אנתרופולוגיה של אוכל – פרופ' עוז אלמוג

לפני מספר ימים התוודעתי לקמצוץ מעבודתו של פרופ' עוז אלמוג בזכות הופעתו ברשימה ביבליוגרפית של ספר שאני קורא בימים אלו, עליו אספר בפוסט הבא.

פרופ' עוז אלמוג סוציולוג והיסטוריון של החברה והתרבות בישראל במחלקה סוציולוגיה של החברה הישראלית, החוג ללימודי ארץ ישראל, אוניברסיטת חיפה.

בין עיסוקיו השונים הוא גם יוזם אתר http://www.peopleil.org בו מפורסמים מאמרים סוציולוגים-אנתרופולוגים על החברה הישראלית ובהם מאמרים המעניינים אותי במיוחד בתחום האנתרופולוגיה של האוכל במגזרים השונים. אציין כי זו הפעם הראשונה בה אני נתקל במגוון כזה המוגש לציבור בישראל בצורה ידידותית וגלויה.

בהמשך לקשר דוא"ל שנוצר בינינו, אני מצרף לכאן בקשה לסיוע לקראת כתיבת מאמר בנושא תרבות הקפה בישראל. אשמח אם תושיטו יד ותשלחו את המבוקש לכתובת הדוא"ל של אתר "אנשים" - anashimisrael@gmail.com

"חבריי היקרים

אתר המידע שלנו "אנשים ישראל – המדריך לחברה הישראלית" www.peopleil.org)) יצא ביוזמה משותפת עם חברת נסטלה-אסם: תערוכת צילומים תחת הכותרת "רגעי קפה ישראלים". בחרנו 10 צלמים מוכשרים ובעלי רקורד מרשים והטלנו עליהם להביא תמונות המשקפות את הווי הקפה בישראל (התערוכה מתמקדת בשתיית קפה בבית ובעבודה ונמנעת מלגעת בהווי בתי-הקפה, המצריך פרויקט נפרד).

אני מתעתד לכתוב מבוא סוציולוגי מקיף לתערוכה ומבקש להיעזר בסיפוריכם ובתובנותיכם. כמעט לכל אחד מאיתנו יש את רגעי הקפה שלו/ה והם קשורים במכלול רחב של מרכיבים זעירים המרכיבים את הפאזל האישי והקולקטיבי: קפה של בוקר וערב, שיחה, הפוגה, פגישה, אירוח, בילוי, מחשבה ועבודה. ויש כמובן את הטעמים והגחמות, הספלים-הפרטיים, הטקסים האישיים והקבוצתיים.

אנא כתבו לי בקצרה (גם פסקה עוזרת) על הקפה בחייכם ובחיי קרוביכם. נסו לחשוב גם על ההקשר הישראלי וכמובן אשמח לתובנות וכן לסיפורי קפה מעניינים ומשעשעים.

להלן מספר שאלות מפתח:

1. מתי ומדוע אני/אנחנו שותה/ים קפה?

2. מה ה"שטיק" שלי בעניין הקפה (ספל, סוג ותרכובת הקפה, צורת הלגימה, החטיף וכו')?

3. מה אפשר ללמוד על הישראלים מתרבות שתיית הקפה שלהם?

תודה רבה וחג שמח

שלכם

פרופ' עוז אלמוג"

אימה בקפה גרג

ביידיש אומרים – 'אַז ס'איז ניטאָ קיין פיש איז אַ הערינג אויך אַ פיש' ובתרגום מילולי: אם אין דג, גם דג מלוח הוא דג. זו בדיוק ההרגשה שהייתה לי בשעה שקיבלנו את מנות הפתיחה והמנות העיקריות המבחילות במנה העסקית של קפה גרג בדיזנגוף סנטר, תל אביב.

בסיום יום העבודה נפגשתי עם עמי בדיזנגוף סנטר לקניות. אחרי שהסתובבנו והסתובבנו והסתובבנו, שהרי אי אפשר אחרת בסנטר הבנוי מעגלית, תקף אותנו הרעב. מאחר והיינו בדרכינו אל חנות "צומת ספרים" הנפלאה, נחו עינינו על בית הקפה/מסעדה "קפה גרג" שבסמוך לחנות. הידיעה שאנחנו לא מגיעים למסעדת פאר הייתה ברורה מלכתחילה והכוונה הייתה להזמין מנות שישביעו את רעבוננו ותו לא. לשמחתנו הרבה, נוכחנו לדעת שבשעה 17:00 מנות עסקיות עדיין בתפריט ובמחירים סבירים 49-79 ₪.

