שניצל שניצל תרדוף

עת הקרה פקדה את מדינתנו, יצאתי לשמור עליה במחוזותיה הדרומיים של מדינתנו הקטנה שמא תברח ולא אספיק לחוות אותה. ינואר 2008 יישמר בזכרוני לדראון עולם הפעם הראשונה בה יצאתי למילואים. התחיילתי ביחידת האם שלי ויצאתי דרומה. מסתבר שהקור של תל אביב שונה מאוד וחם הרבה יותר מהקור המצוי בקו אשקלון דרומה.

24 ימי מילואים לא הולכים ברגל (נו בטח אין לאן לברוח) יחד עם זאת מספקים חוויה מסוג אחר. חוויה שלעיתים נתפסה כחיובית - אחלה חבר'ה, קפה טורקי טוב ... ולעיתים כשלילית - בעיקר כשהשיניים נקשו מקור וגדר העמדה קפאה מעוצמת הרוח שהתלוותה לגשם העז שבמקרה דנן היה רחוק מלהיות גשם ברכה (מי משקה חול?!).

במקום בו עשיתי את שירות המילואים, אין מטבח פעיל. המטבח מכונה "מטבח מחמם". משמעות הדבר היא שהמטבח מקבל ארוחות מוכנות מאתר מרכזי, שומר על חומן של המנות עד לשעת האוכל ומגיש אותן. מצד אחד חשבתי שיש יתרון גדול בדבר שכן תורנויות המטבח של החיילים והחיילות במקום מאוד קלות ומאידך טוב שהטבח הצבאי רק מחמם ולא מכין את האוכל אחרת לא כל כך בטוח שהיינו באמת אוכלים (סיבה לדיאטה?).

השעות המוזרות שבהן אכלנו את 3 הארוחות היומיות לא הוסיפו לחוויה המתקנת ותחושת בית האבות (האוכל המחומם, ארוחת ערב בצהריים, ארוחת בוקר בלילה) רק הלכה והתגברה. לא די שטווח הגילאים שלנו היה 27-37 כל החיילים הסתכלו עלינו כעל כאלו שפס מקומם על פני האדמה.

מאחר ומדובר היה במטבח מחמם ארוחות הבוקר הכילו מעדנים, לחם, תה ובמקרה הטוב חביתה שלמרבה ההפתעה כן הוכנה במקום ולא הגיעה מן המוכן. ארוחות הערב הכילו את אותם המרכיבים עם ליווי של שאריותיה הצמחוניים של ארוחת הצהריים.

ארוחות הצהריים בתחילה נתפסו כלא רעות בכלל בהתייחס ליכולות הצבא. הארוחות הכילו - מרק, קוסקוס עם ירקות, שניצל ב-4 צורות שונות (מטוגן, צלוי, אפוי, טבוע בשמן), עוף, דלעת שלא נגמרה מעולם ובכל פעם הוגשה אפויה ונטולת טעם, שמן עם קצת אגרול, 4 סוגי סלטים שאף אחד לא התרשם מהם אף פעם יותר מדי וכמובן שניצל טבעול קשה כאבן (בפקודה!) לצמחונים שבינינו.

הכל היה טוב ויפה בימים הראשונים, לא אגזים אם אומר שאפילו בשבוע הראשון, אבל בשלב מסויים מיצינו את נושא השמן והשניצלים שהפכו רפטטיבים יותר ממה שהדמיון יכול היה לספוג. תהיות החלו להעלות לגבי בריאות החיילים במקום ובריאותינו שלנו אנו, האם שניצל שניצל נרדוף לעולם ועד?! האם שמן הוא מרכיב תזונתי חשוב כל כך שלא ניתן להסתדר בלעדיו או שמא לאגף הלוגיסטיקה של צהל הסכם סודי עם מפעלי קנולה ובתי החולים בסביבה המחייב אותו לשמן כל דבר עד כדי הצפה ופינוי למערך הקרדיולוגי הקרוב?

אני חייב לציין שהחיילים הסדירים במקום המורגלים לאוכל חודשים כנראה שאינם מרגישים במחנק שאותו הרגשנו אנחנו (אזרחים בשוטף וחיילים התורמים את חלקם ובריאותם למדינה בעת קריאה), או שהשמן קיבע בהם חיוך רחב שלא איפשר להם להביע רגשות אחרים.

את הזמן שהיינו צריכים להעביר בין השמירות, האוכל והקור העברנו בנסיונות למוסס את תחושות השובע אותן חשנו באמצעות הרבה קפה שחור וחטיפים שרכשנו מפעם לפעם בשקם הארעי שהיה במקום.

לפעמים בית הקפה אליו אנו מורגלים או המסעדה הטובה אליה הלכנו רק לפני יומיים יכולים להיראות כל כך רחוקים ובלתי מושגים. אולי זה הקסם שבשירות המילואים - חוויה לאחדים ואסון לאחרים אבל חוויה משותפת לחלק הארי בעמנו, חוויה שבין אם היא חיובית או שלילית יש אנשים טובים לחלוק אותה עימם.אם מישהו מחברי למילואים קורא שורות אלו - שמחתי להכיר כל אחד ואחד מכם, בזכותכם 24 ימי השניצל עברו בצורה הנעימה ביותר שיכולתי לקוות.

