תשס"ט - Here we come

בכל שנה מקדימות את ראש השנה (כמו גם את חג הפסח) התהיות מי עורך השנה את ארוחת החג, היכן ובכמה אנשים יהיה מדובר. השנה נדדנו צפונה לחגוג את ראש השנה בבית משפחת שובל, משפחתו של גיסי עומר. בניגוד לכל הציפיות לפקקי תנועה אימתניים, חווינו נסיעה נעימה לצלילי שירי חג מתנגנים ברשת ג'. מאז ומתמיד אני נוהג להאזין לשירי החג ברדיו שכן אין כשירים שורשיים אלו כחיבור אל הארץ והעם בתוכו אנו יושבים.

מאחר ואין זה מהנימוס להגיע באמתחת ריקה, עמלנו בבוקר ערב החג אימי, אחותי ואני על הכנת חלות מתוקות, פלפלים מוחמצים כמו שרק ידיה של אימי יודעות להפיק ושני סוגי קינוח - סופלה שוקולד בכוסות אישיות ופאי תפוחים עם קינמון. בדרך כלל את מטבח בית הורי פוקדים אימי ואני בהכנות לחג, השנה ביקשה אחותי להצטרף להכנות. אינני בטוח שהיה זה צעד נבון. אחותי מבשלת מצוין, כך לפחות אני יכול לספר מעדות שמיעה, שכן לא זכיתי עד היום לפקוד את שולחן ארוחתה, אלא להסתפק בסיפוריה. (אולי במהלך השנה החדשה). מאחר וניתנה לי הזכות להנהיג את הכנת הקינוחים והחלות, במהלך חלוקת ההוראות להכנת המנות זכיתי לכינוי דיקטטור מספר שעלה על מספרן של מנות הסופלה (20) וכן בגידופים שסוננו לעברי בחרישיות שדמתה לתסיסת השמרים. מעל לכל והחשוב ביותר הוא שהתוצאה הייתה מוצלחת גם אם עלתה לי ברצון להתחפש לסדאם חוסיין בפורים הקרוב.

בהגיענו לבית מארחינו המכובדים, ניכרה אוירה חגיגית במיוחד תוך ציפייה דרוכה ומיוחדת לבואה של הדודה שולה. עם התכנס האורחים, הכרנו את אחותו (שולה) ואחיו (יוסי) ומשפחתו של אב גיסי שמעון אותם ככל הנראה פגשתי בחתונת הזוג שאיחד את משפחות קלייטמן-שובל, אך לצערי הרב לא זכרתי.

במהרה התיישבנו לשולחן הארוחה שהיה ערוך למשעי אז החלה מסכת ברכות ראש השנה. בעוד שמעון מנפנף בפרסה (לוף) שעד לרגע זה אין לי שמץ של מושג מה הקשר שלה לראש השנה (בפעם הבאה מבטיח שאקשיב), שולה כדרכן של דודות, החלה מתפזרת לכל עבר בבית המשפחה, מבלי לשבת ולו לרגע אחד. מבולבלים? גם אני...

עם תום הברכות, הוגשו לשולחן גפילטע פיש מפולפל וחזרת חריפה מעשה ידיו של הסבא עמיהוד כספי אותו כבר הזכרתי בכתבה קודמת, כבד קצוץ מצוין מעשה ידי יוסי, הפלפלים המוחמצים של אימי, סלט ירוק טעים עם פקאנים מסוכרים ויין אדום שלא היה מלהיב במיוחד. אני מנחש שעבר את שיאו מבלי משים לב לכך.

