נגד אנשים רעבים שלא רגילים לנוהג האיטלקי כך שנאלצנו לפנות לסיור בעיר ולשוב למקום שעה וחצי מאוחר יותר.

סיבוב בקתדראלות הגדולות הפך אותנו רעבים עוד יותר וכשהתייצבנו בדיוק בשעה היעודה הובלנו אחר כבוד לשולחן אותו בחרנו כבר בביקורינו הראשון. מלצר בלבוש מחויט ופפיון שחור התייצב לקבל את ההזמנה שלנו. תפריטים אין במסעדה לבד מתפריט יינות, שכן כל מרכולתו הים תיכונית הטריה מוצגת בפני הסועדים על גבי פלטת קרח גדולה ואילו הסלטים לבחירה בתוך המסעדה.

בחרנו ביין Belisto של יקב "Terre di Giurfo". זהו יין אדום העשוי מענבי Frappato הגדלים על אדמה גירית בגובה 550 מטרים מעל פני הים. זן אופייני לחופה הדרום מזרחי של סיציליה. היין יבש מאוד אם כי מותיר טעמים עוצמתיים של פירות יער. טעמים אלו ליוו באופן ראוי את מנות הים השונות.

ביקשנו להביא לנו למנות ראשונות ממבחר סלטי הבית כראות עיניו של המלצר.

בטרם החלו המנות להגיע לשולחננו נתבקשנו על ידי המלצר לסור אל פלטת הקרח על מנת לבחור את המנות העיקריות. בחרנו ג'מבו שרימפס, קלמארי מטוגנים ועמי שרצה פילה פשוט בחר במה שנדמה היה כנתח פילה מתאים.

עד מהרה מצאנו עצמינו שוחים בין קלמארי מוקפצים בחמאה ופירורי לחם, זרועות תמנון מוחמצות, סלט פיקנטי מבושל של עגבניות וצלפי ענק אותם מצאנו בארוחות רבות באי, מולים במילוי מוקרם של גבינות, סלט דגים בבצל "סטייל הרינג" מקומי, דיונונים מטוגנים ועוד מתנובת הים.

חוויתי תענוג של ריחות ים וטעמים מיוחדים ועשירים, לכך תרמו לא מעט היין, המיקום והחברה הנהדרת. אנשים מסוימים יסלדו ממסעדת דגים הממוקמת בתוך השוק עצמו, אחרים כמוני יוקסמו ממראה רצפות האבן העתיקות המבריקות ממי השטיפה האחרונה של מי נהר Amenano שהוזרמו עליהן ועדיין מנצנצים תחת פנסי הערב. ריחות השוק שרק נסגר והותיר את הווי היום לסועדים להתענג עליו. דומה היה שעוד ניתן אפשר היה לשמוע את צעקות הרוכלים והמיית הקונים, או שאולי היה זה היין שהוביל אותי למחוזות דמיון אלו.

המנות העיקריות הגיעו וחגיגת ריחות נוספת עלתה בנחירינו. אפילו מנת ספגטי ברוטב עגבניות שהוכנה במיוחד עבור איתן, שאינו אוכל פירות ים וזה המקום להודות לו על התעוזה והסבלנות שהפגין כלפי בחירתנו לשבת במסעדה זו, הייתה מצוינת וטרייה בכל מרכיביה.

הכל היה טעים לבד ממנה אחת, אותה מנת פילה שהונחה על צלחתו של עמי. המנה הייתה מרירה ובשרה היה נימוך אך תפל. אפילו לימון לא סייע להציל את המנה והיא נותרה כלאחר כבוד על הצלחת.

החשבון שקיבלנו בסופה של הארוחה היה ההפתעה הגדולה ביותר של אותו היום. מחד מחירי המנות כולן היה סביר,מאידך מנת הפילה התגלתה כמנת פילה דג חרב שעלתה 40 יורו. הייתה זו המנה היקרה ביותר ובפער עצום מיתרת המנות שאכלנו. לו הייתה טעימה היינו מוחלים על עוגמת הנפש שהותיר המחיר אלא שלא מצאנו כל נחמה. על עגמת הנפש ניסינו לכסות באמצעות שאריות בקבוק היין.

כך או אחרת, הארוחה הייתה נפלאה והאווירה הייתה משכרת. עמי אפילו הספיק לצלם סרטון קצר:


בדרכינו חזרה למלון, מבושמים ומצפים להיכנס לתוך מיטות עטויות בדי הסאטן, הודעתי לחברי שבבוקרו של יום המחרת בכוונתי לקום מוקדם לראות את השוק שבו זה אך אכלנו מתעורר לחיים.

הנה תמונה אחת מתוך הווי השוק עליו אספר בפעם הבאה.

שלכם,

kubush