ג'מס - כשכשרות ואיכות נפגשים בפתח תקוה

פתח תקווה, עיר הולדתי, מתפתחת בקצב מהיר בשנים האחרונות. התפתחות אזורי התעשייה בעיר, ובעיקר כניסתן של חברות היי-טק, יצר ואקום קולינארי בעיר, וואקום שהיה גם קודם בהשוואה לכל מקום שפוי שבו אנשים ניזונים מאוכל, אלא שאין ספק שכניסתן של חברות אלו הרחיבה את הואקום עם גידול באוכלוסייה הצורכת אוכל משוכלל יותר מפלאפל חתוכה אותו אני אוהב בכל ליבי.

רוב המסעדות שמילאו את הוואקום הן רשתות מזון, איכותיות יותר או פחות. לשמחתי כי רבה, מצאתי פנינה אמיתית שהדהימה אותי פעמיים - מסעדת ג'מס.

מדובר הן על מסעדה שמתפקדת גם כמבשלת בירת בוטיק (בהחלט מסעדה ייחודית בעיר פתח תקוה) והן על מסעדת בשרים כשרה.

מי שכבר מכיר את טעמיי, יודע שכשרות ומסעדות איכות אינן הולכות שלובות זרוע בנחת ברחוב. נהפוך הוא. אני מודה, ג'מס שברו את רצף הניסיונות הרע שלי וכך גם של הפרטנרים השונים שסעדו עימי שם. טאבו ה"אני לא אוכל במסעדה כשרה" מוחזר למגירה לעת עתה ומפנה את מקומו ל"ננסה, אולי יהיה טוב כמו בג'מס".

אז אם הגעתם לפתח תקוה, קריית מטלון, סורו לעבר רחוב מגשימים, שם תמצאו מבנה בעל חלל גדול מאוד המכיל בר ומקומות ישיבה סביב שולחנות בכל גודל וצורה. מתוך החלל תנו מבטכם אל עבר מיכלי נירוסטה גדולים. אלו הם מיכלי בירה המיוצרת במקום ועליה אפרט בהמשך. כאן המקום להזהיר מפני ישיבה על הכיסאות הגבוהים בצידה הימני של הכניסה – בקיץ חם אימים בחורף קור כלבים, תחליטו מה יותר גרוע. לגבי שאר החלל אין לי כל תלונות, כל מקום טוב.

אפתח בסיפורן של שתי מנות ראשונות נהדרות שטעמתי לפחות 4 פעמים ונהניתי מהן בכל פעם מחדש. המנה הראשונה היא מנת ירקות מטוגנים בבצק בירה (מעיין טמפורה) מוגשות עם מטבל כוסברה פיקנטי. שילוב נדיר, נכון, אבל אפילו עמי שנגעל רק למראה עלי כוסברה רעננים שמנפנפים לו לשלום מדוכן השוק, נשבה בקסמו של המטבל. המטבל משתלב בצורה פנטסטית עם ירקות שמרקמם תמיד נשמר פריך ונעים. אפשר היה לסיים כאן אלמלא היו עוד דברים נהדרים בג'מס.

נקניקיות דיאבלו עם פוטטוס

המנה השניה שחובה לציין היא "פוטטוס", פלחי תפוחי אדמה מתובלים בתערובת תבלינים מרעננת, פריכים מבחוץ ורכים בפנים. לכאורה פשוט ואפילו מקדונלדס מגישים כאלו, אבל אל תתבלבלו הפוטטוס האלו הם סוגה עילית בתחום תפוחי האדמה.

במנות העיקריות המגוון נע בין סלטים שונים, נקניקיות, עוף ואנטריקוט (לא, אין המבורגר). ראשון אציין את כריך המיטבול. הכריך הוא בעצם לחמניה ארוכה שבתוכה יושבים להם מעוכים כדורי בשר ברוטב עגבניות עסיסי. בכל פעם שאני אוכל את המנה הזו אני נזכר בסלופי ג'ו בגלל הצורה הרשלנית שבה הבשר נוטה לנטוף על צידי הלחמניה (אין קשר בין הטעמים של מיטבולס וסלופי ג'ו). מנה קרובה לליבי.

