הבית של שי-לי לא בשבילי

הבית של שי-לי הוא ספר בישול חדש שיצא לקראת החגים הבאים עלינו לטובה. שי-לי ליפא שאין לי דבר וחצי דבר עימה שכן איננו מכירים באופן אישי, הצליחה לכתוב ספר שלמעט פוזת ג'וליה צ'יילד שהיא מדגמנת בשמלה מנוקדת על כריכתו, הוא מיותר לחלוטין.

התלבטתי רבות אם לכתוב את שעל ליבי או לאו. 

תפיסתו של הספר ארכאית, הסטיילינג והצילום מיושנים ואין בו שום דבר מסעיר או חדש שבזכותו ניתן היה להלל את הספר. הרעיון שמוביל את תוכן העניינים דווקא נחמד במבט ראשון ושונה מרוב הספרים, אלא שהווריד בראשי החל להלום כשהגעתי לפרקים "ערב בנים" ו"ערב בנות". טוב היה לו מחברת המתכונים ועורכי הספר היו מתעוררים לתוך מציאות שהשתנתה מזמן ולא משייכים נקניקיות בבירה ושוקי עוף בבוטנים לבנים ואילו טארטים אישיים עם ריקוטה-פלפלים ואספרגוס או קוקטייל רוזטה ואוזו עם ליצ'י קרח לבנות. כל מה שהיה חסר הוא לכתוב את הספר בלשון נקבה ולהחזיר אותנו לשנות ה-60 או רחוק עוד יותר לשנות קום המדינה בניסיון להתקין לנו ארוחת ערב. מבנה התא המשפחתי וענייני המגדר השתנו כאן ב-20 השנים האחרונות. האם השינויים פסחו עליהם?

עודי ממשיך בקריאת הספר, אינני יכול שלא להשתומם על סגנון הצילום המיושן אף הוא. הסגנון הזכיר לי את ספריהן של חנה שאולוב ורות סירקיס, סגנון שהיה נכון מאוד לשנות ה-70. אולי הוא חזר? למה אף אחד לא מספר לי שום דבר בבית הזה? חייבים קש בכל קוקטייל? חייבים קש עם עיטור חג סוכות גם בעמוד 47 וגם בעמוד 112?

ולסיכום, מה שעובד בטלוויזיה לא בהכרח יעבוד על הכתב. הרגשתי היא שהייתה זו הפקה של ספר לצורך שיווקי טלוויזיוני בלבד וללא כל כוונה אמיתית. מבלי להכיר את שי-לי ליפא אני מאמין בכל נימי נפשי כי היא חיה את התחום הקולינארי בחדווה רבה ומתוך רצון ללמוד וללמד. יחד עם זאת, ייעודו של ספר זה הוא לכל היותר משקל נגד לכבישת חצילים.

קובי

ספרות קולינארית

לעיתים, במהלך שיטוטיי הרבים ברחובות תל אביב, אני נכנס לחנויות ספרים יד שניה הפזורות ברחבי העיר. ריחם המיוחד של ספרים ישנים והמראות בחנויות מסוג זה מושכים אותי כעכבר הנוהר אחר חלילו של המלין. גם האפשרות למצוא ספרים שבאופן רגיל לא הייתי מוצא בחנויות ספרים נפוצות, ובכלל זה ספרים העוסקים בהיבטיה השונים של הגסטרונומיה, מושכת אותי פנימה.

היום אני שמח להציג בפניכם שני ספרים שמצאתי ממש במקרה ושהסבו לי עונג רב.

Schott's Food & Drink Miscellany / Ben Schott

ספר משעשע זה, יצא לאור בשנת 2003 בהוצאת Bloomsbury. הספר מכיל מידע רב ובחלקו אף משעשע וכזה שהיינו חושבים עליו כמיותר בכל הנוגע למזון ומשקה. כך ניתן למצוא בספר את משמעויות הגיית Mmmm על ידי הומר סימפסון, ההיסטוריה של הפופקורן בזעיר אנפין, סוגי עבדים בסעודה הרומית, הקשר בין אספרגוס ושתן, סעודות אחרונות שביקשו נידונים למוות, ציטוטים הקשורים לדיאטות, מידות אלכוהול, הלוגו של חברת קוקה-קולה ב-15 שפות שונות ועוד.

