מה משקה הקיץ שלך?

לא כל אירוע תל אביבי ורוד קשור לקהילה הגאה או לדמויות האקסצנטריות שצלמים כל כך אוהבים לצלם. הוכחה לכך קיבלתי בשבוע שעבר, כשנכחתי באירוע בחירת הקוקטייל הרשמי של מסעדת Messa בחודשי הקיץ המהבילים.

התחרות נערכה בחסות ודקה PINK ההולנדית שהגיע לארצנו מזה זמן לא רב. הוודקה נמנית על סדרת וודקות סופר פרימיום, מה שמבטיח זיקוק וסינון רבים מן הרגיל. המפרסמים מתגאים בתוספת שילוב של קפאין וצמח הגוארנה למשקה, מה שאמור להמריץ את הלוגם אותו. אותי זה לא ממש הרשים, אבל כל אחד מוזמן לשפוט בעצמו. (במידה ותרצו להשוות לוודקות באיכות סופר פרימיום אחרות נסו את פרבדה או שופן).

באירוע נכחו חמישה שופטים, ביניהם שירז טל היפה. השופטים בחרו את הקוקטייל המנצח על בסיס חמישה קריטריונים:
צבע
ריח
טעם
הגשה
After Taste

במקום הראשון זכה הברמן ניר שמש, עם קוקטייל בשם סמוראי. בנוסף זכה שמש בפרס כספי ובזכות לייצג את ישראל בתחרות הברמנים העולמית בפורטו ריקו - שווה.
למי שהסקרנות אחזה בו, מצ"ב המתכונים לשלוש המקומות הראשונים:

מקום ראשון - קוקטייל סמוראי:
40 מ"ל ג'ין גורדון

20 מ"ל וודקה
15 מ"ל אבסינט
15 מ"ל מיץ קרנבריז
דש ליים
דש לימון סחוט

לנער בשייקר לכוס מרטיני מקוררת. נסגר ב - 10 מ"ל ג'ינג'ר איל.
קישוט: 3 קוביות קרח עשויות ממיץ קרנבריז וסירופ דובדבנים.

מקום שני - מולאן רוז':
35 מ"ל וודקה
40 מ"ל פסואה
50 מ"ל מיץ קרנבריז
15 מ"ל תמצית שוקולד לבן
4 חתיכות מלפפון
ענף רוזמרין

לנער בשייקר לכוס מרטיני מקוררת.
קישוט: שיפוד פירות יער וגרידת לימון.

מקום שלישי - מרטיני יווני:
80 מ"ל וודקה
80 מ"ל ג'ינג'ר איל
דש מיץ לימון
דש מי סוכר
עלה בזיליקום
עלי נענע
4 קוביות אבטיח
פלפל שחור

קוטשים את האבטיח, הנענע והבזיליקום בשייקר, מוסיפיים את כל שאר המרכיבים.
מנערים היטב, מוזגים לכוס מרטיני מרוחה בגבינת פטה.
קישוט: עלי בזיליקום משופדים עם אבטיח וגבינת פטה.

שיהיה קיץ קליל ואל תשכחו אם שותים לא נוהגים,

שלכם,

kubush

האדסון ברסרי

עלעול בגיליון Time Out הקודם חשף בפני מודעת פרסומת שהבטיחה מסעדה/בראסרי עם "המנה החדשה שכל העיר מדברת עליה: סלופי ג'ו".
המשך המודעה אתגר את כל מהותי הפולני ואת כל אשר למדתי על הליכות ונימוסי שולחן במהלך שנות ינקותי וציין "אז נראה אתכם נשארים נקיים". למשפט שכזה לא יכולתי להישאר חייב. וידאתי שיש מקום פנוי, ארזתי את חפצי ואת בן זוגי ויצאנו בדהירה אל עבר ה"האדסון" כאילו מדובר בטיול לאותו נהר אדיר.

אתקשה לומר כי הופתעתי כאשר הגענו למקום ולא היה אלא נחל מלאכותי קטנטן מחוץ למסעדה. המסעדה ממוקמת בינות לבנייני ה-Hi-Tech הרבים שברמת החיל. כבר בכניסה למקום ניתן להבחין בהפרדה ברורה מאוד בין איזור המסעדה לאזור הבר-לאונג'. המקום בנוי כתואם לסביבתו, Hi Tech עם קוים ברורים ונקיים, תקרות גבוהות (אולי אפילו יותר מדי Hi Tech).

