רק בשר - שקיעתה של קרניבוריה

רק בשר סניף רמת החיל הוא מאותם מקומות בהם יימצאו לקוחות רבים כל אימת שמגיעים לפתחם. ביקוריי במקום הספיקו על מנת להבין - שוב - כמה קשה במרוצת הזמן לשמור על הרמה הראשונית שמקום מציב לעצמו ומשווק כלפי לקוחותיו. כזה הוא "רק בשר", מקום מבטיח שהסב לי נחת ואז במחי יד נטל אותה.

בפעם הראשונה בה הגעתי למקום נשא חן בעיני הקונספט הכללי. המראה האפלולי, לו תורמים העץ והאבן המחוספסת המכסים כל פינה בניסיון לשוות למסעדה סטייל של מערב פרוע, המחויבות לבשר שהפגינו עובדי המקום כולם, סלט הקקטוס שהתפרסם ברחבי העיר עם פתיחת המקום ונתחי הבשר הרבים המוצגים לראווה בויטרינות גדולות.

אפילו בעל המקום שעמד בפינה מבויש משהו, עיניו מרצדות ושפמו העבות מסתיר חיוך מקסים נתן הרגשה שכאן יודעים לבחור בשר, לעשות בשר ולהגיש בשר, רק בשר.

משהו באנרגיות הטובות בסניף, ביין הבית אותו ניתן לשתות ללא הגבלה בקנקנים גדולים הכל-כך לא אופייניים למסעדות ישראליות, ובכוונות הטובות שהגיעו מכל עבר יצרו הבטחה וציפייה לעתיד של מסעדה אליה אחזור עוד פעמים רבות.

ואכן חזרתי שוב. אבל כפי שקורה עם כל קקטוס, אחרי שאתה מקלף את הקליפה אתה מגלה שנשארת עם כל הקוצים ביד. כך קרה גם כאן.

בפעם האחרונה שבה הייתי במקום סלט הקקטוס נעלם מן התפריט, אבל זהו לא הדבר היחיד שנעלם מהמסעדה. השירות הפך חובבני, תוקפני, לא קשוב ואפילו מרגיז. איכות הגשת הבשר ירדה עד כדי הגשת בשר פושר לשולחן בו סעדתי ולשולחנות נוספים סביבי. הבשר הוחזר שוב ושוב למטבח לחימום.

לא ייתכן שבהזמנה המורכבת ממנות בשר קטנות כנקניקיות ומנות גדולות כסטייקים, בה ביקש הלקוח להגיש קודם את הנקניקיות ורק אחר כך להעלות את הסטייקים על האש תוגשנה כל המנות ביחד.

לא ייתכן שלקוח שבוחר שני נתחי סטייק ומבקש להעלותם על הגריל בהפרש זמנים, על מנת שהשני לא יתקרר בעוד הוא אוכל את הראשון, יאלץ להתחנן שכך יהיה ולבסוף יקבל את שני הנתחים יחדיו כאילו לא קיימת תקשורת בין חלקיה השונים של המסעדה.

לא ייתכן שמלצרית בעלת תעוזה תתווכח עם לקוח לא מרוצה על כך שהיא כן הייתה בסדר ושהוא כן צריך להיות מרוצה, ועוד יותר מכך - לא ייתכן כי במקום לקבל ביקורת ובמקום לנסות לשפר את הרגשת לקוחותיו אחראי המשמרת ימשיך כאילו דבר לא קרה. אני בטוח שהבקר עצמו היה מעדיף להתאבד מאשר להשתתף בפארסה הקולינרית הזו.

המקום שביקש להציב עצמו כמוסד קרניבורי מהשורה הראשונה הלך ודעך בכל הפרמטרים האחרים המצופים ממנו. למרות זאת, בתוך עמי אני חי ואני יודע שעם ישראל ימשיך לצבוא על דלתות המקום בשביל עסקיות בשר מנגל ב-50% ויעדיף להתפשר על איכות.