מנה עיקרית שניה שחובה לציין היא נקניקיות דיאבלו המורכבות מאנטריקוט וכבש. גם כאן הופתעתי לגלות שגם בתוך כשרותה של המסעדה הנקניקיות יכולות להיוותר עסיסיות ועשויות בדיוק נפלט על הגריל. נראה שהנקניקיות נעשות במקום. אזהרת מסע פורסמה לגבי נקניקיות אלו: פיקנטי עד חריף. תלוי במצב רוחו של מי שעשה אותן. קיימים עוד שני סוגים של נקניקיות – "נקניקיות בומביי" (נכון, קריצה להודו וזניחת בשר הפרה לטובת פרגית, עוף ותבלינים הודים) וכן "נקניקיות ג'מס" המשלבות תערובת בשרים ובצל – נקניקיות נפלאות גם כן.

מנה עיקרית אחרונה עליה אספר היא חזה עוף עם רוטב צ'ימיצ'ורי. אני בטוח שבעניין החזה גברים רבים היו זונחים את החזה המוכר ומפנים מבטם אל עבר המנה הכל כך טעימה הזו. אין זו מנה שהומצאה בג'מס ואין בה כל המצאה של שף צמרת, אבל היא מצויינת! כפי שהיא, אל תשנו אותה, נשנשו אותה.

כריך מיטבולס

השירות בג'מס אינו מן הטובים שפגשתי, אך אין בו כדי לפגום מן ההנאה. המקום לא לוקח את עצמו ברצינות יתרה והשירות שניתן על ידי ציבור "סטודנטיאלי" חביב, לפעמים בינוני וקשוב במידה חלקית. מאידך, אני לא חושב ששירות מוקפד ומהודק היה מייצג את המקום נאמנה.

ועכשיו לחלק החשוב ביותר – הבירות. בניגוד למסעדות הבירה עליהן כתבתי בעבר (נורמה ג'ין, פורטר אנד סאנס ועוד), הבירות מיוצרות במקום ואף ניתן לרכוש בקבוקים ולקחת הביתה. וכמו בכל מקום המכבד את עצמו ניתן כמובן להזמין מגש טעימות המכיל כוסות מוקטנות של כל טעמי בית ג'מס – אמבר אייל, דארק לאגר, חיטה, פילזנר (לאגר צ'כי), 8.8 (אייל בלגי), סטאוט (אייל אירי). היות ואני מתחבר מאוד לבירות בעלות צבעי הענבר התחברתי באופן טבעי לאמבר אייל ולאייל הבלגי. צבען אכן ענברי, הן אינן כבדות מדי ומלוות את המנות הבשריות כמו כפפה ליד. את האמבר אייל מלווה טעם אגוזי מקסים ואת בירת החיטה למשל מייצגים אפילו תבלינים ארומטיים דוגמאת ציפורן.

על מכשול אחד טרם התגברתי והוא הקינוחים במסעדה כשרה בשרית. לכך אינני מוכן נפשית או מנטאלית. יחד עם זאת, אמשיך לפקוד את ג'מס מעת לעת בשמחה רבה ואף אשמח למצוא מקומות נוספים ברמה זו.

kubush

נורמה ג'ין בפלורנטין - שווה ביקור

נורמה ג'ין, כמו כל בלונדינית יפיפייה ששמה מתחיל בנורמה ג'ין ומסתיים במרלין מונרו, מפגינה את חינה וזוהרה הרב גם כשהיא ניצבת לה ברחוב אליפלט המוזנח שבשכונת פלורנטין התל-אביבית.

נורמה ג'ין הוא אמנם פאב/מסעדה עליו אקיים כאן את הדיון העיקרי אבל עצם קיומה של חניה חינם (ועוד בתל אביב) כל כך מפתיעה שאי אפשר שלא לומר עליה מילה. חניה עצומת מימדים "לרווחת התושבים". נדירות העניין אף מביאה אותי להמליץ לכם לעשות סיור מזוגזג בחניון אחרי שסיימתם לשתות, רק בשביל להאמין באמת שהחניה הייתה חינם ובאמת לא קיבלתם דו"ח.

אם אתבקש לתת תיאור אחד בולט של נורמה ג'ין, אין ספק שיש למקום שיק של פאב לונדוני. לא רק בזכות בירת London pride שאני אוהב אלא בגלל האווירה, מבחר הבירות והוויסקי ובגלל העיצוב שמאוד מזמין לשקוע במקום.