הובלנו אל עבר שולחן פינתי, צמוד לחלון. המיקום היטיב עימנו כיוון שהסתיר אותנו מהמסעדה, אך חשף את כולה כמו גם את מבקריה בפנינו. המלצר שניגש אלינו, שאל לשלומנו ובאופן מפתיע וחריג בנוף המלצרים אליו התוודעתי, אף המתין לתשובה. סנונית של תקווה הופרחה לאוויר המסעדה בתקווה לארוחה איכותית.

למנה ראשונה הזמנו מנת רול סינטה בקר במחבת עם עלי בייבי, אספרגוס, מיסו, הדרים ופקאן. זוגי הזמין בירה טובורג ואילו אני הזמנתי מרלו (Two Vines, Columbia Crest, WA, USA). לצערי אינני מבין דיו ביין, אך כשאני אוהב משהו אין עליו ויכוח. היין הפירותי לווה בטעם שוקולדי דומיננטי ועקצוץ עדין מאוד בסיום דבר שהסב ללגימותיי עונג רב.

כעבור כמה דקות הצטרף אל הרול סינטה גליל לחם ארוך שהוגש בתוך שמפניירה, לצידה צלוחית חמאה רכה עם מלח גרוס מעליה. המנה עצמה נארזה יפה מאוד ועוטרה בפילה תפוז ושומשום שנבזק בעדינות. הפקאן הבודד שליווה את המנה נחמס על ידי בן זוגי. המנה התאפיינה בהתחלה בעלת מתיקות עדינה ובסיומת בה הסינטה הורגשה יפה. בסך הכול מנה טעימה, אך ללא טוויסט מיוחד בכל הקשור לטעם הכולל.

למנה עיקרית בחרנו שתי מנות - מנת הסלופי ג'ו שהבטיחה בפרסומת ללכלך אותנו ומנת סטייק אנטריקוט מלווה בברוקולי מפתיע. שתי המנות מלוות בצ'יפס פריך מבחוץ ורך מבפנים - טעים מאוד.

את תפריט המסעדה מלווה רשימת הבשרים המיושנים במקום, רשימה המשתנה בכל יום. בחירת האנטריקוט הייתה לי הבחירה השנייה ,שכן חפצי במנת סטייק שאטובריאן שלא הופיע בתפריט היומי. ביקשתי, אך נתקלתי בסירוב מהמלצר מבלי שהלך לבדוק אם אולי בכל זאת ניתן.

מנת הסלופי ג'ו היא מנת בשר קצוץ בתוספת פרוסת אנטרקוט או בייקון, עתירת טעמים, ארוזה בלחמנייה מלבנית. מבטו המופתע של בן זוגי בעודו נוגס את הנגיסה הראשונה, אמרה הכול. עיניו המופתעות כמעט שיצאו מארובותיהן, עד כי יכולתי לדמיין סרט מצויר מתרחש מולי. טעמתי גם אני את המנה ואכן מנה מצוינת.

סטייק האנטרקוט (350gr) פולפל יפה בפלפל גרוס ונעשה במידה המבוקשת, בעודו שומר על ורדרדות מפתה בתוכו. הסטייק לווה בענפי ברוקולי אשר הפרחים שבקצותיהם היו פריכים באופן לא צפוי ובמידה מצוינת. את המנה ליווה רוטב עדין שהיווה תוספת מתאימה מאוד למנה.

בעודנו שקועים בשיחה וברכילות על שאר יושבי המסעדה, סיימנו את היין והבירה. הכוסות הריקות לצערי לא פונו, על אף שהזזתי בהפגנתיות את כוס היין לכיוון המלצר כך שהפריעה לו בגישה לשולחן. יחד עם זאת המלצרים היו כל כך נחמדים שקשה לכעוס עליהם.