בעוד שני אחייניו של גיסי נהנים מזמרת החג ומתשומת הלב הרבה לה זוכים כדרך הטבע נכדים, הוגש לשולחן מרק צח עשוי למשעי במרקיות שהעלו בי מיד דה ז'ה וו לימים עברו, בהם אבי עבד כמכונאי בחברת לפיד. חברת לפיד מקבוצת כור, ייצרה כלי קרמיקה החל מצלחות פשוטות ועד כדים מעוטרים ופסלים. טרם פגשתי בית בישראל שאין בו לפחות מאפרה או צלחת בתחתיתן מוטבע השם לפיד. לכדים הגדולים מתוצרת לפיד הייתה לי חיבה יתרה בילדותי, שכן הייתי נוהג לבדוק עד כמה שבירה היא הקרמיקה המרכיבה כדים בגובה מטר. במחשבה לאחור, לא מן הנמנע שאני הייתי זה שתיחזק את פס הייצור גם כשעננת הסגירה כבר ריחפה מעל המפעל בימי ישראל קיסר. אבי נאלץ לרכוש לא מעט כדים כחלופה לאלו שראות עיני לא הותירה להם מקום בעולם הזה.

שלב המנות העיקריות הוגש כבופה עליו הונחו - פולקע א-לה-ורד שעורם הוסר מבעוד מועד ואת מקומו תפסו פרוסות נקניק אווז מעושן-הודו דקות ששיוו לו טעם מצוין בלווית רוטב שהורכב מתרכיז רימונים, סויה ועוד ,בשר בקר אה-לה יוסי שבושל בירקות שורש יין וסויה ונפרס כחמאה רכה, רולים ויאטנמים מדפי אורז שמולאו בבשר טחון ולוו ברוטב חמוץ, אנטיפסטי של בטטות, תפוחי אדמה ושום, אורז משולב באורז בר וסהרוני בצק מלאווח ממולאים בכבדים וריבת תות. הארוחה הייתה טעימה מאוד ובמידה והנכונה בבחינת כמויות האוכל שהוכנו. כידוע, לאמהות היהודיות מכל עדה וזרם יש הנטייה להכין כמויות אוכל שלמראיתם שף צבאי יכול להחוויר.

אט אט פרשנו למרפסת הבית הגדולה להתאוורר מעט מן הארוחה, וכהכנה למנות הקינוח שעוד יבואו עלינו לטובה. כאשר כתבתי בתחילה שבדרך כלל קורה משהו שאינני מורגל בו באירועים המשפחתיים הרגילים אותם אני פוקד, רגע הזה הגיע. הדודה שולה שלא מצאה את מקומה לאורך כל הארוחה והזכירה לי אך במעט חברה ותיקה של הורי, אספה את עצמה ושלפה כינור שנראה היה גדול מדי במימדיו יחסית אליה. לא זו בלבד שהפליאה בנגינתה על הכינור, אחיה (אב גיסי) שמעון הצטרף אליה בשירה אדירה (ואני מתכוון אדירה). שולה שהחלה את נגינתה בשירי חג ושירים חסידיים המשיכה לאריות קצרות כסנטה לוצ'יה (טוב גם ישו היה יהודי). אם נשפוט לפי האור שדלק בחלונות השכונה כולה, צלילי המיתר של שולה, שירתו קורעת הלב של שמעון ומחיאות הכפיים שלנו, לא זו בלבד שהותירו את השכונה ערה אלא גם דרוכה וסקרנית לשאלה האם יקיץ הקץ על השירה או שאת המנגינה הזו אי אפשר להפסיק...

בדבר אחד אי אפשר לטעות, הנגינה הייתה מופלאה, מחיאות הכפיים שלנו נשמעו למרחוק והלוואי ובתים נוספים היו מאמצים מנהג זה, שכן אין חגיגי ממנו בפתחה של שנה חדשה.
עת הקינוחים הגיעו, כל בני הבית היו ערוכים לאכילת המנות.(מאחר והמנות היו פרי יצירתנו לא אחווה את דעתי עליהן).

את הערב סיימנו שבעים ומלאי אנרגיות שילוו אותנו בשנה החדשה הבאה עלינו לטובה.

אני מאחל לכל קוראי, שנה טובה
בחירות נכונות בפרט בתחום הקולינרי
וזיכרו - ערכי המשפחה הם הערכים היחידים שיעמדו לנו בזמנים טובים ובזמנים קשים.
הוקירו את יקיריכם והשקיעו אנרגיות בתיחזוק קשרי המשפחה.

קובי קלייטמן
kubush