גלידריות - פרק ב

נותרו לנו 3 גלידריות מובילות לסקר. רגע לפני שאגש למלאכה אספר עוד כמה עובדות מעניינות על גלידות, למשל עובדה ידועה היא שאין זה חוקי באלבמה להסתובב עם גביע של גלידה בכיס האחורי או שמקור הביטוי פעם שלישית גלידה הוא בכלל בביטוי האנגלי "third time I'll screem" אשר התעברת לו בשיבוש מקסים למה שהוא היום. עובדה מדהימה נוספת היא 13% מהגברים מלקקים את קערת הגלידה כשהם מסיימים לאכול אותה ואילו רק 8% מהנשים חולקות את אותו הנוהג שאני באופן אישי מחבב מאוד.

נסיוני עם גלידות מראה שגלידה אפשר לאכול כמעט בכל מקום ובכל מצב, אלא שהתעמקות בנושא חשפה בפני עולם של איכות ויצירתיות שאינם נופלים מהמונח גורמה. ובכל זאת את הגלידות בטעמי אבוקדו, שום או דלעת נשאיר למסעדות שם הן יכולות לקבל את הכבוד להן הן ראויות, שהרי אף אחד מאיתנו לא ירוץ לקנות גלידת דלעת מרצונו החופשי, בעודו שפוי ביום קיץ חם.

הסיציליאנית

את "הסיציליאנית" אני מכיר שנים. הגלידריה הזו מלווה אותי בכל מעבר מכוון או שלא מכוון ברחוב אבן גבירול. אם אינני טועה שופץ המקום לפני כשנתיים, הליך ששידרג אותו בכמה רמות והפך אותו למקום שלא ניתן להתעלם ממנו כשעוברים ברחוב. גם מקורה של גלידה זו באיטליה, אם כי כאן מדובר באיטלקי שעשה עליה וטוב שכך.

גלידת החלב במקום מכילה 4-5% שומן. ניתן למצוא גם מגוון של גלידות סויה (למי שרגיש לחלב או סתם מעדיף ליהנות פחות ולוותר על גלידות החלב המצוינות) וסורבה. באופן אישי אני מאוד אוהב את גלידת הנסטלה, המצטיינת באמינות למקור, פררו רושה גם היא טובה ואיך אפשר בלי גלידת החלבה. במקום ניתן למצוא גם קינוחים מורכבים יותר מגלידה בכוס, אך מאחר ולא טעמתי אמנע מלבקרם.

יש לציין כי השירות במקום מצוין ואדיב כפי שצריך להיות במקום אליו מגיעים כדי לצאת עם חיוך פרוס מאוזן לאוזן. המינוס היחיד הוא שלעיתים ניתן להגיע למקום ולגלות שהוא מלא עד אפס מקום. במקרה כזה אני מציע לעשות סיבוב קצר בכיכר רבין או להיכנס לקולנוע "גת" הנעים ולחזור בשנית.

עכשיו משגיליתי עד כמה התחרות קשה, אני מעריך את המקום עוד יותר. אמשיך לשוב אליו גם בעתיד.

וניליה

ל"וניליה" נכנסתי ביום שבת האחרון לראשונה וגיליתי מגוון טעמים מאוד גדול, בשיחות עם בעלי גלידריות אחרות בהחלט ציינו את הוניליה כמתחרה ראויה. לאחר טעימות מספר ליקקנו להנאתנו בן זוגי ואני גלידת תאנים, פאי לימון ושוקולד לבן עם הל. אם לומר את האמת, הגעתי עם ציפיות גבוהות מאוד בעקבות המלצות ואיזכורים במקומות שונים.

גלידת התאנים היתה מצוינת ובהחלט עמדה בציפייה, גלידת פאי הלימון הכילה חתיכות בצק פאי שהיו מבורכות (מי כמוני אוהב בצק), אך גדולות מדי לטעמי ואילו גלידת השוקולד לבן עם הל, שהכילה שבבי שוקולד שובבים, הייתה טעימה מאוד אך מתוקה מדי. ככלל הגלידות שטעמנו במקום היו מעט מתוקות מדי לטעמנו.