למנה אחרונה הזמנו קינוח אחד - קרם ברולה. אספרסו קצר ותה עם נענע היו הכרח בליווי המנה. הקינוח שאמור היה לסיים ארוחה יחסית מוצלחת, אכזב מאוד. ניסיון ההגשה היה יפה, קרם ברולה שהונח על פרוסות דקיקות של אגס אשר בושל ביין אדום וריבה אדומה חמצמצה . יחד עם זאת, קרם הברולה נראה אמבואידי על הצלחת המסודרת למשעי. נראה היה כאילו נחתך מתוך תבנית גדולה ואיבד כל צורה מוגדרת או יכולת להחזיק את עצמו. ממש מדוזה בערפל. שכבת הסוכר שקורמל מעל הברולה הייתה עבה מדי לטעמי והפיצה חום רב מידי, שחימם את שכבתו העליונה של הקרם. אגב, הקרם עצמו היה רך מדי ולא מוצלח. חבל.

יצאנו מה"האדסון" לא מלוכלכים - שלא באשמת המסעדה - אנחנו פשוט אוכלים נקי (אם כי נחמד היה אם המלצרים החביבים והזריזים לא היו שוכחים לתת לנו מטליות לחות). שבעים ובסך הכול מרוצים מעיקר הארוחה, נזכרנו בפגמים הקטנים שליוו אותה, פגמים המעידים כי ה"האדסון" עדיין לא מתנהל באופן חלק, כפי שראוי ממקום המתהדר בהיותו בראסרי בעל שף רציני, שרמתו אמורה להיות גבוהה יותר ממסעדה רגילה. כמו שבן זוגי אמר: קינוח אפשר לאכול במקום אחר, סלופי ג'ו - לא!

"כמובן שהייתי ער כל הלילה. לא בגלל הקפאין, זה היה נדודי שינה. לא יכלתי להפסיק לחשוב על קפה." (פריי, פיוצ'רמה)

אחד מבתי הקפה לו אשמור חסד נעורים הוא בית קפה קטן וחינני בכיכר מסריק שבתל אביב – "קפה קפה". במהלך השנים חזרתי לאותו המקום שמצטיין בשירות אדיב וחייכני בכל שעה של היום, אותו מקום שמגיש ארוחת בוקר עמוסה כל טוב גם בשעת חצות, אותו מקום בו ניתן לפגוש אנשים לא שגרתיים המהווים חלק ממרקמה המיוחד של תל אביב.

כמו הזדמנויות עסקיות רבות, גם בעלי "קפה קפה" מסריק, החליטו כי טוב יעשו אם יפיצו את בשורתם ויגדילו את הכנסתם. המטרה מבורכת וכשרה, אינני מלין על רצונו של אדם לצמוח. הכוונות היו טובות אבל הביצוע לטעמי לא עלה עימן בקנה אחד.

בשנה וחצי האחרונות ביקרתי בכמה מהסניפים החדשים של "רשת קפה קפה" (אשר במאי האחרון כבר מנתה כ-54 סניפים ברחבי הארץ). לבד ממסריק האהוב עלי ניסיתי את טשרניחובסקי בתל אביב, עזריאלי, אבא הלל ברמת גן והסניף בקניון איילון. לצערי לא הצליחו בעלי הרשת להעתיק את הייחודיות של הסניף בכיכר מסריק לשאר הסניפים שהוקמו. העיצוב של הסניפים אמנם אחיד ומקיים את הסלוגן "לקחת את הזמן", אך הדמיון ביניהם ובין המקור בכל הנוגע לאיכות השירות וביצועי המנות דמיוני בהחלט.

ייתכן והסיבה נעוצה בכך שהסניפים מוקמים באמצעות זכיינים. ברור כי שליטה על סניף אחד או שניים אינה דומה כלל ועיקר לשליטה על עשרות סניפים.

לפני שבוע זכיתי למפגש עם חברותי מימי האוניברסיטה הקרופניקית וסיוויצה (הידועות לאימהותיהן גם בשמות הקוד סיגל וסיון). פגישה של צפון מרכז ודרום, רכילות ותוכניות לעתיד. ישבנו באחד מסניפי "קפה קפה" אותם הזכרתי מתוך תקווה למפגש קליל, נעים וטעים.

בכניסה למקום, נתקלנו בפניו המחייכות של אחד מתוך 4 אנשים ש"פיקדו" על אותה כמות של מלצרים והובלנו לשולחן המיועד. שקענו בשיחה עמוקה עד כי לפתע הבחנו כי חלפה כמעט רבע שעה ואף מלצר לא הואיל לסור אל שולחננו, על מנת לתהות האם ברצוננו להזמין או שמא התיישבנו במקום לתהות מי יודע מדוע ולמה לובשת הזברה פיג'מה. בהגיע עלם החמודות אל שולחננו, גילינו כי אדיבותו ממנו והלאה וכך גם של המלצרית שהביאה (לאחר זמן לא מבוטל) את המנות אל שולחננו (שירות טוב רבותי איננה מילה גסה).