בשר בתהליך היישון משתבח, "רק בשר" התקלקלה באותו התהליך בדיוק.

kubush

גרניטה - שוקולד והנאות החיים בדרום סיציליה

למחרת לינתנו בסירקוזה, אחרי סיבוב במונומנטים ההיסטוריים של העיר ובכללם האמפיתיאטרון העתיק, הדרמנו אל עבר העיירה הציורית נוטו רק כדי להתקרר מעט באכילת הגלידה בה העיר מפורסמת. כמה דאב ליבי כשהגענו אל הגלידריה וגילינו שיומיים קודם לכן נסגרה לשיפוצים.

אלא שברחוב המקביל גילינו את Café Sicilia (שם מקורי ומפתיע), שם שקענו לתוך קערות גרניטה בטעמי לימון, שקדים וקפה, ולצידן קנולו וניל ובריוש. טעמי הגרניטה ומרקמה שבו את ליבנו ודאבון הלב היה כלא היה. בעודנו מתבוננים על תלמידי בית הספר יוצאים לארוחות הצהריים, כפית רדפה כפית אל תוך פינו המשתוקק לעוד מהטעמים האדירים הגולשים לתוכו כאילו אנחנו גומעים מנקטר הלימון, הקפה והשקדים. אין נפלא מכך.

משם המשכנו ל-Portopalo Di Capo Passero כדי לצפות בנקודה הדרום מזרחית של האי ולגלות שעונת התיירות הסתיימה שם באופן מוחלט. עיירת רפאים הוא כינוי מחמיא למה שראינו.

משם פנינו היו מועדות לעיר מודיקה במטרה יחידה, והיא לטעום מה-Dolceria Bonajuto, השוקולד המפורסם כל כך של העיר. הגעה למודיקה גרמה לנו להתאהב בנופיה הקסומים. החלטנו להישאר ללילה ב-Hotel De Mohac, מלון קטן וקסום, שלצד דלפק הקבלה שלו רצפת זכוכית המתנשאת 15 מטרים מעל לבאר אליה זורמים חלק ממי נחל העובר בקרבת מקום.

לאחר שהתמקמנו במלון ניגשנו לחנות המפעל של Dolceria Bonajuto, על מנת להתנסות בשוקולד המיוחד. מדובר בשוקולד בעל מרקם גרגירי, כמעט חולי, הנובע מגרגירי הסוכר שלא הומסו בו עד תום. המרקם יכול להיתפס כבעייתי בעיני אחדים, או מיוחד ומאתגר בעיני אחרים, והדרך הכי טובה לאכול את השוקולד של מודיקה היא להמיס את הקובייה בחלל הפה בסבלנות הראויה. מגוון השוקולדים גדול מאוד ואת כולם ניתן לטעום בחנות ריחנית כאילו הייתה חנות המפעל של ווילי וונקה. לשאלתנו האם השוקולד מיובא גם לישראל קיבלנו תשובה שלילית.

ממודיקה המשכנו לקלטג'ירונה, עיר אמני הקרמיקה, בה נמצא גרם בן 142 מדרגות כשעל כל אחת דוגמת קרמיקה אחרת. כן, עלינו למעלה ברגל, רק כדי להישטף יחד עם הרחובות כשלפתע נפתחו ארובות השמיים וגשם החל לרדת עלינו כל הדרך חזרה למטה.

בקלטג'ירונה מצאנו מקום לארוחת צהריים, שוב בעזרת mi scuzi ושוטר חביב. אכלנו במקום ששמו Ristorante-pizzeria la piazzeta. מקום חביב שיושביו מקומיים. הזמנו מספר מנות פתיחה, בהן ברוסקטות עגבניות, פשטידת תרד, שכבות חציל ופרושוטו, צלחת גבינות קצ'וטה עם פלפל שחור שלם שהייתה אנמית, מאפי ריקוטה חמימים בציפוי פירורי לחם ושקדים פרוסים ועוד.

למנות הפרימי, שהיו בשבילנו גם העיקריות במקרה זה כיוון שלא חפצנו בבשר, הזמנו 2 סוגי פסטות – פסטה ברוטב עגבניות וחצילים ראגו ורביולי מלבניים ממולאים בפרושוטו מגורד, תפוח אדמה ופטריות ברוטב חמצמץ עם פיסטוקים .

