‏הצגת רשומות עם תוויות אנימציה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אנימציה. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 13 באוגוסט 2011

אוכל בפסטיבל אנימיקס

בשבוע הבא ייפתח פסטיבל אנימיקס בסינמטק תל אביב. יהיה זה הפסטיבל ה-11 לאנימציה קומיקס וקריקטורה.
לשמחתי ולהפתעתי תוקרן במסגרת הפסטיבל תוכנית אנימציה בשם 'בתיאבון ילדים'. זוהי רצועת סרטי אנימציה העוסקים בעיקר בסרטים משעשעים בנושא אכילה וזלילה כפי שהגדירו אותם בתוכניית הפסטיבל.

בין הסרטים שפורסם כי יוקרנו:
הבנדוד של דונאלד (דיסני 1939), מלחמת אוכל, הסיפור של סמואל המשופם (מבוסס על יצירתה של ביאטריס פטר הבריטית אותה הקדישה לחתולה השמן סמי) ועוד סירטונים קצרים אחרים.

יכולות ההאנשה בסרטי אנימציה משוללי גבולות וככאלה הופכים את ההצצה אל עבר האוכל שלנו לבלתי צפוי. מישהו מכם חשב פעם על ברווז צלוי בעודו צופה בדונאלד דאק? מישהו מכם חשב לצוד דובים בעודו צופו בסרט על פו הדב שאך זה יצא אל המסך הגדול? וודאי שלא. כאן בדיוק נמצאת אותה נחת רוח שבהסתכלות האחרת על היצורים שגורמים לנו לחיוכים כה רבים, מבוגרים וילדים כאחד.


מבחינתי כל רצועת סרטים מהסוג הזה מבורכת ובטוחני כי ניתן למקם רצועה כזו בכל פסטיבל. כן ירבו! צפיה מנה!
אתר הפסטיבל:
http://www.animixfest.co.il/

שלכם,
קובי

יום ראשון, 30 בדצמבר 2007

רטטוי


"רטטוי (Ratatouille) הוא ראגו של ירקות, אופייני לחבל פרובאנס שבצרפת. הרטטוי הפרובנסאלי מורכב מבצל, קישואים, חצילים, עגבניות, פלפל אדום ופלפל צהוב. הרקות מוקפצים בשמן זית, שום ועשבי תיבול" (מתוך "Bon Appetit", מילון למונחים גסטרונומיים מאת אורן גירון, ע"מ 157, הוצאת מטר)

האם לדעתכם יש אמת במוטו "כל אחד יכול לבשל"? המשפט הזה מלווה את הסרט "רטטוי", מבית היוצר של פיקסאר, ובסופו של דבר הסרט גם מוכיח שיש אמת במוטו. אני בוחר לסגור את שנת 2007 בסרט שהכי נהניתי לצפות בו השנה. זהו סרט שעוד אמשיך לצפות בו עוד ועוד, מבלי שיימאס ולו לרגע - כן, קניתי את גרסת הדי.וי.די.

"רטטוי" מספר על עכברוש בשם רמי, לא סתם עכברוש אלא עכברוש בעל רגישות גסטרונומית מיוחדת ונפש של שף. שלא כמו שאר השבט של רמי, הוא בוחר באוכל הטוב, לא עוד איסוף מהזבל אלא אוכל טרי ונקי. רמי גם בוחר את חברת בני האדם ומעריך אותם כפי שאף עכברוש אחר לא עושה זאת.

במהלך הסרט מגיע רמי לפאריס, לא רק עיר האורות אלא גם העיר שבה פועלים כמה מהשפים הטובים בעולם, נמצאות המסעדות הטובות בעולם ואיך לא - ביה"ס המפורסם, הקורדון בלו.

עלילות רמי בסרט מביאות את הצופים לבחון את רזי המטבח בפרטי פרטים, בדיוק מדהים ובתנועות מצלמה שמשוות לסרט נופח מציאותי שלא נראה בשום סרט שנעשה בנושא, ובל נשכח שמדובר בסרט אנימציה.



חוויית המטבח המוסדי שונה בתכלית מהמטבח הביתי אותו רובנו מכירים. אני יכול לומר, מניסיוני האישי, שלהיכנס למטבח במסעדה די דומה לכניסה לחדר מלחמה, וככל שמתקרבים ל"דינר רש" כך האנרגיות עולות. הסרט מדגים את האנרגיה והדיוק הנדרשים במטבח מסוג זה, את חשיבות שוטף הכלים, הסוסייר, הטבח והשף, ואפילו את מלחמתה של טבחית אחת בעולם שבמפתיע נכבש ברובו דווקא על ידי הגברים.

גם מקומם של מבקרי המסעדות לא נעדר מהסרט כפי שאינו נעדר את העולם האמיתי. המבקר שבסרט, אגו שמו, מטיל אימה בכל שף פריסאי. אחד המשפטים הנפלאים, מרבים שנכתבו לסרט, שייך לאגו: "אני לא מחבב אוכל - אני משתוקק לאוכל. ומה שאני לא אוהב אני לא בולע". באופן מפתיע, דווקא הדמות הזו, שבתחילה מצטיירת כנבל הסרט, מוסיפה לעלילה הרבה חן ומרגשת מאוד ברגעים הנכונים.

הסרט הוא חובה לכל מי שבשבילו אוכל הוא חוויה, ולא עוד משהו שצריך לעשות כדי לשבוע. חוויה כזו עוד לא הייתה לכם. בתיאבון וצפייה מהנה.