"ארוחה מהסרטים" – חוויה של פעם בחיים

והפעם פוסט אורח של אבי ויינברום

אז היות והיה ערב מעייף ולח בתל אביב, ויום שני כבר רחוק משבת הנעימה, החלטנו אני וחברי ללכת עם זוג חברים נוסף לחוות את חווית חיינו, כפי שהובטח ע"י המסעדה מעל דפי העיתונות.

לאחר שהגענו והתיישבנו ב"הטרקלין" (ברח' נחלת בנימין), הוצעה לנו כוס יין נתזים קריר; הוא היה טעים לחיך ולא חזק במיוחד. נעים להתחלה מבשרת הטובות.

יוסי מבעלי המקום ואיזי שפר המנחה הציגו עצמם והסבירו את הרעיון של אותו ערב (סרטים ואוכל) והחלו בסדרת הסרטים הישנים שרובם משנות ה-50-70 שבחלקם כבר עשו את שלהם.

בין לבין, וכך גם בהמשך הערב, החלו להגיע המנות. ראשונים הגיעו המתאבנים. בכל צלחת נחו 6 מזאטים. המאזטים נשאו (שניים מכל סוג) חציל בטחינה, פרוסת סינטה דקה או כבד קצוץ כשלידם כף עלי רוקט. אך שימו לב: הצלחת לא הייתה אישית: כל צלחת יועדה ל-2 אנשים.

כעבור זמן הוגשה לכל זוג צלחת קטנה ובה שתי יחידות של גלילי חציל ובתוכם גבינת שמנת ערבה ושתי עגבניות שרי משופדות לידם. כמנה שנייה הגיעה ביצה עלומה אחת על מרקע פטריות. בעוד שהפטריות היו חמות וטעימות, הביצה הייתה ללא טעם וקרה. שאלתי את איזי אם אין ביצה חמה – אך הוא חייך והמשיך הלאה. שנינו לא אכלנו את הביצה הדוחה הזאת.

בין סרט אחד לשני הגיעה מנה שנשאה 5 פרוסות קטנות (כ-120 גר) של חזה אווז מעושן. מנה קטנטונת, מינימאלית; טעמת פעם והיא ... איננה. אגב, כל הצלחות עליהן שהוגש האוכל שהיה אמור להיות חם היו ... בררררר ... קרות!

המנה העיקרית היתה 5 פרוסות דקות של סינטה שאותה כל זוג (להזכירם, כל צלחת מיועדת לזוג) יכול היה לצרוב על חלוק נחל גדול ולוהט: רעיון מעניין שהוכיח את עצמו. מנת הבשר הזוגית, שלא עלתה כולה על 200 גרם, טעמה לחיכנו. לקינוח הוגשו 5 יחידות שוקולד (מקקאו בריכוזים שונים וגבוהים): מרקמם היה שמן מאד אך טעמם היה טוב; ואלה, סוף סוף, הספיקו לשני אנשים.

ומה לגבי שתייה? מלבד יין הנתזים ההתחלתי עליו ספרנו לכם בהתחלה, קיבל כל סועד כוס יין אדום (בתכולה 160-200 מ"ל) אחד. אם חשקת בכוס נוספת -- שילמת עליה בנפרד (20 ₪). בקבוק מים שביקשנו עלה 28 שקלים! קפה או תה בתום הארוחה גם הוא תומחר כתוספת למחיר הארוחה.

ובודאי רציתם לדעת כמה עלתה הארוחה בערב הנדון: 330 שקלים לזוג.

מסקנתנו מערב זה: זו הייתה ארוחה מהסרטים הגרועים, חוויה שלילית שאנו מקווים שתהיה פעם בחיים.

בברכת בתאבון והנאה מרובה במסעדה הבאה, אבי.