אני חייב לציין משהו בקשר לעגבניות. אמנם חלפו ארבעה וחצי חודשים מאז ביקורי במקום, אלא שבעודי כותב שורות אלה אפי ובלוטות הטעם שלי לא מפסיקים לרגע להרהר ולהעלות מחדש את טעמי העגבניות הנפלאים. עגבניות כמו אלו שליוו את ארוחתנו, בהן מגולם השילוב הנפלא של מתיקות וחמיצות שבעגבנייה בשלה, והמרקם המדויק כל כך כשהיא בשיאה, נדמה שהן כמו גודלו בגינת הירק של תושבי המקום, בניגוד לעגבניות החווה המסחרית, עתירות גנטיקה יפה וחסרת טעם.

הרגשת השובע והגשם שהחל לטפטף הנביטו בנו את התחושה שצריך לסכם את היום ולמצוא מקום לינה. כך, הודות להמלצת אנשי לונלי פלאנט היקרים, קרה שהחלטנו לנסוע למלון בעיירה שכלל לא הייתה במסלול המתוכנן – Piazza Armerina. מצאנו את עצמנו בעיירה קטנטונת, שכוחת אל, מגיעים לכיכר הקתדרלה המרכזית ועולים לתוך ה-Suite d'autore art design gallery hotel, מלון שכולו חווית עיצוב פורצת דרך. לאחר שסקרנו את כל חדרי המלון, שהיה ריק מאורחים, בחרנו את החדרים בהם רצינו ללון. סיימנו את היום בחוויה ייחודית במלון שכמותו לא עלה בדעתנו למצוא ב"חור" באמצע סיציליה.

kubsuh

מה הקשר בין ארכימדס והפסטה שווארמה?

חלפנו על פני ערים ועיירות עם שמות שמתגלגלים על הלשון כאילו היו גלידה סיציליאנית הנמסה בפה לאיטה בטעמים מתפוצצים מחיוּת, עלינו על הר הגעש אתנה עד לגובה בו פסענו בתוך העננים מכוונים תנועת ציפורים נודדות, עד שלא יכולנו עוד ללחות ולרוחות הקרות. חמה ככל שתהיה האתנה בבטנה, עורה מקפיא.

ברדתנו מההר, המשכנו לעיר הבאה במסע. גמאנו 100 ק"מ נוספים על אוטוסטראדה A18 עד הגיענו לסירקוזה, עיר הולדתו של ארכימדס. ניסיון לאתר מלון שהומלץ על ידי lonlyplanet הביא אותנו אל ספק מלון לתרמילאים ספק בורדל כושל. לאחר הבעות פליאה רבות על רוחבם הרב של כבישי העיר המנוגד לתפיסה הרווחת בשאר האי, מצאנו עצמנו במקרה מול מלון 4 כוכבים מרהיב ביופיו שהזמין אותנו להתארח במחיר מצחיק שלא יכולנו לסרב לו. למלון קוראים Grand Albergo Alfeo והוא שוכן ב- Via Nino Bixio 5 (מומלץ לגזור ולשמור).

הרעב שוב קרא לנו, אך בסיציליה כמו בסיציליה המסעדות נפתחות אחרי 19:00. התחלנו שיטוט בעיר העתיקה המצויה על חצי אי יפהפה. אבי, שעד מהרה שוב אמר את מילות הקסם "mi scuzi", פצח בשיחה יוקדת עם חבורת שוטרים מקומית ששמחו לשמע השאלה "איפה אתם אוכלים את ארוחותיכם החגיגיות".

הכוונה קלה אל עבר היעד הבא לכיבוש וכעבור רבע שעה מצאנו את עצמינו בתוך סמטה ציורית, עומדים בני המסעדה המתוכננת כשסיציליאנית מבוגרת פונה אלינו ומנסה להסביר שהמסעדה עתידה להיפתח בעוד כשעה. אבי האיטלקי שלנו, ניסה לשכנעה להזמין אותנו לארוחה בביתה, אך חרף החנופות שכוונו כחיצי קופידון אל ליבה של הישישה, נאלצנו לכתת רגלינו שעה נוספת ולהשקיט את רעבוננו.

