מה יותר מרגיז מההרגשה שסידרו אותך? לישראלים כמונו זו וודאי ההרגשה הנוראית ביותר שיכולה להיות. אנחנו, שבכל מצב בטוחים שסידרו, מסדרים או יסדרו אותנו, נוטים לקחת מקרים כאלו בצורה קשה מאוד. וזה מה שקרה הפעם.
לפני מספר ימים קבענו עם זוג חברים להיפגש בתל אביב במקום חדש שנקרא דיינר 95. על אף שהוא שוכן ברחוב חשמונאים בו אני פוסע לא מעט, מודה ומתוודה שלא קראתי דבר וחצי דבר אודות המקום וגם לא הכרתי את השם קודם לשיחה עם ט. חברתי.
דיינר היא המצאה אמריקאית. מדובר במזללה/מזנון דרכים שרוב המזון בו מוגש על גבי דלפקים ארוכים. לא מדובר באוכל מובחר אבל מזין וטעים. בארה"ב דיינר הוא מקום שמאוד גאה בתוצרתו בין אם אלו המבורגרים או קפה ומאפה.
בדיינר 95 החליטו להמציא את המילון מחדש כדי להוכיח ששמה הנרדף של המילה דיינר בעברית הוא מיזבלה ולא מיזללה. טעות של אות שבקלות בלתי נסבלת הפכה חלל שיכול היה לשרת בית קפה טוב לביב שופכין של מי שעומד ויודע לעשות הכל עם אוכל חוץ מלבשל, לטגן, לאפות, לתבל...שכחתי איזשהו פועל? הרגשתי כמי שסעד במקום בו בדרך כלל החתולים מבקרים ולא הסועדים. כן, הרגשתי כאילו אני מנסה לאכול אוכל יד שנייה.
התפריט היצירתי משהו מחולק למספר אלמנטים – "סטארט-אפ" הכולל מנות כמו הום פרייז שאינה מצליחה ולו להתקרב ברמיזה אל ההום פרייז של מסעדות כמו דיקסי. "פיצ'טה" האמורה להוות קריצה אל השפעות איטלקיות. מספר ימים אחרי ועדיין קופצת לי העין. "פריטטה" מלווה בשמות של שחקני פעולה הוליוודים מן העבר כמו סטאלונה וצ'אק נוריס – אמנם מהות המנות חביתתית אבל שימוש ציני בשתי ביצים אומללות קטנטנות בלבד עורר בי מחשבות על הצטרפות לאנונימוס. "שקשוקה" מלוות בשמותיהן של סדרות טלוויזיה אמריקאיות כמו ריימונד, ודקסטר. "פיצות פרזידנט" – נחשו על שם מי. סלטי ירקות על שם מכוניות אמריקאיות שאכן עשו לי חשק לנסוע משם ולגמור כמו תלמה ולואיז (הי! גם זה אמריקאי). ועוד.
הדובדבן שבקצפת הוא המנות העיקריות. אין לי מושג למה או איך זה קרה, אבל הזמנו לשולחננו סטייק סינטה וסטייק אנטריקוט, שניהם במידת עשייה מדיום.
איש המטבח התבלבל ושכח שמדיום זו או מידת עשייה לבשר או לכל היותר מידת חולצה שלא עולה עלי. יצירתיותו של ה"גריל מן" הייתה מופלאה עד כדי כך שקיבלנו סוליות במידה מדיום. איפה עוד תוכלו למצוא כושר המצאה שכזה? העניקו לו מיד תוכנית בישול בטלוויזיה או שאני מנסה לחתוך את הסטייק.
חשבתי לחסוך מכם את נושא השירות אבל אם בכל זאת הגענו עד כאן - שתי מלצריות מסכנות פלוס מלצר אחד אומלל. כולם נראו בוגרי שמינית לכל היותר, כתבו את הזמנות הסועדים על גבי תחתיות נייד המכסות את מגשיהם (דיינר או סטקייה? בכל מקרה, לא הראשון ולא השני, שמות ראויים למקום).
משום מה הזירה התמלאה עד לכדי 50% תפוסה, כמות שהמלצרים לא הצליחו להתמודד עימה ואף הודו על כך בפנינו. אורחים קרואים שרצו להיכנס לחלל המסעדה נענו בשלילה גם כשמחציתה הייתה ריקה משום ש"השולחנות כבר מוזמנים". אלו נאלצו לאכול מחוץ למסעדה בחום המהביל בעוד המקומות המוזמנים נותרו ריקים.