יש לציין לטובה את היצירתיות של בעלי המקום - סורבה שמפניה, וניל ג'ינג'ר, פאי תפוחים וקלבדוס, גלידת תה ירוק, גלידת אלפחורס ועוד. היצירתיות עושה את המקום מעניין למרות המיקום הבעייתי מזה זמן רב למול שיפוץ רחוב אבן גבירול המתחדש.

בסה"כ אני חושב שייטב למקום אם יבחר צוות מוכרים בוגר יותר בגילו ובניסיונו ובהורדת רמת המתיקות. המקום ככלל היה מלא כל הזמן וניכר היה שהוא מצליח לעורר עניין ומקור משיכה לתושבי הסביבה.

ארלקינו

את "ארלקינו" אני מכיר מסניפם בדיזנגוף, סניף מסביר פנים ואדיב. ארלקינו פתחו לאחרונה סניף ברחוב בן גוריון בו הספקתי לבקר לפני שבועיים. בנוסף, זכיתי לטעימה משירות המשלוחים החדש שלהם, שהתגלה כאמין, דייקני ונוח.

אהבתי את גלידת סחלב שהייתה נאמנה לטעם הסחלב ובמרקם מתאים, וכן את העדיאלה שהיא ורסיה ונילית של חרוסת שדווקא הפתיעה אותי לטובה. ישנן כמה נקודות תורפה בגלידות האחרות שטעמתי (לימון בזיליקום, שוקולד, מסקרפונה ואפרסקים צלויים, חמאת בוטנים ריבת חלב וגנאש שוקולד ופירות יער) או שהטעם מודגש מדי כבגלידת הלימון-בזיליקום (הבזיליקום דומיננטי יתר על המידה ומה שנותר על הלשון בסופה של טעימה הם מתיקות ובזיליקום), או שהטעם חסר טוויסט כמו בגלידת השוקולד.

הציפיה הייתה גבוהה יותר מהתוצר הסופי. בנוגע לסניף הרשת רח' בן גוריון, המקום מצוי במיקום נהדר המכיל מרפסת הצופה לשדרה המפורסמת, הסניף נקי מאוד ונוצץ. יעשו טוב הבעלים אם יחליפו את עובדי הדלפק הצעירים, אשר על כל טעימה ללקוח לוקחים טעימה גם אל קרבם.

המיוחד בגלידריה זו היא שהתשלום הוא פר גודל כוס, כאשר הלקוח הוא זה שבוחר את מספר הטעמים שהוא מבקש לשים בכוס. יחד עם זאת, כמה טעמים אנחנו באמת רוצים לשים בכוס - נכון הוא שהישראלי הממוצע מתאפיין ב"עיניים גדולות", אך לעיתים עדיף שאת הבחירה עבור הלקוח יעשה המוכר.

המשלוח אגב מגיע מלווה בגביעי גלידה פריכים טעימים מאוד, במפיות ובכפיות כאילו הרגע יצאנו מתוך הגלידריה - כיף אמיתי בעיקר בחום הקיץ.


לסיכום, טוב יעשה כל מי שקורא כתבה זו אם יצא לבדוק את "השטח" בעצמו. יש לתל אביב הרבה גלידה להציע, בהרבה גוונים וטעמים, בצורות הכנה שונות ובאיכויות שונות. הגיע אולי הזמן לקרוא גלידות על שם נירון, מדיצ'י, מרקו פולו והנרי השני - בזכותם אנחנו יכולים ליהנות היום ממה שלדעת רבים הוא אולי הסיבה היחידה לצאת בקיץ מהבית לעבר החום המהביל.

שיהיה לנו קיץ קל ומלא גלידות,
קובי kubush

גלידריות - פרק א

מרקו פולו, הדוכסית קתרינה דה מדיצ'י, הקיסר נירון, הנרי השני - מהו החוט המקשר הדמויות ההיסטוריות הללו ובין הרצון שלנו לקרר את גופינו? (ולא, אלו אינם שמות של מזגנים).

