מאוד מפתה לפתוח ביקורת על טשרניחובסקי 6 בשורה: "טשרניחובסקי שש שעה חמש רק תבוא לבד...". אז אחרי שנמנעתי מכך בגבורה שאין שניה לה, אספר לכם על מקום שאמנם בעליו קוראים לו ביסטרו אבל ביסטרו (=מהר בשפה הרוסית) הוא לא אחת התכונות המאפיינות את מי שישב במסעדת הבוטיק הזו.
אחרי שנכנסים לטשרניחובסקי 6 ומתמקמים ליד החלון הצופה אל שוק בצלאל ההומה או מתרווחים על הספה הרחבה וצופים אל חלל המסעדה, הדבר היחיד שמתחשק לעשות הוא לשקוע בשיחה עם המארחת שתמיד מזכירה לי מעט את עפרה חזה. לא חובה, אבל אפשר גם בהחלט פשוט לשתוק וליהנות מהאווירה הנינוחה והביתית.
בשנתיים האחרונות מצאתי את עצמי חוזר בהזדמנויות שונות למקום הזה. החיוך אותו חיוך, האוכל אותו אוכל והשלטים עם המילים הפולניות בפונטיקה עברית נותרו על הקירות כאילו הייתה זו מסעדונת אירופאית ששומרת על להבתה הקטנה ועל נאמנות לדרכה משך שנים.
טשרניחובסקי 6 מצטיין בתפריט יינות רחב, אך יקר מאוד ובתפריט אוכל שאינו מייצג מסעדות יוקרה אבל בהחלט מספק את המצופה ממנו, כך שכל סועד ימצא משהו שיערב לחיכו.
אחרי שנכנסים לטשרניחובסקי 6 ומתמקמים ליד החלון הצופה אל שוק בצלאל ההומה או מתרווחים על הספה הרחבה וצופים אל חלל המסעדה, הדבר היחיד שמתחשק לעשות הוא לשקוע בשיחה עם המארחת שתמיד מזכירה לי מעט את עפרה חזה. לא חובה, אבל אפשר גם בהחלט פשוט לשתוק וליהנות מהאווירה הנינוחה והביתית.
בשנתיים האחרונות מצאתי את עצמי חוזר בהזדמנויות שונות למקום הזה. החיוך אותו חיוך, האוכל אותו אוכל והשלטים עם המילים הפולניות בפונטיקה עברית נותרו על הקירות כאילו הייתה זו מסעדונת אירופאית ששומרת על להבתה הקטנה ועל נאמנות לדרכה משך שנים.
טשרניחובסקי 6 מצטיין בתפריט יינות רחב, אך יקר מאוד ובתפריט אוכל שאינו מייצג מסעדות יוקרה אבל בהחלט מספק את המצופה ממנו, כך שכל סועד ימצא משהו שיערב לחיכו.
הפעם האחרונה שבה ביקרתי במקום הייתה מיד אחרי הפנינג הגאווה בגן מאיר. למי יש כוח לצעוד בחום התל אביבי?! עדיף להתחבק במקום ממוזג וטעים. כך מצאנו את עצמנו צועדים לכיוון ההפוך מהמצעד לעבר זרועותיה של המארחת המקסימה שלנו לשיחה ארוכה והפתעה גדולה.
בשלווה היחסית שתקפה את תל אביב של מצעד הגאווה, רק שוק בצלאל נותר הומה אדם. כך התמקמנו בתוך המסעדה צופים בנחת אל הקונים.
לא נותר לנו אלא להזמין מנות שכבר למדנו לאהוב. נקניקיות שרקוטייר מבשר עגל ובשר לבן עם גבינת פיקורינו בתוכן מלוות פירה וכרוב סגול ושניצל פרמז'ן ברוטב עגבניות עם קוביות תפוחי אדמה.
מנת הנקניקיות הייתה טעימה כתמיד, גבינת הפקורינו המומסת בתוך הנקניקייה פרצה לעבר המזלג שלי כאילו רצתה לומר "אכול אותי בעודי חמה", הבשר היה טעים וליווי הפירה הנימוך והכרוב היו מצוינים כתמיד.
