כותרת המשנה "על הצד האפל של הארוחה האמריקנית" שמתנוססת על כריכת הספר "אומת המזון המהיר" אינה מניפולציה זולה שנועדה לגרום לנו לרכוש את הספר. כותרת המשנה היא תמצית הסיפור האמריקני כולו.
הספר "אומת המזון המהיר" נכתב על ידי העיתונאי אריק שלוסר בשנת 2001 ושימש השראה לסרטו של מורגן ספרלוק "Super size me" ולעוד רבים אחרים שבאו בעקבותיו. בארץ הופיע הספר בשנת 2007 בהוצאת הקיבוץ המאוחד (כָּעֵת), בתרגומה של רחל אהרוני.
ספרו של שלוסר הוא ספר מטריד המהווה סקירה היסטורית אודות הפיכת העם האמריקני לצרכן המזון המהיר אולי הגדול בעולם והסיבות לכך בד בבד עם עליה בתחלואה, השתלטות בעלי הון על תעשיית המזון והשלטון, על הכשל של מחוקקים להעביר חוקים לאכיפת בדיקות מזון ובקרה על מפעלי המזון ברחבי ארה"ב ועל תקווה מינורית שבחזרה לערכים בריאים יותר.
"השיטות הנוכחיות להכנת המזון המהיר מתאימות פחות לספרי בישול ויותר לכתבי עת העוסקים בטכנולוגיה ובהנדוס מזון...רוב המזון המהיר מגיע למסעדה קפוא, משומר בקופסאות, כאבקה, או כמזון יבש קפוא. מטבח המזון המהיר הוא בסך הכל השלב הסופי במערכת מסובכת של ייצור המוני. מאכלים הנראים מוכרים עברו תהליכי עיבוד והרכבה מחדש. מה שאנחנו אוכלים השתנה בארבעים השנים האחרונות יותר מאשר בארבעים אלף השנים האחרונות..."
הספר מציג בראש ובראשונה את הסיבות להתפתחות תרבות המזון המהיר בארה"ב, החל בהפיכת מעמד האישה למעמד עובד ומפרנס שזמן ההשקעה שלו בגידול הילדים וטיפוח הבית הולך ומצטמצם וכלה בהגירה המונית של עובדים זרים המהווים כח עבודה זול, זמין ובעל תחלופה שאינה פוגעת במעסיקים.
התיאורים אותם פורס שלוסר בספר נעים בין הפסטורלי, כשהוא מתאר את מעט חוות גידול הבקר העצמאיות שנותרו בערבות ארה"ב, לבין תחושת קבס, כשהוא מתאר ביקור במפעל לעיבוד בשר בעודו מתבוסס בדם הבקר המובל לשחיטה מהול בדם עובדים שלא אחת מאבדים גפיים בעבודתם זו.
" העבודות המסוכנות ביותר במפעלי הבשר מתבצעות בשעות הלילה המאוחרות על ידי צוותי הניקיון. לרוב מורכבים הצוותים האלה ממהגרים בלתי חוקיים...כשצוות ניקיון מגיע למפעל בשר, לרוב בסביבות חצות הלילה, הוא מוצא שם זוהמה בסדר גודל אדיר. שלושת אלפים עד ארבעת אלפים בהמות, שמשקל כל אחת מהן כחמש מאות ק"ג, נשחטו במקום במשך היום...אחדים מעובדי הנקיון לובשים בגדים אטימי מים; לרובם אין בגדים כאלה. מכשיר הניקוי העיקרי שלהם הוא צינור מים הפועל בלחץ גבוה, שמתיז בעצמה רבה מים מעורבים בכלור, המחוממים לטמפרטורה של כ-80 מעלות צלזיוס. כשהמים ניתזים, מתמלא המפעל בערפל מעובה כבד. הראות נעשית מוגבלת למרחק של מטר וחצי בערך...עובדים מתיזים אלה על אלה מים חמים וצורבים, המלאים בחומרים כימיים, הם דבר שבשגרה...לילה אחד, כשחזוס עבד בניקיון, שכח אחד העובדים להפסיק את פעולתו של מכשיר חשמלי. הוא איבד שתי אצבעות ונכנס להלם. ..שאר העובדים המשיכו לנקות..."
הספר עוסק במזון מהיר, אבל לא רק בתהליכים המכאניים וההיסטוריים אלא מהווה בחינה תרבותית מרתקת של עם שכל ערכיו מגולמים בעולם המזון המהיר. מעיין מחקר אנתרופולוגי על האומה האמריקנית והפצת בשורתה בעולם כולו.
הספר כתוב בצורה מעניינת, קולחת ולעיתים קשה לעיכול. לדעתי, זהו ספר חובה לכל מי שרוצה ללמוד על התרבות הקולינארית של הסובב אותנו ואת השפעותיה ברמת המאקרו והמיקרו לאורך זמן.
מספר ציטוטים:
הספר "אומת המזון המהיר" נכתב על ידי העיתונאי אריק שלוסר בשנת 2001 ושימש השראה לסרטו של מורגן ספרלוק "Super size me" ולעוד רבים אחרים שבאו בעקבותיו. בארץ הופיע הספר בשנת 2007 בהוצאת הקיבוץ המאוחד (כָּעֵת), בתרגומה של רחל אהרוני.