בהצדעה,

רס"ל kubush

פרונטו

ביום שישי האחרון החלטנו "לחגוג" את גיוסי בצו מילואים לשלושה שבועות במסעדה עליה חלמנו זמן רב, מסעדת פרונטו. פרונטו, הספונה במבנה לא בולט במיוחד ברחוב נחמני בת"א, היא מהותיקות שבמסעדות של תל אביב. 19שנים שהיא עומדת על תילה, ולא פחות חשוב, שומרת על רמה קולינארית מאוד גבוהה.

הקור העז שפקד את רחובות העיר לא החסיר כהוא זה מהכניסה המזמינה של המקום. כשפוסעים פנימה לחלל הנעים אי אפשר לפספס את ארון היינות עצום המידות והמפואר הממוקם בסוף הבר מימין לכניסה. התיישבנו בשולחן זוגי לאור נר ומיד הוגשו לנו תפריטים ותפריט יינות כבד משקל הכרוך בעטיפת עור הנושאת את שם המסעדה.

בעצתו של ידיד הגענו לא רעבים מידי ולא שבעים מידי, בציפייה למנות מיניאטוריות, ציפייה שהתבדתה מהר מאוד. למנות ראשונות הזמנו פרחי קישואים במילוי גבינות ואנשובי צרובים קלות על גריל, וארנצ'יני, מנה שמקורה בעולם הריזוטו, כדורי אורז במילוי מוצרלה וזיתים שהגיעו ברוטב עגבניות בזיליקום עשיר וסמיך. שתי המנות היו מצוינות, בעיקר פרחי הקישואים שהרשימו בשל טעמם המעודן.

את הארוחה ליווינו ביינות לבנים (בשבילי ריזלינג קליל וזוגי התבסם מסוביניון בלאן שהפתיע בטעמו העז. היה לו טעם חזק מאוד גבינת עובש שלא אהבתי כלל) ובלחם כפרי טעים שהוגש בלווית חמאה.

התפריט המגוון אפשר לנו בחירה בין מנות בשריות, דגים ופירות ים, ריזוטו ופסטות שונות, בהן בחרנו ללא היסוס, שכן מה יותר איטלקי ממנת פסטה עשירה והגונה?

הזמנתי מנה שלא הייתה בתפריט - פנה עם נקניקיות בשר לבן ועגבניות. זוגי הזמין פסטה לארגה על בסיס שמנת, עם פטריות פורטבלו ופול. לכאורה, נשמע שמדובר במנות פשוטות ואולי אף מעט בנאליות. אבל מרגע שהעין צדה מנה והמוח מתחיל לדמיין את צורתה קשה לעצור ולומר "רגע, אולי אקח מנה מתוחכמת יותר".

אני מוכרח להודות שהמנה שתיארתי לעצמי כלל לא דמתה למה שהוגש לי לשולחן, מנה ברמת גימור ועשייה מצוינות. הפנה שלי הייתה עשויה למשעי, הנקניקיות המצוינות טוגנו וחברו למנה ממש לפני ההגשה, ולרוטב שליווה את המנה לא נותר זכר בתום האכילה - מיצוי טעמים מקסימאלי ממרכיבים יחסית פשוטים.

המנה השנייה הוגשה בצורה די מפתיעה. עלי פסטה (דומים ללזניה) שהוכנו במקום והונחו אחד על השני, בתנגודת ירוקה-צהובה, ובין השכבות פטריות ופול ברוטב שמנת ופלפל. הגשה המכבדת את המנה וטעם גן עדן. למנות נוסף הפרמזן המסורתי שהמלצרית גירדה לעינינו ישר לתוך הצלחת, טרי וטעים.

בתחילת המאמר כתבתי שהתבדנו באשר לגודל המנות - באמת לא הצלחנו לסיים את המנות הגדולות שהוגשו לנו. לא שלא היה תאבון, העיניים לא שבעו, אבל הבטן אמרה את דברה.

לאחר שנחנו מעט מהארוחה הדשנה ביקשו את תפריט הקינוחים. התפריט כלל קינוחים אילטקיים קלאסיים, מתוכם בחרנו בטירמיסו ואת האהבה השנייה בחיי זוגי, תותים במסקרפונה. הטירמיסו היה משובח, אי אפשר להכינו טוב יותר ממה שהוכן. התותים היו מפתיעים בעיקר בשל המסקרפונה שנמזג עליהם, כאילו התותים או המיץ שלהם נסחט לתוך המסקרפונה - מנה מעולה.

לצערי אי אפשר שלא להזכיר 2 חסרונות שיש למסעדה, לטעמי לפחות: החיסרון הראשון הוא אקוסטיקה. הגענו למקום בשעה שבע בערב, כשנכחה שם משפחה גדולה עם ילדים. עשו לעצמכם טובה והגיעו למקום בשעה מאוחרת יותר, חלל המסעדה לא מסוגל להתמודד עם חמולות קשקשניות וילדים רעשניים.

הדבר השני שהפריע לי היו המלצרים - בעיקר הגברים. סגנון הלבוש היה זרוק ומלוכלך, מפתיע למדי במסעדה ברמה כזו. אם הייתי בעלי המקום הייתי מקפיד יותר על נושא הלבוש, שכן הוא חלק בלתי נפרד מחוויית המסעדה.

לסיכום, פרונטו בהחלט מסעדה מומלצת. אני מבטיח כי אחרי בילוי בפרונטו לא תהיו מסוגלים לאכול אוכל איטלקי כפאסט פוד או כאוכל שמכינים מבלי לחשוב קודם לכן על מרכיביו או איכותו.

בתיאבון, קובי קלייטמן