הקונספט עליו בנו את שמות המנות העסקיות השונות מגוחך ולא קשור לתוצאה הסופית, "עיסקית מפנקת", "עיסקית מפנקת מאוד", "עסקית דגים מאוד" – האם לא די ברמתה הירודה של העברית השגורה בפי הנוער? האם התחביר עבר איזושהי וועדה מסתורית שאישרה אותו? האם הטבח עבר קורס בסיסי שיצדיק את השמות?

כעבור זמן המתנה לא מבוטל, עמי הזמין "עסקית מפנקת" ובה סלט עוף ושתייה קרה ואילו אני הזמנתי "עסקית מפנקת מאוד" (כל אחד בהתאם לגודלו) שהכילה "עציץ אנטיפסטי במילוי גבינות רזות", לזניה ושתייה.

ממתינים לפינוק ולפינוק מאוד, נזכרנו כי בכל פעם שחלפנו על פני קפה גרג, המקום היה מלא מפה לפה בדיוק כפי שהוא כעת, עובדה שיכלה בקלות לרמוז על הצלחתו הקולינארית של קפה גרג בנוסף להצלחתו בתחום הקפה.

הסלט של עמי הגיע, קטן מאוד ובתכולה של 90% עלי חסה, 5% נתחי עוף ו- 5% של מה שככל הנראה נשאר במטבח מהיום העמוס. העציץ שלי הגיע 10 דק' מאוחר יותר. אנטיפסטי לא ממש היה שם, כריזנטמה שיכלה באותם הרגעים לשמח את ליבי, גם לא הייתה שם. למען האמת גם עציץ לא היה שם. לצערי העציץ היה צלחת קטנה ולא עציץ אמיתי אותו הייתי מעיף בחדווה למטבח של הטבח המרושל.

מראה המנה היה פשוט מזעזע, על הצלחת התגלה "זר" קטן של חסה, פרוסה אחת של חציל מגולגל כאילו נח על משכבו בשלום על גבי סוג של נוזל לבן שאמור היה להיות גבינה. אם זו גבינה רזה, היא כל כך רזה שלמונח אנורקסיה דרוש תיקון מיידי במילון. קראתי למלצרית ושאלתי איפה הפרחים של העציץ, לטענתה בתוך פרוסת החציל הבודדה מגולגלים אחר כבוד פלפלים קלויים (אולי ניצני פלפלים?).

בפעם הבאה שאחפש עציץ, אחפש אותו במשתלה. החזרתי את המנה (לזכות המקום ייאמר שללא כל קושי) וביקשתי את האופציה השנייה – מרק עגבניות.

המרק הגיע בטמפרטורה של לפחות 90 מעלות (לפני צלסיוס), בקערה עמוקה וגדולה והריח לא רע בכלל. אבל, אם אין דג, גם דג מלוח הוא דג, נכון? אם אינכם רוקחים מרק עגבניות אמיתי מעגבניות אמיתיות, רישמו שאתם מרטיבים ומחממים מרק עגבניות אבקתי או מרק עגבניות בתוספת חומרי גלם תעשייתיים שלא ניתן להתעלם מהם. למרק היה טעם חזק של אבקת מרק. ישראל מתייבשת! אל תבזבזו מים יקרים על תוצרים דלוחים מראש.

'מאיגרא רמא לבירא עמיקתא'

הלזניה שלי הגיעה. ריח ומראה המנה, סטייל מלונות ישראל שנות ה-80, חיסל סופית את הציפייה גם לשבוע מהאוכל וגם קצת ליהנות ממנו. במקרה זה לא יעלה על הדעת ליהנות מכל העולמות. המנה, שאין לי ספק שהייתה מוכנה מראש בכלי האובאלי בו נחה, חוממה לטמפרטורות שתמצאו אולי באזורים הקרים של השמש. ניסינו. באמת שניסינו. למרות המראה, למרות טעם ואיכות הלזניה הירודים, למרות טעם אבקת מרק פטריות שלא ברור לי איך הגיע למנה ובעיקר למה, ולמרות שכל הצלחת שחתה במה שככל הנראה אמור היה להיות גבינה.

שאלת המלצרית התמימה אודות טיב המנות נענתה בהנהון מבויש מצד שנינו. היא לא אשמה. לעומת זאת הצעה לקינוח וקפה נענתה בשלילה חד משמעית ובקשת חשבון לתשלום.

אני חייב לציין, כפי שכבר ציינתי, שהמקום היה גדוש באנשים באותה עת כמו בכל פעם אחרת שחלפתי לידו. האנשים נראו נהנים ומאושרים בכל פעם שבחנתי אותם. אני לא נהניתי ולא הייתי מאושר (מהאוכל לפחות). האוכל לא היה ראוי בשום קנה מידה. אם אי פעם אשוב לנסות את המקום, יהיה זה לקפה בלבד.

שלכם,
kubush