נכון, המלצריות בנורמה ג'ין קצת מעופפות, מאוד פלורנטיניות אם אפשר להגדיר מסגרת מאפיינים כזו. אבל המקום שמעוצב בצבעים אדומים, קיר לבנים ובר משגע עושים את העבודה ומחפים על השירות הבינוני. מגוון ברזי הבירה הגדול בבר עושה חשק להתנפל וללחוץ על כולם. היה קשה להתאפק. לנורמה ג'ין חלל פנימי ונעים, חצר שבה אפשר גם לצפות במשחקי כדורגל וספסל חיצוני אליו אפשר לצאת לעשן בין מנה למנה ובין כוס בירה אחת לכוס הבאה אחריה. (אני מזהיר מראש, קשה לשבת בנורמה ג'ין ולהסתפק בכוס בירה אחת).

תפריט המשקאות בנורמה ג'ין הוא באמת מה שהטרחתם עצמכם בשבילו. בזמנו כתבתי על מסעדת פורטר אנד סאנס שמציגה כ-40 סוגי בירות. כאן יש יותר, הרבה יותר. גם היצע הוויסקי ושאר הכוהלים עשיר באחוזי אלכוהול גדול מאוד. מתוך גאווה אישית אף טרחו בעלי המקום לסמן באדום את כל המשקאות שאינם מיובאים לארץ בדרך קבע או בכלל והמובאים על ידם ביבוא אישי.

תפריט האוכל מתאים כמו כפפה לשתייה שמציע המקום, ובמטבח של נורמה ג'ין גם דואגים לעשות זאת בצורה מצוינת. אני חייב להודות שהופתעתי מרמת הביצוע הטובה מאחר וציפיתי לאופי קצת יותר מחוספס ופחות מוקפד, אפילו מלוכלך.

נכון הוא שלא טעמתי מכל מנות התפריט (עוד יקרה...) אבל בפעמים בהן ביקרתי ניסיתי לתהות על קנקנה של בירת הבלונד. מסקנתי היא שמדובר במטבח שיכול להתחרות עם מטבחים רבים אחרים בתל אביב המתיימרים להציג רמה גבוהה ולנצח אותם בהליכה, אפילו הליכה מתנדנדת מעודף בירה אבל בהחלט בקלות.

במנות הראשונות תוכלו למצוא מנות בשר לצד מנות דגים, למשל מטיאס או קלמארי לצד קרפצ'יו או פטה כבד. סה"כ מבחר נאה של מנות ראשונות. אם לא חשקה נפשכם בארוחה שלמה תוכלו בהחלט להסתפק בכריכים עשויים היטב, כך למשל כריך רוסטביף המגיע מחולק לשני חצאים שמלפפון חמוץ ומקל ארוך הנעוץ במרכזו שומרים היטב שעומס הכריך לא יתפרק לפני שמגיע לפיכם. כריך מאוד טעים ואסתטי. אם גם כריך לא ממש קורץ לכם תמיד תוכלו להזמין צלחת נקניקים או צלחת גבינות. סלט גם בא בחשבון, למרות שנראה לי שהבירה תיעלב מהעובדה שזה כל מה שבחרתם כדי ללוות אותה.

במנות העיקריות המקום מציע מבחר טעים מאוד. אוכל להמליץ בקלות על בייבי בק ריבס 600 גר' ברוטב ברביקיו מתקתק, מנה שנושנשה לה בקלילות על אף גודלה. רוטב מצוין ומתובל היטב לצד בשר באיכות מצוינת. פאי הרועים, שהוא מנה בריטית קלאסית, היה לא רע אלא שלא הצליח לשכנע אותי לאכול ממנו שוב בעתיד (זהו פאי בשר טחון המבושל מתחת למעטה מחית תפו"א, וללא בצק). מנה טעימה אם כי מעט מתוקה מדי היא מנת שרימפס שנעטפו בבייקון ודבלים ומוגשת על עלי אורוגולה ורוטב צ'ילי קרמל. נכון השילוב מעט בנאלי, אבל למי אכפת - שילוב המרקם המתפוצץ של השרימפ יחד עם הדבלה העשירה והנימוחה והבייקון, שעליו לא אוסיף מפאת כבודו, כל זאת יחד עם הטעמים המשלימים הם פשוט חגיגה לחיך. תענוג אמיתי.