ספרו של שלוסר הוא ספר מטריד המהווה סקירה היסטורית אודות הפיכת העם האמריקני לצרכן המזון המהיר אולי הגדול בעולם והסיבות לכך בד בבד עם עליה בתחלואה, השתלטות בעלי הון על תעשיית המזון והשלטון, על הכשל של מחוקקים להעביר חוקים לאכיפת בדיקות מזון ובקרה על מפעלי המזון ברחבי ארה"ב ועל תקווה מינורית שבחזרה לערכים בריאים יותר.
"השיטות הנוכחיות להכנת המזון המהיר מתאימות פחות לספרי בישול ויותר לכתבי עת העוסקים בטכנולוגיה ובהנדוס מזון...רוב המזון המהיר מגיע למסעדה קפוא, משומר בקופסאות, כאבקה, או כמזון יבש קפוא. מטבח המזון המהיר הוא בסך הכל השלב הסופי במערכת מסובכת של ייצור המוני. מאכלים הנראים מוכרים עברו תהליכי עיבוד והרכבה מחדש. מה שאנחנו אוכלים השתנה בארבעים השנים האחרונות יותר מאשר בארבעים אלף השנים האחרונות..."
הספר מציג בראש ובראשונה את הסיבות להתפתחות תרבות המזון המהיר בארה"ב, החל בהפיכת מעמד האישה למעמד עובד ומפרנס שזמן ההשקעה שלו בגידול הילדים וטיפוח הבית הולך ומצטמצם וכלה בהגירה המונית של עובדים זרים המהווים כח עבודה זול, זמין ובעל תחלופה שאינה פוגעת במעסיקים.
התיאורים אותם פורס שלוסר בספר נעים בין הפסטורלי, כשהוא מתאר את מעט חוות גידול הבקר העצמאיות שנותרו בערבות ארה"ב, לבין תחושת קבס, כשהוא מתאר ביקור במפעל לעיבוד בשר בעודו מתבוסס בדם הבקר המובל לשחיטה מהול בדם עובדים שלא אחת מאבדים גפיים בעבודתם זו.
" העבודות המסוכנות ביותר במפעלי הבשר מתבצעות בשעות הלילה המאוחרות על ידי צוותי הניקיון. לרוב מורכבים הצוותים האלה ממהגרים בלתי חוקיים...כשצוות ניקיון מגיע למפעל בשר, לרוב בסביבות חצות הלילה, הוא מוצא שם זוהמה בסדר גודל אדיר. שלושת אלפים עד ארבעת אלפים בהמות, שמשקל כל אחת מהן כחמש מאות ק"ג, נשחטו במקום במשך היום...אחדים מעובדי הנקיון לובשים בגדים אטימי מים; לרובם אין בגדים כאלה. מכשיר הניקוי העיקרי שלהם הוא צינור מים הפועל בלחץ גבוה, שמתיז בעצמה רבה מים מעורבים בכלור, המחוממים לטמפרטורה של כ-80 מעלות צלזיוס. כשהמים ניתזים, מתמלא המפעל בערפל מעובה כבד. הראות נעשית מוגבלת למרחק של מטר וחצי בערך...עובדים מתיזים אלה על אלה מים חמים וצורבים, המלאים בחומרים כימיים, הם דבר שבשגרה...לילה אחד, כשחזוס עבד בניקיון, שכח אחד העובדים להפסיק את פעולתו של מכשיר חשמלי. הוא איבד שתי אצבעות ונכנס להלם. ..שאר העובדים המשיכו לנקות..."
הספר עוסק במזון מהיר, אבל לא רק בתהליכים המכאניים וההיסטוריים אלא מהווה בחינה תרבותית מרתקת של עם שכל ערכיו מגולמים בעולם המזון המהיר. מעיין מחקר אנתרופולוגי על האומה האמריקנית והפצת בשורתה בעולם כולו.
הספר כתוב בצורה מעניינת, קולחת ולעיתים קשה לעיכול. לדעתי, זהו ספר חובה לכל מי שרוצה ללמוד על התרבות הקולינארית של הסובב אותנו ואת השפעותיה ברמת המאקרו והמיקרו לאורך זמן.
מספר ציטוטים:
"החוויה של קנית מזון מהיר הפכה לשגרתית כל כך, לרגילה וליומיומית כל כך, עד שכיום היא מובנת מאליה, כמו צחצוח שיניים או עצירה באור אדום. היא הפכה למנהג חברתי אמריקני טיפוסי, כמו פאי תפוחים קטן, מלבני, מותאם לאחיזה ביד, שהוקפא וחומם."
"בעלי בריתה של תעשיית המשחטות בקונגרס עמלו בשנות התשעים קשות כדי לסכל את המודרניזציה של מערכת הפיקוח הלאומי על הבשר. הם גם השקיעו מאמצים רבים בשלילת כל סמכות מהממשלה הפדראלית לאכוף הסרת מוצרי בשר נגועים מהמדפים..."
רשומות
0 comments:
הוסף רשומת תגובה