מדובר במעיין מילון מונחים והגדרות בשפה האנגלית שבהחלט יכול להעניק מפלט לכל מי שרוצה ללמוד קצת יותר על הדברים שבדרך כלל אנו נוטים להזניח מן התודעה אל תת המודע.

Choice Cuts A Miscellany of Food Writing / Mark Kurlansky

ספר מרתק זה יצא לאור בשנת 2002 בהוצאת Vintage. פרק ההקדמה הקרוי Better than sex (טוב יותר מסקס) נפתח בפיסקה הבאה:

"FOOD, LIKE SEX, IS A WRITER'S GREAT OPPORTUNITY. IT OFFERS material that is both universal and intensely personal-something that illuminates the nature of humankind but also insights into the unique and intimate foibles of an individual"

ספרו של מ. קורלנסקי מכיל שלושים פרקים עמוסי ציטוטים, החל מהמאות שלפני הספירה ועד ימינו, בהקשרים קולינאריים. סקירה מקיפה זו מהווה מצג מעניין של ההתייחסות למזון לאורך ההיסטוריה. גם אם הספר אינו יכול להקיף את כל מקורות המידע הקיימים לרשותנו היום, הוא בהחלט מצליח להוות הצצה מסקרנת לחלק מגדולי הכותבים/ממציאים והשפים בתחום זה.

דוגמא לפרקים בספר – אוכל וסקס, ארוחות שייזכרו לדראון עולם, המסתורין של הביצים, צום, שווקים, קמצוץ תיבול, הצרפתים, צידו האפל של הקקאו, הפוליטיקה של המזון ועוד.

אני חייב להודות שספר מסוג זה בשפה העברית יכול להיות ברכה לכל חוקרי הגסטרונומיה על רבדיה. אינני מכיר חיבורים מסוג זה בארץ, אשמח אם מישהו ידע להמליץ.

קריאה מהנה ובתיאבון,
קובי

בזבוז של נייר איכותי

אלו הן ארבע המילים בהן אני יכול לסכם את דעתי הכנה והבלתי מתפשרת על הספר "גרגרנות" מאת מוריאל ברברי.

עם כניסתי לחנות הספרים לכד את עיני ספר בעל עטיפה בגווני חום עליה ציור יפהפה של שולחן סעודה מפואר ובתחתית הציור, באותיות קידוש לבנה, המילה גרגרנות. בהיותי תאב בצע לכל הקשור לתרבות קולינארית, לא חלפו דקות ספורות (בהן אף הספקתי לקרוא את התקציר בצידו האחורי של הספר) וכבר הייתי בדרכי הביתה שמח וטוב לבב והספר בחיקי.

שמה של הסופרת מוריאל ברברי אינו זר על המדפים, היא חתומה על ספר שהופץ בכל פינה בשנה האחרונה ושמו "אלגנטיות של קיפוד". לא קראתי את הספר, אם כי שמו קרץ לי לא אחת כשם שחופן בתוכו סיפור מרתק לקריאה ורצוי בסיטואציה בורגנית וחמימה, למשל אל מול האח שאין לי בנעלי קיפי.

עם נטילת הספר גרגרנות לידי ניסיתי לחפש בין דפיו את מקור הציור שעל כריכת הספר, אך ללא הועיל כיוון שההוצאה לאור לא טרחה לציין מהו. אם למישהו מקוראיי יש מושג אשמח למידע.

באשר לספר עצמו. גרגרנות מבטיח תיאור 48 שעותיו האחרונות בחיי מבקר המסעדות הצרפתי הגדול בעולם. גיבור הספר יודע כי אלו 48 שעות שנותרו לו, ויחד עם זאת כל מה שהוא עסוק בו הוא ניסיון לאתר טעם מיוחד מעברו תוך היזכרות במאורעות הגדולים והקטנים של חייו הקולינאריים.

הספר עומד בהבטחה ואכן חושף את זיכרונותיו של מבקר המסעדות על שלל הצבעים, הריחות והטעמים שהם מפיקים. אלא שאליה וקוץ בה. הסופרת מצליחה בכל 29 פרקיו הקצרים של הספר לשעמם עד כדי אבדן טעם וריח. תיאוריה אינם עוטים כסות מושכת המעוררת רצון עז לקרוא עוד ועוד והעלילה המבטיחה מתגלה כיבשושית. ההרגשה שהסופרת נתפסת יותר ברעיון מאשר בפיתוחו זועקת ככל שאני חושב על כך יותר.