לבד ממנות אלו נטעמו גם שרימפס פאסטיס שהוא שרימפס המוגשים במחבת אלומיניום מלווים עגבניות וניחוחות אניס. מנה מצוינת אם כי לאוהבי האניס בלבד, שכן הוא די דומיננטי בה באופן טבעי. מנת ברטוורסט ושפצלה (סליחה על הקללות) היא מנת נקניקיות עגל (ברטווסט) ובצקניות קטנות המוקפצות בחמאה ועירית. מנה נפלאה שמזכירה את המטבח האוסטרו-הונגרי. שילוב של מאכל גרמני קלאסי הלא הוא נקניקיית הברטווסט ובצקניות שהן קלאסיקה גם גרמנית וגם הונגרית. אז לבד מכך שהמנה מעלה געגועים לתוכניתו של פרופ' מיכאל הרסגור מדובר במנה מוצלחת מאוד.

אחד הדברים שאהבתי בנורמה ג'ין הוא את הקלילות הרבה שבה התחברתי למקום למן הרגע הראשון. מבחר הבירות באמת גדול, גם ישראלי ובעיקר תוצרת חוץ. בפינת המוזרים ניתן אף למצוא בירה שהיא להיט דווקא במדינה שבירה היא סימלה השני, גרמניה - זוהי בירה ללא אלכוהול. ניתן גם למצוא בירות בטעמי פירות מרחבי הגלובוס, בירותמנזרים טראפיסטיות ועוד ועוד.

למי שעוקב אחרי יודע שעל קינוחים לא מוותרים. הפעם אני חייב להודות שבאף אחת מהפעמים בהן ביקרתי בנורמה ג'ין לא נמשכתי לטעום אותם. לא כי הם לא טעימים, אני לא יודע. חווית המקום פשוט מייתרת את הצורך במתוק הזה. המלצתי היא שתו ואיכלו כי מחר נמות, או שניפגש לעוד כוס בירה.

שלכם,

קובי קלייטמן

פורטר אנד סאנס - בירות לכל דורש

כמה סוגי בירות אתם באמת מכירים? עד כמה רחב ספקטרום הצבעים של בירה? האם באמת ניתן לשתות 6 סוגי בירות בערב אחד? ואיזה אוכל יכול ללוות בירות מבלי להפוך לנטל? על כל השאלות האלו ועוד בביקורת שלפניכם.

פורטר אנד סאנס או בעברית פורטר ובניו מוגדרת על גבי השלט המתנוסס מעל המקום השוכן ברחוב הארבעה בתל אביב, כבית מסחר לבירה. אני הייתי מגדיר את המקום יותר כגימיק מצוין שהלוואי וייהפך לעובדה מוגמרת ולא עוד עניין חולף כמו רוב הרעיונות או המסעדות בישראל.

רחוב הארבעה, המשופע באופן יחסי במספר מקומות מאתגרים, מעניינים ובעלי אורך חיי מדף ארוך יחסית, זכה במקום עמוס לקוחות המציע לראשונה תפריט בירות מהמגוונים שניתן למצוא במחוזותינו אם לא המגוון ביותר.

לא, אנחנו עדיין לא בלגיה ולא ניתן למצוא כאן מעל לאלף סוגי בירה אבל בפורטר אנד סאנס עושים לה כבוד אמיתי. במסעדה כ-40 סוגי בירות מחבית ומספר עוד יותר גדול של בירות בבקבוק. בירות כמו chimay כבר אינן מרשימות במיוחד כפי שהיו לפני כ-3 שנים כשהחלה הפצתן בשוק הישראלי באופן מאסיבי. ההיצע גדול דיו בשביל למצוא בירות מעניינות יותר בהתאמה אישית ולנסות על קצה האצבע את מה שהעולם יודע להציע כבר שנים רבות ורק בשנים האחרונות התפתח לתרבות צריכה איכותית שהולכת בצעדים הססניים אחרי תעשיית היין הנמצאת בתנופה.

תפריט הבירות מחולק לקטגוריות - לאגר כהה, לאגר בהיר, בירות פירות וסיידר, חיטה, בירות בוטיק ישראליות, אייל בלגי ועוד. ליד כל בירה מצוין מוצאה ואחוז האלכוהול שבה. מאחר וההיצע גדול ייתכן ובהחלט תממשו את הפוטנציאל הטמון בהזמנת בירה שלא לטעמכם. ולכן למי שטרם ביסס טעם קבוע בבירה, ניתן בהחלט להיעזר במלצרים המצויים לפרטי פרטים בטעמים השונים ואף לבקש לטעום. לחילופין למי שלו זו הפעם הראשונה במקום בהחלט מומלץ לעשות כפי שאני עשיתי ולהזמין סט טעימות של 6 כוסות בירה בטעמים שונים מהקטגוריות השונות. תמצאו שלפחות את אחת מהבירות תרצו להזמין בפעם הבאה שתגיעו למקום ואם לא, אז מי מבני משפחתה. רעיון מגניב ובהחלט משתלם.