אני מצטער על המילים הקשות ומצטער על הרגע שבו דרכה רגלי ב"דיינר". למזלי כי רב חברתם של האנשים במחיצתם הייתי פיצתה על ההומור הרע של בעלי המקום.
שלכם,
kubush
4 comments:
ביצי
לא נשמע משהו בכלל המקום הזה.... אך הביקורת כתובה מקסים , מצחיק ושנון... ומאוד מזכיר את הביקורות של שגיא כהן שאנחנו קוראים כל שבוע ומיד חושבים עליך.
מקווים שבפעם הבאה המקום, האוכל והשירות יהיו מוצלחים יותר ... אולי אפילו במסעדה בחיפה
נשיקות
טוב, בשביל לקבל בארה"ב סטייק מדיום צריך לבקש מדיום-רייר. לא ברור אם אצלנו טועים במידת הצלייה או בארה"ב, אבל ככה זה.
אולי הטבח שלהם אמריקאי :-)
אם הייתם מסתכלים לרגע בביקורות ב-rest הייתם חוסכים את עוגמת הנפש.
מרינה - אם אקרא ביקורות של אחרים לפני שאני הולך למקום איך אוכל להישאר אובייקטיבי?!
שלום רב,
אני חייב לציין שזה לא השובר הראשון שקניתי מוולאה ועד היום קיבלתי את מלו תמורה לכסף שלי מכל שובר ושובר.
בראשון לחודש רכשתי שובר של ארוחת בוקר ב "דיינר 95" (אפילו שראיתי שהביקורות על המקום לא משהו – אבל ארוחת בוקר מה כבר יכול להיות חשבתי), בשני לחודש שזה היה יום שישי התקשרתי די מוקדם בבוקר בכדי לקבוע שולחן לי ולבת זוגתי בכדי לאכול את ארוחת בוקר שלנו אבל קיבלתי תשובה שלילית במענה שכל השולחנות תפוסים עד אין מקום כל היום (שעות הפעילות של המסעדה).
לא היחסית חשיבות לקח שלא יכולנו לאכול בשישי בגלל שבת זוגתי הציע רעיון אחר לתעסוקה ביום ההוא.
אתמול בבוקר ניסית שוב להתקשר למסעדה ושוב קיבלתי תשובה שלכל השולחנות תפוסים (אפס מקום) והפעם זה היה עד 5 בצהרים – מי רוצה לאכול ארוחת בוקר ב 5 בצהורים!?
שמעתי מאנשים שגם רוכשים שוברים שלפעמים נותני השירות שמהם נרכש השובר נותנים שירות פחות טוב והעדפה ללקוחות בלי השובר ולכן החלטנו לנסוע למקום בכדי להבין על מה בכלל מדובר.
כאשר הגענו למקום, ראינו שהמקום הוא קטן וכל השולחנות (4-5) בתוך המסעדה היו תפוסים, אבל השולחנות בחוץ היו ריקים. ניגשתי לאחראי (גל – מנהל המקום) וביקשתי לשבת בחוץ, כמובן שקיבלתי תשובה שלילית שאין לו מספיק צוות בכדי לתת שירות לאנשים שיושבים בחוץ ושאנחנו יכולים להירשם לשעה 5 – 6 בערב (בכדי לאכול ארוחת בוקר – ממש הגיוני).
להסרת הספק, בשובר לא מופיע שום ציון של תאום מראש וניסיונות של להתקשר למסעדה בוצעו בגלל הרצון שלי בכדי למנוע מצב לא נעים.
1. אני לא מבין איך בדיוק מסעדה בגודל כזה יכולה להנפיק שוברים אם היא לא מסוגלת לתת שירות
2. למה בעל המקום לא מגייס יותר עובדים בימיים שהוא יודע שיהיה לו לחץ בכדי לפחות לתת שירות לכל השולחנות של המסעדה
3. למה אני בתור לקוח אמור לדעת שבוע מראש שאני רוצה לאכול ארוחת בוקר בכדי להזמין מקום
אם הייתי יודע שהשובר מצריך ממני לעמוד בכל התנאים שכתבתי עכשיו, לא הייתי קונה את השובר בכלל (אני בטוח שעוד אנשים היום פועלים כמוני)
הוסף רשומת תגובה