הקשר בין כל האנשים הללו הוא המעדן שמבחינתי רלוונטי כל השנה - הגלידה.

ישנם סיפורים רבים אודות המצאת הגלידה, כשהמיתוסים הפופולאריים ביותר שזורים קשורים לדמויות המוזכרות לעיל: אגדה אחת מספרת שהסורבה הומצא ברומא במהלך הבאת דליים מלאי שלג ע"י שליחיו של הקיסר נירון (37-68) וערבוב השלג עם דבש ויין.

אגדה ידועה אחרת על מרקו פולו (1254-1324) גורסת כי במסעו לסין נפגש לראשונה בתהליך הכנת הגלידה, ועם שובו לאיטליה הכיר את המאכל לאיטלקים. מאות שנים אחרך כך, צרפת זכתה להכיר את הגלידה בזכות הדוכסית האיטלקיה קתרין דה מדיצ'י (1519-1589) בשנת 1553 לצרפת, על מנת להתחתן עם הנרי השני.

בעולם קיימים עוד סיפורים רבים, אך בהיעדר התיעוד המתאים להוכחת סיפורים אלו, הם יישארו כאגדות עם ומיתוסים. אולם אין להתווכח עם הדעה הרווחת היא כי מקור הגלידה היא באיטליה ועל כך גאוותם הרבה של האיטלקים באשר הם.

הגלידה הנפוצה ביותר במטבח האיטלקי היא הג'לאטו. ייחודה של הג'לאטו על פני גלידות אחרות הוא התהליך בו מוכנסות כמויות קטנות של אויר הגורמות לטעמים להתרכז ולגלידה להיות נימוחה וטעימה יותר. הג'לאטו הפכה נפוצה מאוד כאשר המהגרים האיטלקים הביאו אותה עימם במאה ה-19 אל רחבי ארה"ב.

יצאתי לבדוק מספר גלידריות מובילות בתל אביב וגיליתי ארבע עובדות מרשימות:
1. רוב הגלידריות הללו מבוססות על הג'לאטו.
2. הגלידריות הוקמו על ידי אנשים שהגשימו חלום והלכו איתו עד הסוף.
3. גלידן היא המילה העברית התקנית למי שמכין גלידות.
4. כשמתחילים לטעום גלידות קשה מאוד להפסיק.

הבעיה העיקרית של הגלידנים או הגלידאים היא מקום הלימוד. כולם פחות או יותר רכשו את הידע שלהם באיטליה במקומות שונים. אין מקום מרכזי, בדומה לבתי הספר לבישול וקונדיטוריה, החופן בתוכו את לימודי ייצור הגלידה. האתגר כאן גדול, אבל מרגע שהשגת את הבסיס, השאר הוא בעצם עבודת מעבדה (כיפית מאוד, לדעתי האישית) בה כל יום עובדים על טעמים חדשים.

הגלידריות הרציניות מאופיינות ביצירת טעמים חדשים באופן מתמיד, כמו גם השתנות טעמים בין חורף וקיץ ובין סוף השבוע לאמצע השבוע, יחד עם טעמים קבועים לקהל הקבוע שלהן. את החורף מאפיינות גלידות כבדות יותר כדוגמת הגלידות השוקולדיות והכוהליות. את הקיץ מאפיינת המשיכה לגלידות הפירותיות יותר, וניליות, סורבה ואפילו גלידות יוגורט. החום הארצישראלי מכתיב לנו וליצרני הגלידות את הטעמים המיוחדים אותם הם עושים באמונה רבה.

כמות הגלידריות המצויה כיום בתל אביב, גובלת בפשע נגד האנושות. לאן שלא נפנה ניתקל בגלידריה כזו או אחרת, ואם לא נראה גלידריה אז וודאי יעבור לידינו פלוני עם כוס או גביע גלידה בידו מלקק בהנאה. התחרות ברחובות תל אביב גדולה מאוד, לכן לאחר התלבטויות רבות בחרתי מספר מצומצם משלל הגלידריות המפורסמות בעיר על מנת להתרשם. כמובן שמדובר בטעמי האישי ולא בסקר שוק שביצעתי, כך שבהחלט ייתכנו דעות לכאן ולכאן.