תפריט האוכל מתאים מאוד לליווי בירות ומכיל מנות בשריות רבות לצד מספר מנות צמחוניות. מאוד אהבתי את פלטת הנקניקים והקורנישונים, פלטת בשרים מגוונת ועשירת טעמים. גם צלחת האנטיפסטי וסלט ירקות חתוך גס היו נהדרים. אם נחה דעתכם על פירות ים, מנת הקלמארי המטוגנים בהחלט הוכיחה את עצמה יותר מפעם אחת כמנה טובה מאוד, למרות שאני לא בטוח שטריותה הייתה עוברת את הטברנות היווניות של סנטוריני (יוון), אבל כאן זה בהחלט מספק.

אם תחפצו במנות כבדות יותר אוכל להמליץ בפה מלא וכך גם קיבתי המאושרת, על מנת נקניקיות הבית המכילה שלוש נקניקיות צלויות מבשרים שונים ומוגשות על שעועית לבנה ברוטב עגבניות. מנה טובה עוד יותר, שייתכן ותצריך הזמנתה של ניידת טיפול נמרץ, היא המבורגר עם גבינת סנט מור מוגש על שפצלה (בצקניות פופולאריות במטבח הגרמני וההונגרי) מטוגנים בחמאה ופונדו גבינות. מנה זו יכולה להבטיח פינוי שולחנות מהיר לממתינים בתור הארוך בליווי סירנות צורמניות. למרות הסיכון שבמנה היא טעימה להפליא.

מתוך מגוון מנות נוספות שאכלתי הייתי ממליץ להימנע ממנת א-לה רומנה. זוהי מנת "ניוקי" סולת וגבינת פרמז'ן עם מרווה, עגבניות שרי ואגוזי מלך. הסולת מגיעה בריבועים ובטעם לוואי פלסטיקי מעט שלא מצא חן בעיני. לצערי הרב גם אגוזי המלך לא היו טריים במיוחד ולמי שמכיר את הנושא לאגוזי מלך ישנים יש נטייה לפתח טעם של עור מעובד.

מאחר ואחרי 2 כוסות בירה (1/2 ליטר כ"א) אני נוטה לסלחנות, החלטתי בסיכום להתעלם מהנפילה של הניוקי. פורטר אנד סאנס באמת מתקשים לפספס במנות. עובדה היא שבכל ביקורינו היה פיספוס אחד. אמנם אין במקום אווירה של פאב לונדוני למרות פינת העישון בחוץ, אבל אם אתם בחברה הנכונה תיהנו מאוד מהמקום, מהשירות האדיב והקשוב, מהאוכל הטעים ומההזדמנות לטעום בירות שכנראה לא תיקנו כך סתם הביתה. פאן אמיתי!

נזירים שתויים

השתיקה יפה לחכמים; אולי משום כך, אחת הבירות הטובות יותר שטעמתי בשנה האחרונה, היא זו המגיעה ממקום בו השתיקה היא דרך חיים, ממקום בו הרעש היחיד המותר הוא זה של תסיסת הבירה בפרמנטורים המתקדמים ביותר.

חיי הנזירים, כך מתברר, אינם פשוטים. אם מישהו העז לחשוב שלבישת שק יוטה כאופנה האחרונה והתמסרות ליושב במרומים אינן פעולות מאומצות, טעות מרה בידו. מדובר בזרם נזירים הקרוי על המנזר בו נקבעה חוקתם - הנזירים הטראפיסטים.

נזירים אלה משתייכים לזרם בכנסייה הקתולית המקיים את תקנון הנזירים של בנדיקטוס, מאז שנת 1662. נזירים אלה חיים בפשטות ונמנעים מדיבור שאינו לשם קדושה. עיקר ענייננו בהם נחלק לשניים: מחד צורכי הצום של הנזירים, ומאידך הפתרון הפנטסטי – הלוא הוא הבירה.