מנת הנקניקיות הייתה טעימה כתמיד, גבינת הפקורינו המומסת בתוך הנקניקייה פרצה לעבר המזלג שלי כאילו רצתה לומר "אכול אותי בעודי חמה", הבשר היה טעים וליווי הפירה הנימוך והכרוב היו מצוינים כתמיד.
שמה המלא של מנת השניצל יש להודות לא עושה עימה חסד, אלא שמדובר במנה מהנה של שניצל גדול עם פרמזן מוקרם ועגבניות. כמויות הרוטב מדודות כך שאינן הופכות את השניצל לסמרטוטי אלא מותירות אותו במרקמו הטבעי והטעים.
אני חייב לציין עוד מספר מנות שניתן למצוא בתפריט אותן טעמתי בהזדמנויות אחרות. מנת בף בורגיניון על אף שאינה המנה הקלאסית, מעניינת וטובה בעיקר לערבי חורף. צלחות הנקניקים והגבינות מציגות מבחר יפה של הקולינריה האירופאית וסלט הרוקפור על אף שמכיל ירקות בריאים גם הוא טעים מאוד.
היינו אמנם ארבעה אנשים סביב השולחן אך בחרנו להזמין רק שני קינוחים פאי לימון ופאי שוקולד. להפתעתנו הרבה הגיעו לשולחננו ארבעה קינוחים מתנת הבית. להזמנה שלנו התווספו פאי אגסים ופאי גבינה.
כמי שעבד בקונדיטוריה ולמד להעריך קינוחים בדרך מעט שונה, אני מוריד את הכובע בפני המארחת שלנו לא בגלל ההפתעה הנעימה, אל בגלל שגיליתי כי היא זו שהכינה את עוגות הפאי הנהדרות שאכלנו. לא נותר פירור מעוגות הפאי, ואילו לא היינו עוצרים את עצמנו גם הצלחות היו נאכלות.
בצקי הפאי היו פריכים, נימוחים ומהטובים שאכלתי מעודי. פאי הלימון הצטיין במראהו וטעמו העדין, פאי השוקולד נראה כאילו ריחף מעל עננים כשהוגש מעל אבקת סוכר, פאי האגסים בקרם שקדים היה קלאסיקה בהתגלמותה ופאי הגבינה המדמם היה נ-ה-ד-ר!
כל כך הרבה אהבה וכל כך הרבה כוונה טובה בקלאסיקות של עולם הקינוחים.
איציק צדק – "אין יום גאווה מוצלח בלי לגמור בטשרניחובסקי 6" ואני אוסיף – אין כמו טשרניחובסקי 6 כדי לנקות את הראש, לאכול טוב ולצפות על תל אביב הקדחתנית מתוך הפינה המושלמת בעיר.
השעות המוזרות שבהן אכלנו את 3 הארוחות היומיות לא הוסיפו לחוויה המתקנת ותחושת בית האבות (האוכל המחומם, ארוחת ערב בצהריים, ארוחת בוקר בלילה) רק הלכה והתגברה. לא די שטווח הגילאים שלנו היה 27-37 כל החיילים הסתכלו עלינו כעל כאלו שפס מקומם על פני האדמה.
ארוחות הצהריים בתחילה נתפסו כלא רעות בכלל בהתייחס ליכולות הצבא. הארוחות הכילו - מרק, קוסקוס עם ירקות, שניצל ב-4 צורות שונות (מטוגן, צלוי, אפוי, טבוע בשמן), עוף, דלעת שלא נגמרה מעולם ובכל פעם הוגשה אפויה ונטולת טעם, שמן עם קצת אגרול, 4 סוגי סלטים שאף אחד לא התרשם מהם אף פעם יותר מדי וכמובן שניצל טבעול קשה כאבן (בפקודה!) לצמחונים שבינינו.
רשומות