הגלידריות:
אייסברג
טרטופו ואלדו (פלורנטין)
סיציליאנית
וניליה
ארלקינו

אייסברג

"אייסברג" קיימים 8 שנים ובעלי 2 סניפים (הילד השלישי בדרך). ביקרתי בסניף בן יהודה המפורסם. את הגלידה ב"אייסברג" מייצרים מחומרי הגלם הבסיסיים ביותר, משמע הן הגלידה והן הטעמים המוספים לה מיוצרים במקום. נוסחתה של הגלידה לא משתנה לאורך השנים, אלא נשמרת יחד עם טעמים חדשים המיוצרים כל הזמן. לדברי הבעלים צריך להיות סוג של כימאי על מנת לעסוק בגלידה ואני מסכים בפה מלא סורבה אננס וודקה.

הבעלים של אייסברג טוענים כמכוונים לטעמים בוגרים יותר, בעלי טוויסט תוך הקפדה על איזון סוכר ושומן בשל האקלים החם. מאחר ולגלידריה לקוחות קבועים רבים, מחזיקים הבעלים צוות ותיק ומאוד מחוייב לעבודה המכיר באופן אישי את הלקוחות ואת טעמם האישי (ההתלמדות מאוד ארוכה). הגלידות מכילות 8% שומן. (גלידת יוגורט 4% שומן - קיימת מזה 5 שנים).

המקום עצמו נראה חביב ומעוצב בצבעי קרם עדינים. התפריט מגוון מאוד ואפילו סלטים מעטים מככבים בו, עבור אלו שצריכים לפצות על הגלידה בחסה מסולסלת או אלו שמלווים את החבר'ה לגלידריה אבל בעצמם לא ששים אלי קרב. בסה"כ ניתן להזמין מנות מורכבות במקום ואף עוגות גלידה, ולא להסתפק בגלידה בכוס או בגביע. בכך אני חושב שמכוון המקום לאוכלוסיה איכותית שמבינה בגלידה.

באופן אישי אהבתי את המקום ואת האווירה הנינוחה. לגבי הטעמים: השוקולד תפוז רך ומכיל 68% מוצקי קקאו, סורבה אננס וודקה, סורבה תות עץ סגול שהקסים אותי באוטנטיות וברלוונטיות שלו. את קרם הפטיסייר שמלווה את מנת ה"פאבלבה קיצית" (ראה תמונה) צריך לשדרג אבל הרי מדובר בגלידריה ולא קונדיטוריה.

טרטופו

טרטופו היא סיפור אחר, או כמו שמגדיר עדי הבעלים - "רומנטיקה של גלידה". מדובר בגלידריה הממוקמת ברחוב שבזי שבנוה צדק ומוכרת בעיקר על-פי קיר הנצנצים הסגול שלה. רחוב שבזי הוא אחד הרחובות היפים בתל אביב ומגיע לו שתהיה לו פינה כטרטופו. המקום נוסד לפני 4 שנים ובניגוד לתחזיות הקודרות של חברי בעלי המקום - הצליח. האח ניר הוא המח האמיתי שמאחורי ייצור הגלידות והסוד דווקא מתחיל באמא המייצרת את הריבות וחלק מהעוגות (קרמשניט מצויינת, למשל) המוצאות את דרכן לתוך הגלידות.

הרעיון התחיל בטיול לצפון איטליה ומצא את דרכו לנווה צדק הקטנה. בסיס הגלידה בניגוד לגלידריה הקודמת אותה הזכרתי נקנה מרשת גדולה וזאת בגלל שלא ניתן להשיג יותר רישיונות פסטור כפי שהיה בעבר. טרטופו פונה ל-2 סוגי קהלים - תושבי נווה צדק (אמנים מסוגים שונים) ותיירים השוטפים את רחובות השכונה חדשות לבקרים.