צום מאוכל כידוע אינו פעולה פשוטה לאדם, על אחת כמה וכמה אם הוא ממושך עד כדי ימים ושבועות. מאחר שהנזירים הטראפיסטים מותרים בשתייה בעת הצום, המציאו שיטה להקל על סגפנותם זו. כל ההיסטוריה החלה ב"הטבעת" לחם במים לכדי "לחם נוזלי", מה שלימים התפתח לבירה המוכרת לנו כיום.

מדעי הבירה

התפתחותה של שיטה זו הותירה כיום שבעה מנזרים (מתוך כ-170 ברחבי העולם) המייצרים בירה ומשווקים אותה – שישה מנזרים בבלגיה ואחד בהולנד. תהליך ייצור הבירה מתרחש במנזרים בלבד. השלב היחיד בתהליך שמתבצע על ידי גורם חיצוני, הוא הליך הביקבוק, אשר מתבצע במפעלים קרובים למנזרים.

מבין בירות הנזירים הטראפיסטים המוכרות בעולם, המוכרת ביותר בארץ היא בירה הנושאת את השם Chimay ("שִימֵיי"). בירה זו מגיעה ממנזר בדרום בלגיה השוכן בסמוך לכפר בשם זה. בירות נוספות ידועות המיוצרות במנזרים הטראפיסטים הן:
ווסטוולטרן - Westvleteren
אורוואל - Orval
רושפוֹר - Rochefort
ווסטמאל - Westmalle
אשל - Achel.
לישראל מגיעות בצורה סדירה יחסית הבירות שימיי ואורוול.

כל הבירות הטראפיסטיות מסוג אֵייל (ע"ש שמרי האייל המשמשים להתססה) מסיימות תסיסה והבשלה בבקבוק. שמרי האייל תוססים בטמפרטורות גבוהות יחסית ומכאן שהתסיסה מתבצעת בחלקו העליון של המיכל (בניגוד ללאגר, התוסס בטמפ' נמוכות ובתחתית המיכל).

על מנת ללמוד מעט על סוגי הבירות הקיימים, יש להבין את 4 דרגות האיכות הקיימות, אשר מתבטאות בסמיכותה של הבירה:
סינגל (=בלונד) - 95% מים + 5% חומר גלם
דובל (=בראון) - 90% מים + 10% חומר גלם
טריפל - 85% מים + 15% חומר גלם
קואדריפל - 80% מים + 20% חומר גלם

נזירים בטרקלין

בשבוע שעבר נכחתי בערב טעימות, אשר התקיים במסעדת "הטרקלין" בנחלת בנימין.

המסעדה נטולת יומרות בכל הקשור לעיצוב. את המקום מקשטות מרצפות שכמו נלקחו מבית תל אביבי של שנות החמישים וריהוט עץ. כמחצית משטח המסעדה משמש כבר הניתן להסבה וסביב שולחנות בצורת ר'.

את הבירות שטעמתי בערב זה ליוו מספר מנות שהוכנו במיוחד עבור האירוע. לבד ממנות האנטיפסטי והקרפצ'ו בפסטו ופרמזן שהיו טעימות מאוד, הוגש לחם שנאפה על חלוקי נחל אך לא היה אפוי דיו, כמו גם מנת קובה במילוי בשר טלה ובלוויית צזיקי שהייתה חסרה את הפריכות האופיינית כל כך לקובה מסוג זה, וחבל. לשמחתי, שֵם החגיגה היה בירות.

הבירות שזרמו לשולחן היו מעניינות ובהחלט שונות ממה שאני מכיר. יש לציין במיוחד את בירת "שימיי רד" (premier) השייכת לקבוצת הסינגל. בירה זו מכילה 7% אלכוהול, מתקתקה מעט, מתובלת ובעלת קצף סמיך ונעים. 130,000 הקטוליטרים מבירה זו מיוצרים בשנה ומשווקים ל-40 מדינות בעולם.

בירת "שימיי טריפל" אותה טעמתי בשלב השני, הכילה 8% אלכוהול ומרירות מודגשת. מאחר שהייתה זו לי הבירה השלישית לאותו ערב (הערב החל בקורסביצה צ'כית מצוינת מסוג פילזנר), ויתרתי על הטעימה השלישית – "שימיי בלו". בין מסובי השולחן היו שאמרו כי ה"בלו" טובה יותר מה"רד". קבעו אתם בעצמכם, איש איש וטעמו הוא.