צר לי על הביקורת הנוקבת שמגיעה דווקא ממי שמבין יותר באוכל ופחות בספרות יפה, אלא שכמו באוכל אני יודע מה ערב לחיכי, נפשי ונבכי מוחי. הציפייה מהקנקן המפתה והמהביל אינה עולה בקנה אחד עם תוכו המשמים. מוטב לו הייתה מתרכזת מוריאל ברברי בחיבור כותרות לספרים.

קובי

סודות מחיי המטבח / אנתוני בורדיין

אני ממליץ בחום על ספר סקסי, וולגארי, מרתק, מפתה, המוני, מסקרן ובעיקר כזה החושף את סודות מטבחיהן של מסעדות הגורמה האמריקאיות.

השף אנתוני בורדיין כתב את הספר "סודות מחיי המטבח – הרפתקאות בבטן הרכה של הקולינריה" (Kitchen Confidential), לא בשביל להתנקם במי משותפיו או יריביו לדרך ולא משום שהחליף מקצוע. את ההסבר לכתיבת הספר הוא שוטח בפני קוראיו צמאי הידע, בפתח הדברים:

"הסיבה לכך שאני שופך בפניכם את כל מה שראיתי, למדתי ועשיתי בקריירה הארוכה והמגוונת שלי – בתור שוטף כלים, פועל במטבח ההכנה, טבח טיגון, איש הגריל, מכין הרטבים, סו שף ושף – איננה כעס על המקצוע או רצון לזעזע את ציבור הסועדים. אני רוצה להמשיך להיות שף גם כשהעניין הזה יצא לאור, מאחר שאלה החיים היחידים שאני באמת מכיר. אם אני צריך טובה בארבע לפנות בוקר – הלוואה מזורזת, כתף לבכות עליה, כדור שינה, דמי ערבות, או פשוט שמישהו יבוא לאסוף אותי במכונית מאיזו שכונה גרועה בגשם שוטף – אין שום סיכוי שאתקשר לסופר אחר. אני אתקשר לסו-שף שלי, או לסו-שף לשעבר, או למכין הרטבים – מישהו שאני עובד איתו או שעבדתי איתו בעשרים וכמה השנים האחרונות...
כמובן, יש סיכוי טוב מאוד שהספר הזה יחסל אותי בתחום הזה. יהיו פה סיפורי זוועה, הרבה אלכוהול, סמים, זיונים במזווה, תגליות לא מעוררות תיאבון לגבי טיפול רע באוכל ומנהגים סרי טעם הנפוצים בכל התעשייה. ...
הכול כאן: הטוב, הרע והמכוער. הקורא המעוניין עשוי מצד אחד לגלות כאן איך להכין מנות יפות וטעימות כמו טבח מקצועי בעזרת כלים זמינים אחדים, ומצד אחר להחליט לעולם לא להזמין מול מארנייר שוב. אין מה לעשות חבר."

כמה מילים על שף אנתוני בורדיין –
אנתוני בורדיין, נולד בשנת 1956.
סיים בשנת 1978 את לימודיו ב-C.I.A (Culinary Institute of America) ומנהל כיום את הבראסרי הניו יורקי Les Halles (לה האל).
הספר אותו כתב בשנת 2000 היה ועודנו הצלחה אדירה בקרב אוהבי הספרות והקולינריה, וזכה גם להפוך לסדרת טלוויזיה אמריקאית בעלת אותו השם.

הספר, שתורגם בצורה מופלאה על ידי עדי יותם, יצא לאור בשנת 2004 על ידי הוצאת כנרת והגיע למדף ביתי לפני כחצי שנה. אמנם השף אנתוני בורדיין כיוון בכותרת המשנה לבטן הרכה של הקולינריה, אך הצליח לכוון גם לבטן הרכה שלי ובטוחני לבטנם של עוד "קולינרופילים" רבים כמוני.

ההנאה בקריאתו הייתה רבה והמידע שנספג במהלך קריאתו יקר לעין ערוך.

שלכם,

kubush