המטבח/בננה יושימוטו

אפתח בוידוי שישמע אולי אידיוטי. את הספר "המטבח" רכשתי בגלל שמו וציור מקלות האכילה שעל עטיפתו. אני מתנחם בכך שהספר הגשים את מטרתו.

מזה מספר שנים, אני מחפש בכל חנות אליה אני נכנס הקשר לתחום הקולינארי - ספרים, סרטים, ביגוד ועוד. הסיבה פשוטה, אני שואף להרחיב את ידיעותיי ודעותיי בתחום ולא רק בפן המקצועי מעשי , אלא גם בפן התרבותי שאינו נעדר את הקולינריה. אפשר בהחלט לומר שהיום אנחנו מבינים משהו שעמים אחרים כמו יפנים או איטלקים הבינו כבר מזמן, אול אינו רק לשם פיטום עצמי, אוכל הוא "מזון לנשמה" וככזה נוצרות יצירות רבות בשמו.

היתקלותי בספר המטבח אותו כתבה בננה יושימוטו אינה היתקלות ראשונה בספר אלא גם התנסות ראשונה בקריאת ספר שתורגם מיפנית. את מלאכת התרגום ביצעה שונית שחל פורת שעם סיום הקריאה רכשה לה מעריץ קנאי לשפה היפנית אותה היא דוברת.

החשש הגדול ביותר שליווה אותי מהלך קריאת הספר וגם התממש בחלקו, הוא בורותי בתרבות היפנית הענפה. כהדיוט בתחום אני בטוח שעברתי על משפטים שלמים בספר שהייתי צריך להבין אחרת. יחד עם זאת, הקריאה בספר הסבה לי עונג רב וגרמה לי להפליג במחוזות הדמיון.

הספר נפתח כך:
" המקום האהוב עלי ביותר בעולם הוא המטבח.
לא משנה לי המיקום ולא משנה הסוג - אם זה מטבח, המקום
שבו מכינים אוכל, טוב לי. אני מעדיפה מטבחים שנעשו נוחים
לעבודה הודות לשימוש תכוף, שיש בהם מטליות יבשות, נקיות,
ואריחים לבנים, מבהיקים." (פרק 1 ע"מ 9)

בהמשך הספר בפרק 2 אנחנו פוגשים בתיאור נוסף:
"אבל הקיץ ההוא, שביליתי במטבח ההוא, היה לי פסגת האושר.
לא פחדתי בכלל מכוויות או מחתכים. בלי מאמץ ויתרתי על שינה
כדי לבשל. כל יו ם רעדתי מעונג כשחשבתי שהמחר יביא אתו
אתגרים חדשים. עוגת הגזר, שאת שלבי הכנתה ידעתי בעל פה,
עזרה לאחות את השברים שבלבי. בנחרצות של אהבה עד מוות
חפנתי עגבנייה אדומה להפליא שמצאתי בסופרמרקט.
כך טעמתי טעמו של עונג אמיתי. אחר כך היה מאוחר מכדי
לסגת." (פרק 2 ע"מ 61)

הספר אינו מתרחש כולו במטבח, אלא סובב אותו באותה פיקחות בה משתמשת יושימוטו בכתיבתה. בספר תמצאו סיפורי חיים ומוות, אהבה וחברות אמיצה, כולם בסגנון היפני המפתיע לדברי מבקרים יפנים שמרנים.

בננה יושימוטו הוא שם העט למאהוקו יושימוטו. בננה נולדה בשנת 1964 לאחד מהפילוסופים היפנים המשפיעים ביותר של שנות ה-60 טקאקאי יושימוטו.ספר זה הוא ספר רומן הביכורים שלה ונכתב בעודה מלצרית במסעדת מועדון גולף. לדבריה הושפעה מסופרים אמריקניים כגון סטפן קינג וטרומן קפוטה. הספר זכה להמלחה מסחררת ביפן עד כדי הדפסת 6 מהדורות ביפן בלבד ועריכת שני סרטים (הפקת הטלוויזיה היפנית והפקה הונג קונגית).

מקווה שתרכשו את הספר ותיהנו ממנו כפי שאני נהניתי.

שלכם,

קובי קלייטמן

שום וספירים / רות ריישל

לאחרונה נפל לידי העונג שבקריאת תרגום לספרה של רות ריישל - "שום וספירים". את הספר מצאתי במקרה בעת שיטוט באינטרנט. לצערי הרב הייתי צריך לנדוד על פני שלוש חנויות ספרים שונות, עד אשר מצאתי עותק של הספר הנכסף.

רות ריישל הייתה מבקרת מדור האוכל והמסעדות של ה"ניו יורק טיימס". לא מדובר בעוד עיתון ניו יורקי או בעוד כתבת בענייני אוכל, אלא בעיתון ותפקיד המגלמים בתוכם את האפשרות לגרום למסעדה עוגמת נפש או צהלות כאילו יום פרסום הביקורת הוא ה-4 ביולי.