לישראלים, השותים בממוצע 10 ליטר בירה בשנה לאדם (לשם השוואה, הצ'כים לוגמים 130 ליטר בירה בממוצע לאדם - אולי כי היא זולה יותר ממים מינרליים), אני בהחלט ממליץ על בירות מסתורין אלה. אם כבר לשלם על בירה, שלמו על בירה איכותית.

את ה"שימיי" וחברותיה תוכלו לפגוש בברים מובילים בתל אביב, ובכללם ב"הטרקלין" כמובן.

הכתבה מתפרסמת גם באתר תל אביב סיטי

לרוויה,

קובי קלייטמן kubush

חיות הבית

בילדותי חלמתי שכשאגדל אהיה ביולוג. לשם כך הקדשתי שעות רבות בכל הקשור לתחומי הטבע. למדתי שמות של צמחים ובעלי חיים, זכיתי להיות שנה בחוג סיירות של החברה להגנת הטבע, הערצתי את ג'רלד דארל (הספר הראשון שקניתי מכספי שלי היה שלו) וחשבתי שהחיים יפים. כשבגרתי מעט והתחלתי את לימודי בתחום הביולוגי גיליתי שבע"ח וצמחים אינם לבד בעולם. יש גם פטריות, נבגים, חיידקים, וירוסים ועוד.

בתקופה ההיא גידלתי דגים (לא סוגים שונים, אלא פרטים שונים של אותם הסוגים). אולם מהר מאוד התברר שאין דגים שיכולים לחיות ללא מזון או חמצן אפסי. גידלתי גם אוגרים, שקיבלתי מחבריי ביום הולדתי ה-13, עד שאמי החליטה בהמלטה הרביעית שהבית אינו הסוכנות היהודית, ומשפחתנו איננה ערוכה להיהפך למרכז הקליטה לאוגר המתחיל. כמובן שהבקשות והתחינות לגדל חתול, כלב או לפחות ארנב, לא צלחו וניסיונותיי עלו בתוהו.

אולם כמו בכל חוק ותקנה, גם כאן נמצאה פרצה.

כשנחשפתי לעולם האפייה התפתחה בי הנאה גדולה מהתעסקות בכל הקשור לבצק, החל מהכנתו וכלה בלישתו וסידורו לאפיה. ביחד עם כל אלה, גיליתי גם את השמרים - הלוא הם הקישור אל עולם החי האהוב עלי כל כך.

כן, מיום שגיליתי את עולם האפייה אני מגדל שמרים. חיה חביבה שאינה מרעישה, ואינה דורשת דבר מלבד חום ואהבה. נכון, הם באים וכעבור זמן מועט הולכים, והם לא תמיד מחכים לי בבית כשאני צריך אותם. אבל הם נאמנים לתפקידם במטבחי הקטן, ואף פעם אינם מאכזבים. בקיצור, אין עוררין על כך שהשמרים הם אחד מחבריו הטובים של האדם - במטבח.

השמרים בהם אנו משתמשים במטבח מגיעים בצורות שונות (יבשים, לחים), והתוצאה זהה תמיד - בצק תפוח ואוורירי לקראת אפיה. ריחו של בצק בתפיחתו הוא אחד הניחוחות האהובים ביותר במטבח שלי. כשחושבים על משמעות ההתפחה, בסה"כ מדובר בתהליך כימי פשוט של פליטת דו תחמוצת הפחמן. כימיה פשוטה שהיא הפלא השמיני של העולם בכל הקשור לאדם ולמזון.

לשמרים, אסור לשכוח, יש תפקיד גורלי גם באחד המשקאות הפופולאריים ביותר בעולם - הבירה. אגב, משום כך הבירה יכולת להוות תחליף לשמרים באפיית לחם, אם כי לטעמי היא לא שוות ערך ב-100% לשמרים.

את שימושי העיקריים בשמרים אני עושה בהכנת חלות מתוקות עם צימוקים לראש השנה, בעוגות שמרים במילויים שונים (אני מאוד ממליץ על המתכונים המעולים של קרין גורן לעוגות שמרים מספרה "סודות מתוקים") ובבסיס לפיצה (מתכון מעולה תוכלו למצוא על גב חבילות השמרים של חברת "שמרית").

בתמונה: לחמניות טעימות של אמא מארוחת שישי האחרונה