דניאל רוגוב - מורי ורבי

אני מרגיש זו הפעם השנייה השנה, חור עצום שנפער בליבי. חלל, ואקום שלא ניתן למלא עוד. הפעם הראשונה הייתה כשאבי הלך לעולמו לפני 9 חודשים, הפעם השנייה הייתה היום כששמעתי על כך שדניאל רוגוב הצטרף אליו ביום שלישי האחרון.

דניאל רוגוב אותו אזכור עד יומי האחרון, הוא הגורו שלי.

לפני 4 שנים, לראשונה בחיי, רוגוב אפשר לי הצצה לעולמו של מבקר יין ואוכל. כשבן זוגי הציע לי לכתוב על מה שאני כל כך אוהב, שלחתי מייל תמים אל דניאל רוגוב עם מספר שאלות תמימות. נעניתי במייל אותו שמרתי מאז:

"Kobi, Hi...

I've just re-read through your questions. Good questions all but each would take at least a small book to answer. May I thus suggest that email may not be the right format and that if you like we could meet for a long coffee and discussion on these issues. Best phone for me is ....

Best for me will be during the week between 18-22 May.

Best
Rogov"

ההצעה הייתה בבחינת הפתעה גמורה. אל פגישתנו הגעתי רועד, שמח, מפוחד וצמא לכל מילה שאוכל לשמוע מאחד מהגדולים בתחום. הפגישה הותירה בי רושם כה עז עד כי אני נושא עימי מאז את הזיכרון כאחד מהטובים בחיי.

פגשתי באדם מלא ידע, סיפורים מרתקים וניסיון חיים מדהים ועם זאת צנוע וסקרן לעוד ועוד. פגישתנו ארכה שעה וחצי. שעה וחצי שבהן לימד אותי פרק שלא יכולתי לייחל לטוב ממנו בכל הקשור לעולם הביקורת והכתיבה.

מאז נפגשנו בעוד מספר הזדמנויות כשבאחת מהן נפגשנו לגמרי במקרה כמבקרים במסעדה שגרמה לרוגוב ולי את אותה תחושת הקבס ואותו אף הגדילו לעשות והעליבו (לא כמבקר אלא כסועד מן המניין). בהזדמנות אחרת פגשתי בו בכנס בינ"ל לאנתרופולוגיה של אוכל שנערך באונ' בן גוריון לפני כשנה. אז, שוב שמעתי את הידע וההומור שכל כך אפיינו כל הרצאה או שיחה שהשתתף בה.

חבל שביישנותי מנעה ממני להעמיק את הקשר עם רוגוב. אבל, בכל ביקורת שאני מוציא תחת ידי, אני חושב עליו. הוא שלימד אותי שלכל מסעדה צריך לתת הזדמנות יותר מפעם אחת ("..because every restaurant is entitled to have a bad night" ואני מודה לו על כך, הוא לימד אותי שצריך להכיר את מרכיבי המנות ואופן הכנתן כדי שלא יעבדו עלי, הוא לימד אותי שלכל מקום צריך להגיע עם הציפייה הנכונה אחרת לעולם אתאכזב ובעיקר דניאל רוגוב לימד אותי שתמיד צריך פנקס קטן ועט כשהולכים לאכול.

אז לזכרך מר רוגוב היקר, תמיד אשא עימי פנקס ועט בתיקי ואותך בליבי.

מתגעגע,
קובי קלייטמן

שום וספירים / רות ריישל

לאחרונה נפל לידי העונג שבקריאת תרגום לספרה של רות ריישל - "שום וספירים". את הספר מצאתי במקרה בעת שיטוט באינטרנט. לצערי הרב הייתי צריך לנדוד על פני שלוש חנויות ספרים שונות, עד אשר מצאתי עותק של הספר הנכסף.

רות ריישל הייתה מבקרת מדור האוכל והמסעדות של ה"ניו יורק טיימס". לא מדובר בעוד עיתון ניו יורקי או בעוד כתבת בענייני אוכל, אלא בעיתון ותפקיד המגלמים בתוכם את האפשרות לגרום למסעדה עוגמת נפש או צהלות כאילו יום פרסום הביקורת הוא ה-4 ביולי.

רות ריישל מספרת בספרה המרתק על עבודתה כמבקרת מדור האוכל והמסעדות ב"ניו יורק טיימס" ומציגה את תפקיד מבקרת המסעדות כתפקיד נחשק המעורר יראת כבוד ויוקרה מאין כמוהו ("מלך ספרד מחכה בבר, אבל השולחן שלך מוכן". ע"מ 60). הספר מאפשר בחוכמה רבה הצצה לחייה הפרטיים, כמו גם לחיי משפחתה, תחת עבודתה התובענית והקשה.

בניגוד למתרחש בארצנו הקטנטונת בה כל אחד חושב שהוא הקול הקובע הבא בכל הקשור לנושא זה, רות ריישל מביאה בספרה את העולם האמיתי והרציני של כתיבת ביקורת מסעדות, עולם שבטוחני כי חדי המבקרים כדניאל רוגוב (הארץ) יוכלו להזדהות עימו בנקל.

ריתק אותי מיוחד הגילוי בצורך המקצועי של ריישל להתחפש ולמעשה לעטות על עצמה דמויות שונות, זאת על מנת שתוכל לכתוב ביקורות הוגנות, כאלו שלא תישענה על היותה מבקרת המסעדות שנכנסת למסעדה ומואכלת כיד המלך. ביקורות שיכלה לכתוב רק לאחר לפחות שלושה ביקורים בכל מסעדה בתחפושת שונה - כולל הופעה בתור עצמה.

הספר "שום וספירים" כתוב בצורה מרתקת, משעשעת וקולחת. קשה מאוד להניח את הספר מרגע שמתחילים בו את הקריאה. בחוכמה רבה שובצו גם הביקורות עצמן בפרקי הספר השונים. ביקורות אשר יכולות לשמש דוגמא לכל מבקר באשר הוא.

שום וספירים / רות ריישל
חייה הסודיים של מבקרת מסעדות במסווה
הוצאת גרף
2006

באנגלית - Garlic and Sapphires / Ruth Reichel

קריאה מהנה,
קובי קלייטמן
kubush