הגלידות בטרטופו מכילות 4-5% שומן, חוץ משני סוגי גלידות שראיתי במקום המכילות 0% שומן (לא טעמתי). עדי משתדל שלא לקרוא לסורבה סורבה כיוון שלטענתו בניגוד למקומות אחרים בהם הסורבה שוחה במים אצלם מדובר ב-100% פרי.

הישיבה במקום נעימה ומלווה במוזיקה ערבה. הגדילו לעשות בעלי המקום ואף עיטרו את קירות הגלידריה (בעיקר זו שבפלורנטין העונה לשם אלדו) ביצירות של אמני השכונה הניתנות לרכישה ובכך מאדירות את נווה צדק כשכונת אמנים.

במקום ניתן למצוא מגוון טעמים המשתנה מדי יום והנושא אופי שונה בסופי שבוע לעומת אמצע שבוע. החל מטעמי קדאיף, קינדר בואנו, פבלובה פירות יעד ועד סורבה אבטיח נענע, גויאבה וגלידת מנטה האהובה יותר על התיירים מאשר על הישראלים והמזכירה למי שזוכר את "After Eight". את הרעיון לגלידת קמפרי אשכוליות, מספרים שהביא שלום חנוך לאחר ביקור באיטליה.
בסה"כ עסק משפחתי מושקע ובעל אווירה מיוחדת מאוד.


המחירים בשתי הגלידריות שנסקרו כאן לא זולים אבל מבטיחים איכות ושונות רבה למרות הנושא המשותף.

בפוסט הבא שיתפרסם ביום שלישי אסקור את שלוש הגלידריות הנוספות.

בתיאבון,

kubush

אני רוצה גלידה עכשיו - חלק 1

אין הרבה דברים טובים שאני יכול לומר על העונה הכי לא אהובה עלי, הקיץ. אינני חסיד גדול של הזעה 24/7. לא סתם אני אוהב את ספורט השחייה - זהו הספורט היחיד שבו אין להזעה משמעות כהוא זה. אולם הספורט העדיף עלי הוא דווקא ליקוק גלידה למרחקים ארוכים, עליו זכיתי באולימפיאדת קיץ 2006 במדליית זהב.

אחד הסמלים המובהקים של הקיץ היא הגלידה. אם כי המעדן המתוק יכול ללוות אותנו לאורך כל השנה. נכון שבחורף האופציה ללקות ב - Brain Freeze גבוהה הרבה יותר. עם זאת, מדובר בקינוח איטלקי שמגיח לכפיותינו בהזדמנויות רבות במהלך השנה, בלי קשר לעונותיה.

אז לכבוד הקיץ שהגיע החלטתי, לאחר לבטים קשים, לבצע שירות לציבור הרחב ולסקור את הגלידות המוצעות לצרכנים.
החלק הראשון המוצג כאן ידון באותן גלידות המצויות בכל פיצוציה או קיוסק, הגלידות שנועדו לספק את תאוותנו הרגעית ולצנן מעט את תלאות הדרך.

על מנת שאוכל לשמור על מאזן מחשבתי ככל שניתן (משום שמאזן הסוכר שלי נפרץ כבר מזמן), פניתי לעזרתם של מספר חברים שהסכימו לסכן את בריאותם ולהשתתף בערב טעימות גלידה.

הגלידות אותן בדקנו:
1) נוק אאוט (קוקוס, וניל עוגיות, שוקולד אגוזים, עינוגי שקדים וונילה, פינוקי תות)
2) מגנום (Desire שקדים ושוקולד, לבן, שוקולד, Desire שוקולד צ'אנקס)
3) האגן דאז (בננה קרמל, עוגת גבינה, שוקולד, מקדמיה)

בראש ובראשונה, אני חייב לציין לחיוב את השינוי הדרמטי שעברו הגלידות עם השנים, מכירת גלידה מלווה היום בפרסומות בעלות סקס אפיל חזק ובעטיפה סקסית לא פחות. כיום, התחרות הגדולה בשוק זה מחייבת את היצרנים לנקוט אסטרטגיות יצור ומכירה קשוחות, יחד עם עליית מחירים לא קטנה.