רות ריישל מספרת בספרה המרתק על עבודתה כמבקרת מדור האוכל והמסעדות ב"ניו יורק טיימס" ומציגה את תפקיד מבקרת המסעדות כתפקיד נחשק המעורר יראת כבוד ויוקרה מאין כמוהו ("מלך ספרד מחכה בבר, אבל השולחן שלך מוכן". ע"מ 60). הספר מאפשר בחוכמה רבה הצצה לחייה הפרטיים, כמו גם לחיי משפחתה, תחת עבודתה התובענית והקשה.

בניגוד למתרחש בארצנו הקטנטונת בה כל אחד חושב שהוא הקול הקובע הבא בכל הקשור לנושא זה, רות ריישל מביאה בספרה את העולם האמיתי והרציני של כתיבת ביקורת מסעדות, עולם שבטוחני כי חדי המבקרים כדניאל רוגוב (הארץ) יוכלו להזדהות עימו בנקל.

ריתק אותי מיוחד הגילוי בצורך המקצועי של ריישל להתחפש ולמעשה לעטות על עצמה דמויות שונות, זאת על מנת שתוכל לכתוב ביקורות הוגנות, כאלו שלא תישענה על היותה מבקרת המסעדות שנכנסת למסעדה ומואכלת כיד המלך. ביקורות שיכלה לכתוב רק לאחר לפחות שלושה ביקורים בכל מסעדה בתחפושת שונה - כולל הופעה בתור עצמה.

הספר "שום וספירים" כתוב בצורה מרתקת, משעשעת וקולחת. קשה מאוד להניח את הספר מרגע שמתחילים בו את הקריאה. בחוכמה רבה שובצו גם הביקורות עצמן בפרקי הספר השונים. ביקורות אשר יכולות לשמש דוגמא לכל מבקר באשר הוא.

שום וספירים / רות ריישל
חייה הסודיים של מבקרת מסעדות במסווה
הוצאת גרף
2006

באנגלית - Garlic and Sapphires / Ruth Reichel

קריאה מהנה,
קובי קלייטמן
kubush

בישולים מסוכנים

לכל אחד מאיתנו יש את הרגע בו לוכד את עינינו ספר על מדף הספרים בחנות, ספר שמאותו הרגע קשה להתנתק ממראהו וכל אימת שננסה להתרחק אל עבר מדף אחר, כמגדלור בחוף מבטחים יקרוץ לנו. סיומה של אפיזודה מעין זו כמובן בתור אל הקופה.

אפיזודה כזו קרתה לי לפני כשבועיים בעודי משוטט בדיזנגוף סנטר, בורח מהחום האיום שברחוב. באחת מחנויות הספרים צד את עיני ספר קטן בשם: "בישולים מסוכנים" מאת אנדריאס סטאיקוס בהוצאת כתר. מאחר ובכל כניסה שלי לחנות ספרים אני תר אחר כותרים הקשורים לאוכל וכל אשר סובב אותו (לא ספרי בישול), שם הספר הבטיח הצלחה למצוא ספר נוסף בתחום.

מקריאה בגב הספר גיליתי כי המחבר אנדריאס סטאיקוס, יווני שעיקר עיסוקו דווקא בבימוי ומחזאות. הספר ראה אור בשנת 1997 ומאז תורגם ל-14 שפות, כולל עברית בשנת 2003.

הספר מספר על 4 סוגים של מערכות יחסים. מערכת יחסים אחת היא זו שבין דימיטריס וננה, השניה היא זו שבין דמוקליס וננה, השלישית היא זו שבין שני המאהבים והמטבח היווני העשיר והרביעית היא חיבור כולם יחדיו לסיפור של בגידות, תשוקות ואוכל. הרבה אוכל.

הקריאה בספר משופעת בתיאורי מטבח רבים וכוללת אף מתכונים כלליים למנות המתוארות בספר. תיאורי האוכל והכנתו שווים את הקריאה, כיוון שהם מפעילים את הדמיון עד כדי אינטגרציה עם טעם התבשילים כאילו היו מוגשים לנו.

הספר לדעתי, רחוק שנות אור מלהיות יצירת מופת או אפילו ספר שניתן יהיה לכנותו טוב, אם כי אני בטוח שהיה מצליח בתור תסריט לסרט רווי אהבת בשרים ומוסיקה. סרט שעמיתי מבקר הקולנוע הגדיר כ"סרט לזקנים של קולנוע לב".

יתרונו הבולט של הספר הוא הצוהר שהוא פותח אל המטבח היווני.
מומלץ לקריאה לא מחייבת, אגב זלילת מוסקה טובה, סופלקי והרבה הרבה אוזו.

קובי