עונת החצילים הסגולים

ח'ג'יבדה ו-40 העוגיות

ח'ג'יבדה היא עוד סיבה למריבה צבעונית בין עיראקים לפרסים. אלו אומרים ששייכת להם ואלו אומרים להם. כך לפחות לדברי בעלי החנות למאכלים עיראקיים ברח' הרצל ברמת גן – "הטעם העיראקי פוג אל נחל".

מכריי ידעו לספר עלי שקשה לי לעבור ליד חנות חדשה לממכר מוצרי מזון מבלי להציץ רגע פנימה ולתהות על קנקנה. סקרנות זו עוד לא הרגה שום חתול, אבל אותי וודאי ימצאו צונח יום אחד לתוך ויטרינת עוגות מעוצבות או לכל הפחות דוכן תבלינים. מותר לקוות, לא? (כל עוד לא מדובר על צניחה לתוך שק פלפל שחור גרוס).

כאחד שמייחל לעצמו בבוא היום את הקרמשניט של מעלה ולא הכוסמת של מטה, קשה לי עוד יותר להתאפק כשאני עובר ליד חנות שמייחדת עצמה לעדה מסוימת. כך קרה שבאחד מימי שישי האחרונים בעודי עובר ברח' הרצל גיליתי חנות מאכלים עיראקיים הקרויה על שם שיר מאוד מפורסם ששר במקור, לא אחר מאשר הזמר העיראקי עתיר הזכויות נאזם אל ע'זלי (ناظم الغزالي).

משמעות "פוג אל נחל" בתרגום חופשי היא "על עץ התמר" , שיר אהבה שעם משמעותו העמוקה אני בהחלט יכול להזדהות באספקט הקולינארי.

החנות אינה מיוחדת משאר חנויות הרחוב, אלא שביום שישי ניתן למצוא בה מיני מאפים שאינני מכיר מחיי היומיום שלי. נכנסתי לחנות לחפש קובה. הצלחתי להביך את עצמי כשהצבעתי על משהו שהזכיר לי קובה בורגול ושאלתי האם המילוי בשרי. המוכר האדיב ענה לי "לא צדיק, זה ח'ג'יבאדה זה מתוק". מבלי להסתובב יכולתי לשמוע את רחש הציחקוקים של הזקנות העיראקיות מאחורי. כן, אלה שרק רגע לפני שאלו אם יש לו בלובנד כי רק עם זה הן אופות. אבל כמו שמירי פסקל אומרת – מה 'כפת לי.

ביקשתי חמש חתיכות מהח'ג'יבבה ו-40 השודדים הזה כדי לגלות שהעוקץ הוא המחיר. מחיר חמש החתיכות היה 25 ₪. קניתי כמובן. נפרדנו בברכת שבת שלום אני, בעל החנות, שושנה, ארבלי ואלמוזלינו הקטנה.

מסוקרן כאוחז צעצוע חדש, הגעתי הביתה וצעקתי כאילו כך אני עושה בכל יום שישי – "יש ח'ג'יבדה".

אכן, הייתה ח'ג'יבדה, היו ח'ג'יבדה והיו זוג מכנסיים שעלו עלי פעם. הטעם משגע, המילוי אגוזים, שקדים אולי קצת קוקוס. העוגייה מצליחה להיות רכה ופריכה בו זמנית. אי אפשר להפסיק לאכול את המעדן הזה על אף שאינו נראה אטרקטיבי במבט ראשון.

אני ממליץ בחום לנסות וכמה שיותר מהר. אגב, נא לא להגיע לחנות ביום שישי אחרי השעה 9:00 אחרת תראו בחנות מגש ריק ובחוץ את גבי מופנה אליכם כשבידי שלל הח'ג'יבאדות האחרון.

שלכם,

kubush

אונמי – הסובלנות לאחר

על אף ה"לוק" היוקרתי שמנסה אונמי להפגין, מדובר במסעדה טובה ובמחירים סבירים בהחלט. גם אם לא נראה לכם שמנת אורז יכולה להשביע – נסו והיווכחו בעצמכם.

גילוי נאות עצוב, מעולם לא הייתי ביפן וככל הנראה יחלפו להם עוד קיצים רבים בטרם תדרוך כף רגלי במדינה מסקרנת זו. עד שזה יקרה, אוכל להמשיך להתרווח לי על הספה בביתי וליהנות מסרטיו של הייאו מיאזקי ומקריאה בספריה של בננה יושימוטו. אגב, אם מישהו מעוניין לעניין אותי בתסריט אלטרנטיבי למציאות הקיימת, זה בדיוק הזמן להציע.



מאחר ואלטרנטיבה שכזו אין בנמצא, נאלצתי לחפש את הדבר הקרוב יותר למה שאני מזהה כאוכל יפני ברמה גבוהה מהמוצע ברחבי הארץ. כך הגעתי לפתחה של אונמי הותיקה והמוערכת - אם כי נדמה לי שלא תצליח להרשים במיוחד את מי שביקר ביפן וטעם ממטעמי המטבח היפני.

אונמי שוכנת ברחוב הארבעה, שכבר מזמן הפך לרחוב של מסעדות פופולאריות. על אף מיקומה המרכזי, אונמי כמעט חבויה מעין העוברים והשבים. לכך תורמים לא מעט חלונותיה הגדולים המוגפים וילונות אטומים היוצרים הפרדה מושלמת בין החוץ לפנים המסעדה. פנים המסעדה אינו "יפני" אלא חלל תעשייתי אשר במרכזו עומד בר מרשים ועובדים זרים המכינים מנות סושי לכל דכפין.