כשחזרנו קיבל אותנו בעל המקום בסבר פנים יפות והושיבנו בתוך חדרה הפנימי של המסעדה. שוב מפות צחורות, מפיות בד אדומות כיין והרבה קיטש שלפתע הפסיק להיות קיטש אלא מציאות יפה, מכובדת ומכבדת כפי שהיא בכל מקום בסיציליה.

שוב הופתענו מהאוכל. אט אט התחלתי להבין שככל שהאי יהיה קטן, נמצא בכל אחת מרוחות השמיים אוכל מעט שונה עם השפעות מעט שונות. הצטיינות יתרה קיבל טעם הירקות האגרסיבי. אגרסיבי, כיוון שזה שנים רבות שלא טעמתי טעמים כל כך עזים ושורשיים של ירקות שנדמה כי זה אך נקטפו מבין עלי הצמח הסוככים עליהם.

לאחר שבחרנו להחזיר את כד יין הבית שהיה לא טוב, הזמנו יין אדום מסוג Chiarmonte 2008 של יקב Firriato העשוי מענבי Nero d'avola המפורסמים של סיציליה. הייתה זו טעימה ראשונה ליין המופק מענבים מפורסמים אלה, הבקבוק חוסל וזו הביקורת שלי עליו לפעם זו.

את היין ליווינו בצלחות אנטיפסטי שבעל המקום בחר עבורנו ובריקוטה. צלחות לבנות הוגשו כשריקוטה גולמית מעוטרת שברי פיסטוקים מונחת עליה. כפי שציינתי בפוסטים קודמים, טעם הריקוטה הסיציליאנית היה עשיר וכך גם מרקמה, והיא כלל אינה דומה לריקוטה שאנו מכירים בארץ. צלחות האנטיפסטי הכילו 7 פריטים מסודרים במעגל – פרוסת נקניק, זוקיני צלוי, חציל צלוי, תרד, פשטידת כרובית, גלילת חביתה ממולאת ריקוטה וסלט קר שמזכיר גיבץ'/רטטוי במרכז הצלחת.

גם עבור מנות הפרימי (ראשונות) נתנו לבעלים חופש אמנותי. הדבר היחיד שנשאלנו לאורכה של הארוחה הייתה השאלה Di terra o Di mare? כלומר האם על המנות להיות מן היבשה או מן הים. הפעם החלטנו להישאר עם רגלינו על הקרקע ולתת לעמי ואיתן לנוח מחוויות הדגים שעברו יום קודם לכן.

המנות שהונחו על שולחננו כללו פסטה farfalle שהלמה בי לחלוטין, שכן טעם הרוטב שליווה אותה היה כשל שווארמה ביתית. טעמתי ונפלתי. ברוטב מצאתי קארי, פיסטוקים, קימל, כרוב אדום ונתחי בשר. מעולם לא תיארתי לעצמי שילוב טעמים כזה במרכיבים הללו. נפלא. המנה השנייה הייתה פנה בשמנת, שקדים וריקוטה עם נגיעות קורנית והשלישית הייתה ספגטי עם עגבניות מיובשות ושמן חמניות שעשה למצב רוחנו המרומם גם כך רק טוב.

למנות עיקריות כבר לא היה כוח אבל היינו חייבים לטעום ולכן ביקשנו צלחת בשרים מעורבת. קיבלנו צלחת עם שלושה סוגי בשר, עגל, בקר וצבי במשרים שונים. היה טעים אבל כבר יותר מדי.

על קינוח אי אפשר לוותר ולכן לאחר מנוחת לוחמים מכובדת ביקשנו vin santo מתוק ולא סמיך אך קר מאוד יחד שהגיע עם פיסות שומשום מקורמל וזנגוויל מסוכר. סיום מתוק ליום מתוק.

kubush

ציטוט

"המאורעות (הכלכליים) הלא צפויים הם הבורג במכבש היין שביקב,

אנחנו (בני האדם) הענבים,

והבנקאים הם החביות..."

מתוך: סזאר בירוטו / אונורה דה בלזק