במקביל לעלית מדרגה בכל הקשור לשיווק, עברו הגלידות לעולם ציפויים חדש וטוב יותר. במרבית הגלידות שטעמנו (לבד מהאגן דאז, המגיעות בכוסות) ציפוי השוקולד נע בין שוקולד טוב למעולה, אם באחוזי הקקאו הגבוהים יחסית ואם במרקם עשיר באגוזים. ניתן לומר בפירוש כי גלידת השוקו-שוקו שידרגה את עצמה עשרות מונים.

גלידות נוק אאוט ומגנום הוכיחו שניתן ליצור מוצר גלידה סביר המתאים כחטיף לצינון הגוף. טעמי הגלידה במרבית המקרים אכן תאמו את הרשום על גבי האריזה, אך הביצועים בפועל אכזבו. הגלידות היו לא יותר מבסדר ואף אחת מהן לא גרמה לנו לומר "וואוו". מאחר ובגלידות עסקינן, לא ניתן היה להימנע מהשוואה לגלידות האגן דאז עליהן אפרט בהמשך.

הגלידה שרשמה את ההתלהבות הגדולה מבין הנ"ל הייתה קוקוס של נוק אאוט - סבירה במתיקותה ולא מוגזמת כאחרות וכן ענתה על מרבית הציפיות. בכל הנוגע לטעמי האישי, העדפתי את מגנום Desire שוקולד צ'אנקס שמלבד שמה הארוך מאוד (ראו פרטים על האריזה) הייתה עשירה בטעמים ובעלת מרקם ציפוי המעניין ביותר.

אם אינכם מסתפקים בחטיפי גלידה אלו, ורוצים להתענג על גלידה ברמה גבוהה יותר, אנחנו ממליצים בפה מלא גלידה על קופסאות האגן דאז. מבחר הטעמים אותו ניתן למצוא בארץ מצומצם מאוד יחסית ליותר מ-32 הטעמים אותם מייצרת החברה, אך המיעוט ניחן בכמה הצלחות.
מחירן של גלידות האגן דאז גבוה הרבה יותר מהגלידות אותן ציינתי בחלקו הראשון של הפוסט אבל מדובר בתענוג אמיתי. כמו כל דבר טוב בחיים גם כאן צריך להשקיע. דברים טובים עולים ביוקר.

מבין הטעמים שטעמנו, ניצחו שני טעמים - מקדמיה ושוקולד. המקדמיה שכמובן הכילה חתיכות אגוז והשוקולד שהכיל שוקולד, איך לא, יצרו תחושת עילוי בקרב סובבי השולחן. תחושה שלוותה דקות ספורות לאחר מכן בצורך הדחוף להוריד את רמת הסוכר בדם, אך מה יותר טוב מלהגיע לסיפוק מבלי להתאמץ יתר על המידה.

באופן אישי התחברתי מנטאלית ופיזית לקופסא שהכילה את טעם עוגת גבינה. יש משהו מטעה בקופסאות הקטנות והחביבות הללו של האגן דאז, משהו שמזמין אותך "לנשנש" את דרכך לתחתית הקופסא כאילו מצוי שם אוצר הממתין רק לך.

הגלידות שבחנו לאורך אותו ערב אינן היחידות מבין מוצרי המדף. ישנן עוד גלידות רבות הפונות לאוכלוסיות שונות - מגלידות בצורות וטעמים ייחודיים לילדים ועד לגלידות (שלא כל כך אהבתי) מתוצרת רוסית, אותן ניתן למצוא בטיב טעם ובפיצוציות בבעלות עולים מחבר העמים. ובל נשכח את קרטיבי הקרח המתמחים בנזילה לאורך היד ביום קיץ חם.

בפוסט הבא, אביא סיכום מסיור בכמה מהגלידריות המובילות בתל אביב.

שיהיה קיץ חם ומתוק.
קובי