המאורע המיוחד הראשון באונמי מתרחש בכניסה למסעדה, במפגש עם המארחת המובילה את הסועדים לשולחנם, בזמן שהיא קוראת לחלל החדר משהו שנשמע כמו יפנית אבל יכול להיתרגם לאוזניי ההדיוט למשפט כמו "חבל שבאתם".

המאורע השני שהופך את הביקור באונמי למיוחד הוא פתיחת האנציקלופדיה, סליחה - התפריט. בכל פעם שקיבלתי את הספר הכבד הזה לידי אני מודה שהצטערתי שהוא לא מצומצם וברור קצת יותר. אומנם חלק מהמנות זכו לתמונות שמבהירות במעט מה אני עלול להזמין, אך הן אינן מונעות מקיומו של "פרדוקס אונמי": יש תפריט מפורט וברור לכאורה, אך בכל אחת מארוחותיי באונמי הצלחתי להזמין דברים שונים לחלוטין מבלי שהתכוונתי לכך. ניתן בהחלט לומר שארוחה באונמי היא מסקרנת – אינך יודע מה הזמנת ואינך יודע מה תקבל.

התפריט מחולק למה שנשמע באוזניי כקללות שונות ומשונות: זנסאי (פתיחים), נמה יאסאיי (סלטים), גוהאן מונו (מנות אורז), אוניגירי (כדורי אורז ממולאים), שוסאיי (עיקריות) ועוד. בתוך כותרות אלו מסתתרות עוד קללות לרוב שקצרה היריעה מלהכיל. יתרון בולט במקום הוא העובדה שכל סועד ימצא בתפריט דבר מה שיערב לחכו, שכן הוא מכיל ממנות צמחוניות דרך מנות בשר ודגים וכלה בפירות ים.

מאחר ויקשה עלי לתאר את המנות בפרוטרוט, כפי שאני נוהג לעשות בדרך כלל, אציין ראשית כי הטריות שלטה תמיד במנות שביקשתי. פירות הים מעולם לא הוגשו צמיגיים או עשויים מדי ותמיד אפף אותם ריח נעים (למרות שחלקם מגיעים למסעדה מוקפאים). מנות הסושי מצטיינות תמיד בטעמן וההגשה נעה בין פשוטה וענוגה ובין מפוארת ומופלאה.

מסקרן אותי בעיקר מה יפני היה חושב על המקום והביצועים, וזאת בעיקר כי יש לי ההרגשה שחלק מהמנות איבדו מעט מה"יפניות" שבהן על מנת לערוב לחך הישראלי, במה שנראה כניסיון לפיוז'ן בין שני המטבחים (כך למשל מנת שעועית ירוקה מאודה ברוטב מיסו וטחינה).


האם אונמי היא מה שמצופה ממסעדה יפנית ארץ ישראלית להיות? נדמה לי שכן. מחד, מנות קלאסיות של סושי, ומבחר מנות עיקריות שנעות בין הבינוניות למצוינות ומתומחרות במחירים סבירים.

זאת לצד ניסיונות פיוז'ן לא ברורים הניבטים מתפריט מאתגר, שאמנם כתוב בשפת הקודש,
אך לקרוא אותו לוקח לפחות חודש. אם הייתי עכשיו ביפן וודאי הייתי משתפך וצועק עוד עוד עד שבטני הייתה מתפקעת. אבל לכל חלום יש מציאות, אני חי בארץ שבה לכל אחד בעלות על האוכל של האחר. במקרה של אונמי אולי כדאי , בניגוד למגמת משרד הפנים, ללמוד סבלנות וסובלנות כלפי הזר.

kubush

If Jürgen says these wiener are good, who am I to argue

Last week, during TLVFest, German film director, producer and Berlin Porn film festival manager, Mr. Jürgen Brüning, held a party at "Frank". The party was held mainly to celebrate the recognition that was given to the honourable contributor to the film festival.

"Frank" is a pompous sausage stand located on 11 Herzel st., in between one of the most hectic night-life area of Tel Aviv.

Why did Jürgen chose his german party to take place at "Frank's"?

Well, this sausage stand is not an ordinary one. It offers German-like sausages. Being a German and taking under consideration Jürgen and his friends daily occupation, I believe they are qualify to teach us Israelis what is a good wiener.

Before opening the sausage stand the owner ran a sausage tasting event. This to decide whom of the sausages, which were made by different butchers, had the most German-like affiliation. Jürgen was one of the guests in that event (and I wasn't, of course). Having said that, I would like to stress some facts regarding german sausages:
1. Wurst is the german word for sausage.
2. You can find a hand full of sausage stands where ever you turn to in main cities of Germany.
3. Currywurst and Bratwurst are two of the most famous German sausages. I like both.

"Frank" sells Currywurst and Bratwurst as well, as other different combinations all can be followed by beer, potatoes, and of course sauerkraut. In my opinion the sausages are tasty and well roasted. Two major things bothered me, the price which is too high for a sausage and the scones which did keep us from getting dirty but should be tastier.

Bon appetit,
kubush