האווירה במקום, מסיבה שלא הצלחנו להבין, שידרה לחץ למרות שהתפוסה הייתה לכל היותר 70%. גם האוכל הפשוט שהזמנו היה חתוך בצורה גדולה ומוגזמת (למשל סלט נתחי עוף, עם נתחים בגודל חסקה לאוגרים) ובסה"כ לא תואם את המקור.

מאחר וזו לי הפעם השנייה באותו הסניף אני יכול לומר שלא מדובר במקרה חד פעמי. החברה המרעננת של חברותיי לספסל הלימודים לשעבר הצילה את הערב, שמבחינת אוירה מקומית השאיר טעם מר בפה. הייתי צריך לדבוק באהבות ישנות ולהובילן אל הסניף בכיכר מסריק שמצליח לאורך השנים לשמר את מרכיביו הבסיסיים, שהם בראש ובראשונה שירות נפלא.
אין ספק כי הצמיחה המטאורית של בעלי הרשת ראויה להערכה רבה בפן העסקי. אני מעריך מאוד אנשים שיש להם התעוזה לבצע מהלכים מהסוג הזה ולהצליח. יחד עם זאת, לא פעם למדתי מהסתכלות בהתנהלותו של עסק (ואין זה משנה אם מתחום המזון או מתחום אחר), כי אין כמו שליטה in house למען מוצר איכותי, אמין והומוגני. או במילים אחרות אם אתה רוצה לשמר מוצר מצליח עשה זאת בעצמך.

גורמה, גורמה, גורמה

אני חייב בראש ובראשונה לציין שמעולם לא צפיתי בסידרת הטלויזיה - אחד העם 1. לפני מספר שבועות חשף אותי לאחד הקטעים המצחיקים הדן בנושא אוכל, חברי הטוב איציק.

כל מילה נוספת מיותרת, הנה הקטע לפניכם מתוך youtube:



שבת שלום,
kubush

מה גודל הביצים שלך?

למי מאיתנו שחוטא באפיה, הנתונים הבאים עשויים להעמיד את הכרבולת בתימהון. חודש יולי השנה לא רק שמביא איתו גל חום נהדר (אם רק הייתי יושב תחת עצי קוקוס), חודש יולי מביא עימו שינוי גדול בכל הקשור למספור גודל הביצים.

משרד החקלאות והאוצר עומדים לשנות החודש את שיטת סימון הביצים. לא עוד ביצים מספר 1,2,3 אלא S, M, L, XL (כפי שנוהגת שיטת הסיווג האירופאית). כן כן, כל אופה ואופה יוכלו לרכוש ביצים בחנות הבגדים הקרובה למקום מגוריהם. ברשימת המכולת: חליפת ערב וזוג ביצים מידה L.

הגדלים השונים יכילו את המסות הבאות:

S - מתחת ל-53 גר'.

M - בין 53-63 גר'
L - בין 63-73 גר'
XL - מעל 73 גר'

לדברי מזכיר ארגון מגדלי העופות, מטרת השינוי היא צמצום זיופים ופישוט החלוקה הקיימת. במקביל לשינוי, זה דורש ארגון מגדלי העופות להעלות את מחירי הביצים בישראל בכ-5%-6%, אך טרם התקבל אישור לנושא זה והוא נדון בועדת המחירים של משרדי האוצר, החקלאות והתמ"ת. הסיבה העיקרית אשר בגללה תובע הארגון את העלאת המחירים היא העלייה במחירי גרעיני המספוא.

אותי השינוי מעט מכעיס, אולי מתוך חוסר הבנה באשר לכיצד שינוי שיטת המידות תגרום לצמצום הזיוף. צר לי מאוד אך אינני רואה את הלוגיקה המתבקשת בעיני רוחי. האם שינוי מידות הביצים הכרחי? מה יעשו בעלי המידות הגדולות מאוד - יקנו ביצת יען?

שליקה נעימה,
קובי (kubush)